הקוסטודיה, בהתאם למסורת בארץ הקודש, רצתה לתת כבוד לרפובליקה של איטליה עם אירוע של ההוחדה [אוכריסטיה] ביום שבת שלאחר התאריך של ה-2 ביוני: יום הרפובליקה מנציח את ייסוד הרפרנדום של שנת 1946 שבו האיטלקים נתבקשו לבחור בין מונרכיה ובין רפובליקה.
הקונסול הכללי של איטליה, ג'וזפה פדלה, ראש המשלחת הקונסולרית, אלברטו אינבריצי, ראשת מחלקת האשרות, מריאנה דלה וודולה, ועוזר של הקונסול, טוני חורי, וסגל אזרחי וצבאי של הקונסול הכללי של איטליה בירושלים נכחו אף הם באירוע.
סעודת האדון שנערכה בכנסיית סאן סלבטורה שבירושלים, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו, אשר קיבל את פני המשלחת ואת כל המאמינים שנכחו במקום הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצס'קו פאטון, שנמצא כרגע במסע קהילתי לקולומביה לרגל 400 השנים של הקומיסריאט במדינה זו.
עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש, אירועים אלו מייצגים בכל שנה את התודה עבור העבודה שנעשתה בעבר וממשיכה בהווה על ידי צרפת, בלגיה, איטליה וספרד, ארבעת המדינות הקתוליות המגינות ומאמצות את הקהילות הנוצריות בארץ הקודש.
"סעודת האדון של היום, כמו סעודות האדון בהקשר לקונסוליות, אינן רק ביטוי ריק מתוכן של לאומיות", ציין האח קונליו בתחילת האירוע, "אלא הן מבטאות את הכרת התודה של הקוסטודיה בעבור קשרים היסטוריים, קשרים של חום ושל תמיכה קונקרטית שהעם האיטלקי, באמצעות המוסדות הציבוריים שלו, תמיד הראה לאחים הפרנציסקאנים ולקוסטודיה. הבה נתפלל שקשרים אלו יהיו עמוקים יותר ויותר וימשיכו להביא את פירות הפיתוח החברתי והאזרחי."
מריבוי המדינות מן העבר, מעל לכל היתה זו הממלכה של נפולי ששיחקה תפקיד מרכזי עבור הפרנציסקאנים בארץ הקודש: בשנת 1333 המלך והמלכה של נפולי, רוברט מ-אנג'יו וסנצה מ-מיורקה רכשו את חדר הסעודה האחרונה שבירושלים במו"מ מורכב מאד מסולטן מצרים שהנכס היה ברשותו. האחים הפרנציסקאנים הפכו לשומרים של מקום זה בשם הנצרות. שני השולטים של נפולי החשיבו את עצמם ליורשים הלגיטימיים של הממלכה של ירושלים, כשהם הצאצאים הישירים של פרידריק השני, בעלה של יולנדה דה בריאנה, היורשת של הממלכה. היעד של ארץ הקודש מומן ללא הפרעה וה-אופרה פיה וכיום הקומיסריאט הכללי של ארץ הקודש של נפולי נוסד למטרה זו.
האח קונליו, הדגיש את ההשראה מהמקראות, שהציעו הרהור אודות המונח של סמכות: "הטקסט מספר הבשורה שהאזנו לו לא מזמן עוסק בשאלה אודות הסמכות", הסביר ופירש האח קונליו בפרשנות שלו אודות ספר הבשורה (הטקסט המלא של הדרשה – כאן), "שהינה גם שאלה פוליטית ובאופן מקרי עם יום החג האיטלקי יכול להיות מעין השגחה עליונה, עבורנו לתמוה מה המקור של הכוח הפוליטי."
המחבר של ספר סירא מציין כיצד לחפש את החכמה, הדרך היחידה שיכולה לעזור לבני האדם למצוא מימוש טוב יותר של השאיפות שלהם עבור הטוב והאושר: המקור הראשון של חכמה פרקטית זו הינה ישוע המשיח האדון [...] החכם היחידי שיודע שכל מה שקיים הינו ההיררכיה של הטוב שבעולם ושהשיא בהיררכיה זו הינה הטוב המיטבי, האל עצמו. כמעט כמו הד של אמת זו, פרנסיס הקדוש, הקדוש הפטרון של איטליה, יכול היה לכתוב ב"רגולה בון בולטה" "אנו חייבים לשאוף לשום דבר אחר [...] יותר מאשר הבורא והגואל והמושיע, האל הטוב היחידי."
"זוהי מסורת שהינה חשובה לכולנו בקונסוליה האיטלקית", העיר הקונסול הכללי של איטליה, ג'וזפה פדלה. :זוהי העדות הקונקרטית של מערכת יחסים עמודה ביותר ולה פירות היסטוריים. הנוכחות של הקונסוליה בירושלים מדגימה את התפקיד המיוחד שלנו כמורה ובאם אפשר, כמגנים של הסטאטוס קוו בעיר הקודש [ירושלים] והגנה של הפרנציסקאנים. זוהי נוכחות שאנו מנסים לקדם, כשאפשרי הדבר, כולל באמצעות פעולות קונקרטיות של תמיכה עבור פעילויות לבעלי אופי תרבותי והגנה על המורשת ההיסטוריה והאמנותית."
סעודת האדון הטקסית הסתיימה לצלילי ההמנון האיטלקי, שנוגן ע"י העוגב של הכנסייה, לפני החלפת הברכות הרגילה בין כל הנוכחים ב-קוריה של הקוסטודיה.
Silvia Giuliano
