האח הפרנציסקאני וירג'יליט קורבו היה אחד הארכיאולוגים החשובים בארץ הקודש, כתב ש"החזית המרהיבה של כנסיית הקבר הינה אחת העבודות המשובחות ביותר של הארכיטקטורה הצלבנית שנשמרו בארץ הקודש". מה שהופך את הכניסה לבזיליקה של כנסיית הקבר שבירושלים למוזרה יותר היא לבטח הנוכחות של הקפלה של הצרפתים [פרנקים], יהלום שממוקם ממש מאחורי הגולגולתא שאליו הוא קשור באופן בלתי נפרד.
מקום זה לרוב זוכה להתעלמות מצד עולי הרגל לבזיליקה, ההיסטוריה של מקום קטן זה עולה מעל לרמה של מעין טיילת , מספרת לנו את הסיפור של האירועים של הבזיליקה משך מאות השנים.
הבניין מתוארך למאה ה-11, כאשר הצלבנים החליטו ליצור כניסה חדשה לגולגלתא על מנת להפחית את הזרם של עולי הרגל להר הצליבה. 14 מדרגות מהצד של השער מסתיימות באכסדרה של השומרים שכיוונו את הכניסה של המבקרים לגולגולתא, מגיע דרך דלת קטנה המקושטת עם עמודים, מפוסלת באופן נאה וכותרות של עמודים מעוטרים באופן עשיר במסגרת ובחלון עם צורת סהר שמעליו.
"כשירושלים נכבשה על ידי סלאח א-דין בשנת 1187, 11 מתוך 12 הדלתות של כנסיית הקבר נחסמו", הסביר האח סטפן מילוסוביץ, הנשיא הנוכחי של כנסיית הקבר, "וכניסה זו מהתקופה הצלבנית נאטמה משלושת הצדדים שלה. היה זה ברור שהסולטאן רצה לשלוט ולנהל את הכניסה והגישה לכנסיית הקבר באמצעות דלת אחת שנותרה פתוחה לטיילת, המפתחות שכיום עדיין נתונות בידי משפחה מוסלמית שירשה את הזכות הזאת.
טיילת קטנה זו, שאיבדה את התפקוד המקורי שלה כמעבר, קיבלה תפקיד נרכש ויעד חדש של קריאה של הבשורה בנושא של הייסורים של ישוע המשיח במקום המדויק, בהדרגה כשכיום הייחוס של הקפלה ל-מאטר דולורה הושג, לזכר של הסבל של מרים לרגלי הצלב. מסיבה זו הקפלה מכונה "הקאפלה של הספאזם"או "גבירתנו של הסבל" או "שבעת היסורים של מרים הבתולה המבורכת" ( השם של הקאפלה של הצרפתים [פראנקים]" הוא עכשווי יותר ומקורו מהקהילות המתגוררות בכנסיית הקבר על מנת לקרוא לפרנציסקאנים בשם של דת ה"צרפתים").
בשנת 1635 הקוסטודיה רכשה את "הפדות" של הקאפלה והאתר שנותר פיזית מחוץ לבזיליקה, נמסר לידי האחים הפרנציסקאנים של סאן סלבטורה. הזכויות החדשות שנרכשו תוארו בפרוטרוט על ידי ברנרדינו סוריו, הנשיא של כנסיית הקבר שהזכיר זאת בשנת 1666: "אנשי הדת של המנזר של סאן סלבטורה באים כל יום לערוך את סעודת האדון. רק הם השיגו את המפתח ושומרים על אור בפנים שם." עם השנים, זה נחשב למקום בעל פריבילגיה עבור עולי רגל משום שדרך החלון הם יכלו לראות את המקום של הצליבה ולהשיג את היתרונות על ידי כתב המחילה על ידי תשלום מס שהשוערים דרשו בעבור פתיחת הדלת של הבזיליקה.
גם כיום מקום זה הינו ברשות האחים הפרנציסקאנים של המנזר של סאן סלבטורה ונהוג שהמפתחות מופקדות במיוחד אצל המזכיר של הקוסטודיה של ארץ הקודש. :זהו מקום מלא חסד לחגוג את סעודת האדון בקפלה קטנה זו, שהינה מקום תפילה היכן שאפשרי למצוא יותר ריכוז ואינטימיות, מספר מטרים מהסלע של הגולגולתא, בייחוד בתקופות שבהם יותר עולי רגל בבזיליקה", מציין האח אלברטו חואן פארי, המזכיר הנוכחי של הקוסטודיה של ארץ הקודש. "עבודות השיקום והשחזור של שנת 2014 השיבו את ההוד של עבודות האמנות שישנן שם, כמו גם את הכותרות של העמודים מהתקופה הצלבנית, יצירות אמנות של פיסול והשיש הפולימורפי של הרצפה בסגנון קומהטסקי והפסיפס המקורי והקישוטים המכסים את הקשת של הגישה את הגולגולתא."
המזבח המעוטר מעץ מהמאה ה-18 מאת ג'וזפה דה פרנסיסקו, פסל פורטוגלי, מוקף משני הצדדים על ידי שרפים מכונפים הנושאים את הכיתוב "קוא היק סטאבט דולורוסה, אצה מאטר טואה אמרוסה".מילים אלו מתייחסות לתימה של "סטאבט מאטר" והאיקונוגרפיה של הסבל של מרים הבתולה עקב מותו של ישוע המשיח כפי שמוצג באיורים שעל גבי המזבח מהמאה ה-19, היכן שמרים, יוחנן ומריה מגדלנה התבוננו במקום של הצליבה.
בהווה התהלוכה היומית – שאותה האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה מבצעים ללא הפסקה החל מהמאה ה-14 בבזיליקה – עצרה על מנת להיזכר בגבירתנו של הצער בסמוך למזבח של הזרם הלטיני, היכן שפסל מעץ של מרים הבתולה המבורכת, שנתרם בשנת 1778 על ידי מריה הצדקת, מלכת פורטוגל. אולם, הקפלה של הצרפתים [הפרנקים] עדיין ייחודית ומיוחדת גם כיום, כפי שעדות של מאות שנים ציינה כמקום של דבקות רבה למקום של מותו של ישוע ולצער הרב של מרים לרגלי הצלב.
Silvia Giuliano
