הפעמונים והאורגן [עוגב] חדרו את הדממה: חג הפסחא הוכרז בירושלים. בציפייה של ערב חג הפסחא ביום שבת בבוקר, כנסיית הקבר היתה המקום הראשון בעולם שבה התחייה הוכרזה. בכנסיית הקבר, זמנים שונים של חגיגות קיימים אשר מבוססים על הצרכים של המקום הקדוש, שבו חיים בדדו קיום כנסיות נוצריות שונות. ביום שבת הקדוש בשעה עשר וחצי היה זה הזמן לחגוג את ערב חג הפסחא, והמנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הליטורגיה. לאחר טקס קצר של הדלקת נרות – היכן שנרות של המאמינים מוארים מהנר של הפסחא – שבעה מקראות מהתנ"ך [הברית הישנה] הוכרזו ושני טקסטים מהברית החדשה הוקראו לאחר מכן. לרגל האירוע של ה"כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה, בלעז] הפעמונים צלצלו בעוז והאורגן ניגן בקול רם. כל הרגשות של להיות נוכח במקום שבו ישוע קם לתחייה יכול היה להיראות מעיניהם של הנוכחים כדמעות של הכרת תודה. ניתן היה לתפוס כל כך הרבה רגשות והתרגשות כשחוגגים את חג הפסחא במקום שבו התרחש.
"יש לנו את החסד ואת האחריות לחגוג את ערב חג הפסחא במקום הקדוש, תרתי משמע, כדי לגעת ולהיות עדים כפי שאנו כששמענו את ספר הבשורה שהינו אמת ושאנו חווינו זאת", אמר מונסיניור פיצהבלה בדרשה שלו. "בערב חג הפסחא, חגגנו את מלוא האמונה של האל לברית ואת סליחתו", המשיך ואמר. "משך מאות השנים, האל לא עשה דבר למעט סליחה והפעלה מחדש של מערכת היחסים שלו עם האדם, החל מאדם, דרך אברהם ועד ישוע, שדרך המוות וחטא החזיר אותנו באופן מלא לאחדות מלאה שוב ובעבור הכל". צרור הברכות של מונסיניור פיצהבלה לכנסייה לא היה מסר של להסתגר בעצמך והוא סיים ואמר: "הייתי רוצה שחג הפסחא יהפוך אותנו לבעלי יכולת להתבונן בעצמנו ובהיסטוריה שלנו, להתבונן במבט כמו אלו שפגשו את האדון ואת ישועתו."
ביום למחרת, ביום ראשון, סעודת האדון של יום ראשון התקיימה לפני המקום הקדוש של הקבר הקדוש. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, כהני דת מהפטריארכיה הלטינית, קונסולים כלליים של בלגיה, צרפת, ספרד ואיטליה והן שגריר הוותיקן, מונסיניור לאופולדו גירלי נכחו אף הם, כמו גם מאמינים ועולי רגל מכל קצוות תבל. בכנסיית הקבר, הקהילות של הכנסיות האורתודוכסיות חגגו את יום ראשון של הלולבים, מכיוון שלפי לוח השנה הליטורגי שלהם חג הפסחא יוצא לאחר שבוע, וכך המזמורים של החוגגים השונים לרוב נטו להתמזג האחד בשני. דבר זה אפשר הצצה לגיוון של הכנסיות הנוצריות של ימינו, שחולקות ביניהן את הבישור וההכרזה של החדשות שעליהן כל האמונה מתבססת: ישוע קם לתחייה. בסוף האירוע, שמחת חג הפסחא הוכרזה ארבעה פעמים יחד עם קריאת ארבעה טקסטים
מספרי הבשורה, בארבעה מיקומים שונים, כמייצגים ארבעה נקודות קרדינאליות. דבר האל הושמע בתהלוכה טקסית מסביב לאדיקול ומסביב לאבן המשיחה.
בדרשה שלו, פיצהבלה אמר כי "ישוע מבטיח חיים" ו"הבטחה של חיים, למעשה, יכולה להיות מושגת אך ורק אם ניתן לנצח את המוות. ואין כל דרך אחרת להתגבר על המכשול של המוות אם לא הולכים עד הסוף [בדרך זו], עד שמגיחים כמנצחים ופותחים את הפתח עבור כולם. זו המשאלה שלי לחג הפסחא השנה: אל תפחדו מן המוות", אמר פיצהבלה. "התקופה שלנו מאופיינת במוות. לחיים יש ערך מועט באזור שלנו. אדם יכול למות כאן בקלות. אנו רואים זאת סביבנו, במאות השנים המקיפות אותנו ואנו ראינו זאת בבית. חג הפסחא הנכנס למרחבים אלו והופך זאת לקברים, לפצעים שלבסוף אינם בני אלמוות עבורנו. חג הפסחא הינו היכולת ללכת אחורנית ולהתבונן בהיסטוריה שלנו לאור ההבטחה לחיים שמתממשת היום."
ביאטריס גוארארה
04/01/2018
