לאחר ההרס של המבנים מתקופת קונסטנטינוס שהתבצע עקב בקשה של החליף אל חכים (1009), עבודת שחזור שנערכה בכנסיית הקבר בירושלים של החלקים שעדיין קיימים נתבקשו על ידי הקיסר קונסטנטין מונואקוס. שחזור זה הסתיים בשנת 1048. לאחר עבודת שחזור מסיבית זו, האנסטזיז – כלומר, המבנה המעגלי שמקיף את הקבר הריק של ישוע – נותר כמו שהוא היה לפני כן, עם הקירות ההיקפיים ועם כמעט כל העמודים. עד היום, המבנה העיגולי של הגלריה נשמר באותה רמה מוגבהת כשל העמודים, ושכיום נגישה לחלוטין למעט לנקודה שישנו קיר מפריד את האזור הארמני מזה של הלטינים. בחלק האחרון, המכונה "הגלריה של הלטינים", נערכו חפירות ארכיאולוגיות בשנת 1696 כחלק משחזור של הבזיליקה של כנסיית הקבר בירושלים (1960-1974) על ידי האח הפרנציסקאני וירג'יליו קורבו.
לוחות האבן שברצפה הקיימת סולקו לרגל אירוע זה, והרצפה שלפני השריפה שפגעה קשות בבזיליקה בשנת 1808 נתגלתה. מתחת לזה, צצו להם עוד חלקים של שיש, ובהמשך החפירות נמצא תיקון המתוארך למאה ה-11 של רצפת פסיפס (סוג קוסמאטסקי). במהלך השחזור של הגלריה של הלטינים, רצפת אבן חדשה הושמה והיא עדיין קיימת והחלקים החשובים ביותר מהמאה ה-11 מהרצפה נשמרו, תלויים על הקירות.
חלקים אלו, חלקים של רצפת פסיפס אחת, נלקחו לפני מספר ימים למוזיאון של ארץ הקודש שבירושלים לניקוי ולהאחדה. החלקים השונים שנבחרו מראים עיטורים שונים: חלקם מתארים בני אדם וחלקם גיאומטריים, באופן שאינו הומוגני לדפוס הפסיפס הרגיל בכנסיות מהתקופה הביזנטית. כל זה יחד עם השימוש בלוחות, מאפשר להניח כי זהו חומר שנעשה בו שימוש מחדש. המוטיבים הגיאומטריים עם המקצב המעוגל של הרצפה של המסדרון של הגלריה, מקושט באופן עשיר יותר עם מוטיבים אנושיים. החלקים שיוצרים את האזורים של רצפה זו הינם אבן ודבק זכוכית.
בזמן השחזור על ידי האח הפרנציסקאני קורבו, הפסיפסים הללו הונחו על לוחות של בטון, כנהוג בתקופה זו. למרות שכיום זה על אבן ליים , כשהמעבר לבטון במידה רבה שימור אותם. המטלה של הצוות של המוזיאון של ארץ הקודש הינה לנקות ולבצע האחדה של מקטעי פסיפס אלו, על מנת להאריך את חיי כל חלק וחלק. בהיבט האסתטי, הבטון התומך, אשר פועל במסגרת עבור כל הפסיפסים, יצופה על ידי מלט צבעוני.
בסוף השחזור, לוחות אלו יישארו כתצוגה קבועה במוזיאון של ארץ הקודש, במנזר של ההצלפה, בעיר העתיקה של ירושלים.
פיליפו דה גרציה
