האחים הפרנציסקאנים שהקריבו את חייהם בתקופת המגיפות

ההיסטוריה הפרנציסקאנית יש לה את הדפים שלה שכוללים הרבה שמות של אנשי דת שהקריבו את חייהם על מנת להישאר לצד החולים בזמנים של מגיפות. 407 אנשי דת מתו במגפות  החל משנת 1619 ועד ימינו אלה, בהתאם למקורות היסטוריים של הארכיב של הקוסטודיה ואחרים שמתו במאות קודמות, אפילו שהם לא תועדו. משך מאות השנים, הפרנציסקאנים של ארץ הקודש שיחקו תפקיד מרכזי בירושלים בטיפול בחולים ובסיוע רוחני של המאמינים.

במהלך המגיפות הגדולות של המגפות בשנים 1347  ו-1370, הפעילות של הרופאים הפרנציסקאנים בארץ הקודש היתה נמרצת וזאת תודות לידע ולמומחיות של האחים הפרנציסקאנים. הקוסטודיה של ארץ הקודש הביאה את היכולות של האחים הפרנציסקאנים בתחום המדע והרפואה מאירופה, כפי שאנו מעודכנים מאוספים "שונים" של ארץ הקודש. הרשומות של עולי הרגל שחזרו מארץ הקודש גם מראים לנו שרופאים פרנציסקאנים שזכו להערכה רבה  מצד הקומיים והן מצד הרשויות המוסלמיות.

המופתי הגדול של ירושלים בעצמו טופל על ידי רופא מהמנזר של סאן סלבטורה, האח הפרנציסקאני ג'ובאני דה ברגמו, כפי שהאב בושאר מדווח ב"שבח הקדוש" (ליון, 1660). מקרה מפורסם נוסף הינו של הפאשה של עכו, מוחמד אל-גזר שביקש מספר פעמים את הנוכחות של האח הפרנציסקאני לופז,  שהיה רופא בירושלים (המגזין של ארץ הקודש כרך 18, 1938).

בארץ הקודש, היכן שקהילות של מצורעים לא היו קיימות (ישנו מידע אודותם רק החל משנת 1785 ואילך), הפרנציסקאנים עשו שימוש באמצעי מניעה שכפו על עצמם, שכיוונו לעבר יעד של הדבקות מוגבלת בתקופות של מגיפות. ברגע שהחדשות הגיעו כי המגפה הגיעה לעיר, מועצת המנהלים של הקוסטודיה, הגוף המנהל של הקוסטודיה, הכריז על מה שידוע כ"סגר": אף אחד – איש דת או עמאי -  לא היה מורשה לעזוב את המנזר ונאסר על כל מגע עם העולם החיצוני והיו בתיווך של האדם האחראי, אשר מונה על מנת להבטיח את הציות להוראה זו. דבר זה די דומה למה שקרה לאחרונה עם המגיפה של הקורונה, כשהקוסטוד של ארץ הקודש ביקש מהאחים הפרנציסקאנים שלא לעזוב את המנזרים שלהם עד הודעה חדשה.

"כשאני קורא את אמצעי הזהירות של הקוסטוד, הדבר הראשון שעולה בדעתי הינו בדיוק אותו הסגר", אומר האח הפרנציסקאני נרציס קלימאס, סגן הארכיב של הקוסטודיה. "מיד ערכתי השוואה לעבר ולהווה. כמו אז,  חלק מהאחים אכן הורשו לצאת החוצה" בעבר, חלק מאנשי דת נשארו בחוץ בהלך המגיפה, והם היו לרוב כהני הדת של הקהילות והמתאמים של הקהילות. הם כונו בסלנג "החשופים" כשהם מבצעים את הפעילויות שלהם בטיפול  בהבט של הנפש, כשהם מסתכנים בהדבקות ובמוות. הם היו מבודדים משר האחים שלהם, סגורים במנזרים שלהם, עקב הסגר, ואשר הפך את מותם  לקשה יותר. הפרנציסקאנים  הציעו את עצמם בעבור טיפול בקהילה שלהם עם רוח של  צדקה, כשהם ניסו באופן טבעי  להגן על עצמם עד כמה שניתן. דוגמא אחת הינה שימוש בכלי מיוחד "קומוניצינו": היו אלו מעין צבתות שהסתיימו בצורת צלחת שהיו בשימוש במתן לחם הקודש ללא מגע קרוב עם המאמין (למידע נוסף ראה "הרפואה בארץ הקודש: סימבול של צדקה בינלאומית ובין-דתית").

המחקר של הרפואה תמיד היה חשוב בעבור המסדר הפרנציסקאני. פרנסיס הקדוש בעצמו, בפרק 6 בחוקה הפרנציסקאנית ממליץ לטפל בחולה, משום ש"אם האמא אוהבת ומטפלת בילדה, בשר ודם, האח הפרנציסקאני צריך לאהוב ולטפל באחיו הרוחני." גם משום כך הפרנציסקאנים ביצעו משך מאות את הפעילות של בית מרקחת של סאן סלבטורה, אשר מוזכר כבר מהמאה ה-14. "מזה זמן רב, בית המרקחת של האחים הפרנציסקאנים היה היחיד בכל ירושלים", מסביר האח נרציס. "הרבה ערבים הגיעו  [לשם] לטיפול, כולל מוסלמים ויהודים עד בערך 1935". (למידע נוסף ראה "בית המרקחת של סאן סלבטורה שבירושלים").

הקוסטודיה של ארץ הקודש ממשיכה כיום להעניק תשומת לב רבה לכבוד של האדם, בהקשר  של סביבה והסובב אותו, אשר הינם נושאים שעסקו בהם על ידי הוועדה לצדק,שלום ושלמות של הבריאה.

בתקופה זו של המגיפה, הקוסטודיה סיפקה תמיכה חומרית ורוחנית, באמצעות כהני דת הפזורים בכל רחבי ארץ הקודש, והמשיכו לשלם חלק מהשכר של המועסקים שחיים ברשות הפלסטינית, כשלאלה אין בטחון של סיוע כלכלי, כגון תשלום קצבאות.

"התפקיד של האחים הפרנציסקאנים בתקופה של מגיפות הינו עדיין חשוב מהיבט רוחני", ממשיך ואומר האח נרציס. "האחים הפרנציסקאנים שלנו מתפללים עבור החולים וגם הם תומכים בתקופה של חג הפסחא. כשהאנשים רואים את האחים הפרנציסקאנים ברחובותיה של העיר העתיקה מתפללים בדרך הייסורים ביום שישי הגדול, הם שוב חשים את האומץ".

ההיסטוריה של הפרנציסקאנים בארץ הקודש בארכיב של הקוסטודיה  עדיין ממשיכה כיום להוות מקור חשוב של התנסות בתקופות קשות. "הקוסטוד של ארץ הקודש לרוב עושה שימוש במקורות של הארכיב של הקוסטודיה", ממשיך אומר האח נרציס, "כמו במקרה של התפילה לאנטוני הקדוש, שעליה ביקש לחזור עליה בתקופה קשה זו. תפילה זו אומצה מהתפילה של ה-טרידום לאנטוני בשנת 1917, כשהאחים הפרנציסקאנים ביקשו מאנטוני הקדוש לתווך עבורם כנגד האיום של נפילה  לידיהם של התורכים משך המלחמה בין האנגלים לתורכים. כתודה, ב-13 ביוני 1920, אנטוני הקדוש הוכרז כפטרון הקדוש של הקוסטודיה של ארץ הקודש. "בשנת 1915 כמו כן, כשירושלים עברה  פלישה של ארבה, האחים הפרנציסקאנים פנו לאנטוני הקדוש, מבקשים את התערבותו ותיווכו כשאלה היו יעילים בזמנים של  פורענות "כל ערב אחרי התפילה של תפילת הערבית, המשכנו להתפלל לאנטוני הקדוש ואנו עדיין עושים כן עד המגיפה הזו תיפסק".

 

ביאטריס גוארארה