"בית הספר של ארץ הקודש ברמלה הוא בכל הבתים. אין משפחה ערבית שאין לה או שלא היו לה חברים בבית ספר זה." האח הפרנציסקאני עבדל משיח פאהים, מהקוסטודיה של ארץ הקודש, גאה לציין את סימן ההיכר של בית הספר הפרנציסקאני בחברה באמצעות יצירה של דורו חדשים.
עיר מעורבת
רמלה הינה במיקום אסטרטגי, בכביש בין נמל יפו וירושלים, מקום עצירה ראשון בדרך. עיר של מעבר עם מאפיין של מקום שבו ריבוי דתות, כשכיום האוכלוסייה של רמלה הינה כ-75.000תושבים, 80% מהם יהודים ו-20% ערבים ישראלים (16 אלף מוסלמים ו-4000 נוצרים). זוהי אחת מהערים המעורבות בישראל.
האחים הפרנציסקאנים נמצאים ברמלה משנת 1296. במתחם הפרנציסקאני, בעיר העתיקה של רמלה, ישנו המנזר ובית הספר וה-כנסייה המוקדשת לקדושים ניקודמוס וליוסף מארימתיאה (מאמינים כי רמלה הינה ארימתה המקראית, העיר שבה יוסף הציע את הקבר החדש לישוע נולד). ניקולדמוס היה שליח סמוי של ישוע, וגם קשור לקבורתו של ישוע המשיח.
חינוך, שירות לחברה
בית הספר של ארץ הקודש נוסד ברמלה בשנת 1728 (וביפו בשנת 1730). כיום יש 460 תלמידים, מכיתה ד ועד י"ב (מגיל 9 עד 18) כשרובם נוצרים (58%). החל משנת הלימודים הבאה, כל האגפים יפתחו ויתחיל מהגן. "כפרנציסקאנים", אומר האח עבדל משיח, "אנו מתעניינים לא רק בעולי רגל, אלא גם בכנסייה המקומית, באמצעות הקהילה, החברה, עם בית הספר. חינוך הינו חשוב מאד: זהו שירות שהקוסטודיה מציעה לעזור למכלול החברה ולהיות חלק אינטגרלי ממנה."
הצעירים כולם באים ממשפחות ערביות, בשעה שיש מספר יהודים בקרב סגל ההוראה. "השיעורים מתנהלים בערבית, אולם בתיכון אנו מלמדים מקצועות מדעיים בעברית. צעירים ערבים יותר ויותר מעדיפים לעשות שימוש בעברית כשפת למידה ותקשורת בינם ובין בית הספר וגם בבית. לעיתים קרובות הם משתמשים במילים בערבית הכתובות בעברית."
לוח השנה של בית הספר מותאם גם לאופי הרב דתי של החברה. החופשות של החגים אינם רק חד המולד וחג הפסחא, אלא גם כמה חגים יהודים כמו יום כיפור וגם חגים מרכזיים עבור המוסלמים, בעיקר עיד אל פיטר, שיוצא בסיום חודש הרמדאן ועיד אל אידחא, חג הקורבן. דבר זה אינו אומר ויתור על הזהות – "הזהות של בית הספר הינה נוצרית, קתולית ופרנציסקאנית", מבהיר האח הפרנציסקאני עבדל משיח. "בדיוק מסיבה זו, אנו יכולים לקבל את כולם.,
האח עבדל משיח משרת בארץ הקודש 45 שנה, בייחוד בתחום החינוך. הוא היה מנהל של בתי הספר של רמלה ויפו כמעט 17 שנה. בכל יום, לפני תחילת השיעורים, הוא נפגש עם התלמידים ומשאיר להם מסר שיעסיק אותם כל היום. כשפגשנו אותו, ביום הראשון של הרמדאו, הוא דיבר על התלמידים אודות הצום, ש"לא עוסק רק באכילה ושתייה, אלא בהתקדמות של מערכת יחסים בינינו ובין החברה." כמו כן, יש גם את תקופת צום הארבעים והאח עבדל משיח פותח את הכנסייה בכל בוקר בשעה 7 וחצי ומציע למי שרוצה להצטרף אליו בתפילת הבוקר. הוא עורך את סעודת האדון בכל כיתה (לא חובה) והוא זמין לווידויים.
אוטונומיה מלאה
בתי ספר נוצריים בישראל הינם "מוכרים אל לא רשמיים". דבר זה משמעו שהם יכולים לקבל פרס על הישגים בתוקף, אולם אין הם בתי ספר ממלכתיים ולכן נמנע מהם מספר יתרונות כספיים. כפיצוי על כך, הם נהנים מאוטונומיה בניהול של הנכס שלהם ובבחירת המורים, שני מנהלים שהינם "לא נושא למשא ומתן" בהתאם לדבריו של האח עבדל משיח שאמר: "אנו רוצים להישאר חופשיים!" אפילו במחיר של עלות וקורבן [כלכלי[.
משך 16 שנה, עד לפני חודש, האח עבדל משיח היה המזכיר הכללי של בתי הספר הנוצריים בישראל. יש לו ידע רב אודות בתי הספר הממלכתיים והוא יודע לשמור על אוטונומיה ועל זהות נוצרית של בתי הספר במחיר של הפסד של כספים או אובדן הכנסה. "בכפוף לחוק, המדינה מכסה את כל ההוצאות של תלמיד ישראלי, אולם מכיוון שאנו אוטונומיים, מדובר עת תמיכה בסך 65 ו-75%. האחוזים הולכים ויורדים ויש לכך השפעה של חישוב רק על ההוצאות הקשורות להוראה ולא לכל העלויות האקטואליות של בית הספר, שכולל מודרניזציה של המתקנים, רכישת חומרים והוצאות פונקציונליות אחרות. נושא אחר שהינו היעד של דו שיח עם הממשלה מזה עשור, מדגיש האח עבדל משיח, "הינו יחס שווה למורים של היסודי, בייחוד בהקשר לחופשות, חופשת מחלה וגיל הפרישה.
בבית הספר בזמן המלחמה
עם פריצת המלחמה, החיים בבית הספר התהפכו. לאחר התקופה של עיבוד והתאמה למצב, עם לימודי בזום או בקבוצות, התלמידים והמורים חזרו ללמוד באופן רגיל הכיתות. "לא היו מתחים חריגים בבית הספר. תקופת זמן מסוימת הוקדשה בכיתות לדבר אודות המצב, אולם גם פעילויות של תמיכה לנזקקים, ותפילות לשלום. איננו יכולים להיות מיותרים לחברה ולהיסטוריה שאותה אנו חווים כיום", אומר האח עבדל משיח. "הצעירים חיים כחלק מהחברה הישראלית, אולם עובדות כגון אלו מזכירות להם שהם עדיין משתייכים לחברה הערבית. הם לא יכולים ל=שלא לחשוב אודות אלו שמתים בעזה, כשלחלקם יש קרובים שם – חלקם מתו, אחרים נתונים במצב קשה. בה בעת, הם לא יכולים שלא לחשוב אודות אלו שמתים בישראל, שהיא ארצם, היכן שיש להם מערכת יחסים, חברים והיכן שהם יודעים שמשפחות מתאבלות עקב המלחמה. יש לכבד את האנושיות."
המלחמה גם פגעה בכלכלה של בית הספר. לרוב בית הספר ברמלה מכסה את רוב העלויות – מעבר לחלק של המדינה – עם שגר לימוד, תרומות והכנסות מאירועים ופעילויות. בתקופת המלחמה, אפילו באזור זה במדינה, ישנו קושי כלכלי ורבים ביקשו הנחה בשכר לימוד או מאחרים בתשלומים. העדר עולי רגל, שלכך ישנה השלכה חזקה בהקשר להכנסות הקוסטודיה, יש להם השלכה על בית הספר ברמלה. אף על פי כן, אומר ומסכם האח עבדל משיח, "לעולם לא נוותר על בתי הספר שלנו ועל החופש שלנו, משום שחינוך הוא היעד שלנו והבסיס שלנו."
Marinella Bandini מרינלה בנדיני
