בארץ המשוסעת ממלחמה, פילוג, אלימות ועוני. ארץ שבה הקהילה הנוצרית חיה משמעות מעמיקה של שייכות אולם גם חרדה רבה. ועדיין בסוריה הסובלת שהינה גם ערש תיק של הנצרות, הזרעים של התקווה ממשיכים לנבוט. ביום שבת, ה-19 בספטמבר, עבור הקהילה בארץ זו ועבור הקוסטודיה של ארץ הקודש כולה, היו אלו אחד הימים שהזכירו לנו שאפילו בסבל ובקשיים, הכנסייה ממשיכה להפיק רגעים של שמחה, שייכות לאמונה, רגשות ורוחניות רבה. בכנסיה של המרת הלב של שאול הקדוש -באב תומא, שבדמשק, הקהילה הקתולית התקבצה על מנת לחגוג את הנדרים הסופיים של האח פארס מרדיני. הידיים של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, הסמיכו את האח הצעיר שביטא את ה"כן" ההחלטי שלו להיכנס לחיים מקודשים במסדר הפרנציסקאני, מביע נדרים של ציות, עוני וצניעות. במעבר בסיסי זה שינוי בחייו, האח פארס לווה על ידי הקהילה המקומית כולה והאחווה הפרנציסקאנית.
בלב ליבה של הליטורגיה היתה המודעות שקריאת האל פותחת דרך שלרוב הולכת מעבר לקריטריון הנביא ישעיהו של החלה במילים הדרשה של הקוסטוד ,. ובדיוק מסיבה זוכאושר ידי העולם על המוגדר"מחשבותיי אינן מחשבותיך, כך גם הדרך שלך אינה הדרך שלי". הוא פנה לאח פארס, האח אילפו הסביר כיצד ציות, עוני וצניעות הינם שלושת הדרכים לחיות את חייך "באופן מלא לפי ספר הבשורה". האח אילפו ציין כי חופש הינו מסירת החיים לרצון האל עם בטחון. עושר אמיתי הינו האל כשזה הוא האוצר האמיתית. בשעה שחיים מלאים שלאהבה מבוטאים לא בשמירה של הפרט עבור עצמו, אלא "במסירתם לאל ולאחים ולאחיות שלאותו אדם".
לאחר מכן הקוסטוד הזכיר את המשל של העובדים בכרם. הסיפור שישוע הסביר ש"החסד הכי גדול אינו גמול [פרס] שנקבל בסוף, אלא להיקרא לעבוד בכרם של האל". מודעות חדשה, שונה ממה שאנו מכנים נורמלי בעיני העולם, שבונה גם תחושת אחווה. לא מקום שבו משווים תכונות טובות, שירותים או כישרונות, אלא "היכן שאנו לומדים לשמח מחדש משום שהאל קרא לכל אחד מאיתנו וממשיך להיות טוב לכל אחד". מכאן גם הגיעה ההזמנה לפנות את האח פארס. "לעולם אל תאבד את הקסם שאליו נקראת", סיים ואצר הקוסטוד, "אל תחייה את חייך המקודשים כעול שיש לשאת, אלא כמתנה שיש לקבל בכל יום". שמחה וחסד אשר האח פארס לא רק ילווה בו מצד בני משפחתו וחברים, אלא על ידי המשפחה הפרנציסקאנית כולה.
Lorenzo Vita
