הכניסה הטקסית של ליל השימורים הראשון ושל יום ראשון הראשון של צום הארבעים בכנסיית הקבר, הגיעו אל סופם במהלך מספר טקסים מוזרים ומיוחדים וליטורגיות שמסמנות את הכנה לחג הפסחא. במקום מיוחד זה.
כפי שמוסכם בסטאטוס קוו, בלילה שבין שבת וראשון בתקופת צום הארבעים, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש מחיים את הכניסה הטקסית הראשונה של הפטריארך הלטיני של ירושלים לבזיליקה, לאחר מכן ישנה תהלוכה יומית ואת ליל השימורים בלילה ואת האירוע של סעודת האדון.
הכניסה הטקסית של הפטריארך הלטיני
בשעות אחר הצהריים של יום שבת, ה-17 בפברואר, הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, מלווה על ידי הפרנציסקאני, נכנס באופן טקסי לכנסיית הקבר. השנה, עקב עבודות שנערכות ברצפה של הבזיליקה, הנשיא של כנסיית הקבר, האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ, לא קיבל את פניו של הפטריארך באבן המשיחה, אלא בכניסה שלפני הבזיליקה.
לאחר הכניסה, נערכה תהליכה טקסית בשירה, שהחלה בקפלה של ההתגלות של ישוע שקם לתחייה ולאחריה אינטנריה מסורתית שהפרנציסקאנים עורכים כל יום בבזיליקה החל משנת 1336 ואילך.
התהלוכה מתחילה בקפלה של הסקרמנט המבורך (הידוע גם כהתגלות למרים) ומסתיים באותה קפלה, לאחר הליכה סיבובית ארוכה בכל הבזיליקה. בדומה לדרך הצלב, המורכב מ-14 תחנות, אולם המוזרות שלו הינה בכך שהתחנות בבזיליקה מכסות את המסלול של הייסורים של ישוע המשיח מתקיימים במקומות ההיסטוריים של הצליבה שלו, קבורתו, התחייה וההתגלות למרים המגדלית ולאימו של ישוע. במעבר לתוך הקבר, המקום של התחייה ישנה הערצה כשסובבים 3 פעמים סביב האדיקול הקדוש.
טקס המקראות והאירועים של ליל השימורים
האירועים המשיכו עם האירוע של ה"מטינס": בלילה, הפרנציסקאנים מתקבצים בכנסיית הקבר לטקס של המקראות ושל סעודת האדון הטקסית שנערכת על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון. זוהי מסורת שחוזרת על עצמה החל משנת 1754 בימי ראשון של תקופת צום הארבעים, מהראשון ועד יום ראשון של הלולבים.
בקפלה של ההתגלות, הטקס של המקראות נערך עם שלושה מזמורים מהתנ"ך, היכן שהמאפיין של חג הפסחא נחוג, שמגיע לשיא בהכרזה ובדגש של הבשורה של התחייה,
ייחוד של ליטורגיה זו של ליל השימורים הינה שבמהלך התהלוכה מסביב לקבר הריק, שרים את "בנדיקטוס" עם אנטיפון בלטינית "מלאך אלוהים ירד משמיים: והוא סובב את האבן וישב עליה", ולאחר ה"הללויה". זה תמיד המקום של התחייה של ישוע, ולכן אפשרי לשיר "הללויה" במהלך תקופת צום הארבעים. זוהי שמחה ופריבילגיה שאותה חולקים כל הכנסיות בכנסיית הקבר, היכן שחשיבות מקום זה מעלה מעבר לזמן הליטורגיה כנקודת התייחסות.
בסוף הטקס של המקראות, האב הקוסטוד ערך את סעודת האדון של יום ראשו בקפלה של הצליבה, בגולגולתא. הבשורה המתארת את ה אפיזודה של הפיצוי של ישוע במדבר, העניקו את ההשראה לדרשה של האח פאטון: "ישוע חווה את הפיתוי: האוונגליסט מרקוס מזכיר לנו שהפיתוי הינו הבט רציני משום שלעיתים ישוע האדון בעצמו חווה אותו. אולם, יום ראשון הראשון של תקופת צום הארבעים מכוון אותנו אל עבר חג הפסחא, לעבר ליל שימורים גדול של ההתגלות מחדש של הבטחות הטבילה. המקראות מהתנ"ך ומהברית החדשה מדברות על מבול ועל מים: בתקופה העתיקה מייצג את המוות של החוטאים בעולם, היכן שבפרספקטיבה הנוצרי ושל חג הפסחא, משמעותם הינה המוות של החטא בעולם. אלוהים בוחר לא להרוס שוב את האנושות אלא להשמיד את החטא. משמעות דבר זה הינו הריטואל של תחילת חיינו כנוצרי, בטבילה: אם כך, הבה ונלך בבטחה בתוך ארבעים ימים אלו לעבר חג הפסחא כך שנוכל לחדש את הבטחות הטבילה שלנו".
Silvia Giuliano
Scarica qui la brochure del Santo Sepolcro / Descargue aquí el folleto del Santo Sepulcro / Download the Holy Sepulchre brochure here / Télécharger la brochure du Saint-Sépulcre ici / Descarregar a brochura do Santo Sepulcro aqui
