השנה, חג הפסחא זכה למשמעות שונה מן הרגיל בארץ הקודש, המקום שהינו הרז של הפסחא. בפעם הראשונה מזה שנים רבות, הכנסיות הנוצריות מהזרמים השונים חגגו את התחייה מן המתים באותו יום, כשזה אירוע שהעלה רגשות עזים של אחדות ושותפות בין הזרמים השונים.
באקלים של רוחניות אינטנסיבית ושל פיוס, הברכות המסורתיות לרגל חג המולד בין הכנסיות התרחש עם חידוש של הכבוד ההדדי. הביקורים של האחווה בין נציגי הזרמים – לטינים קתולים, יוונים אורתודוכסים, ארמנים, קופטים, סורים ואתיופים – אופיינו על ידי מחוות של שלום, חיבוק כנה ומילים שהדגישו את המכנה המשותף של האמונה בישוע המשיח שקם לתחייה.
הקוסטודיה של ארץ הקודש, הלב של הנוכחות הפרנציסקאנית במקומות הקדושים, קיבלו וערכו ביקורים ברוח של שירות ושל אחווה. חג המולד, שהינו משותף השנה, הינו סימן של אמונה משותפת במשיח ומזכיר לנו כי, למרות ההבדלים, אנו כולנו עדים של אותו אירוע מייסד" ניצחון החיים על המוות. יה זה המסר שהקוסטוד של ארץ הקודש העביר במהלך הברכות והאיחולים לפטריארכיה היוונית האורתודוכסית.
ברם, שמחת חג הפסחא גם לוותה ברגע של יגון והרהור: חזרתו של האפיפיור פרנסיס אל האב. האבל על אובדנו של האפיפיור הביא את הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש להיות קרובים זה לזה עוד יותר, והן החליטו לזכור אותו בברכות רשמיות.
"האפיפיור היה הרועה שאהב מאד את הארץ הזו", אמר אנטוניוס, הפטריארך הקופטי של ירושלים, "והוא היה נאהב מאד גם בקהילות שלנו בעבור הרוח של הענווה והקרבה שלו עד סוף העולם". הכנסיות האחרות גם כן הביעו את יגונן ואת התנחומים שלהם לכנסיית רומא, מאששים את תחושת הסולידאריות האקומנית.
המסר שלן חג המולד של האפיפיור פרנסיס, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, הדגיש, את העדות הרוחנית בעבור הקוסטודיה ובעבור הכנסייה: הדבקות שלו לארץ הקודש ועבור השלום בין העמים והאנשים שחיים שם והיה רצון חשוב לתמוך ביעד של הפרנציסקאנים ובעם של האל.
בארץ המאופיינת על ידי פילוג, האירוע המשותף שנחוג של חג הפסחא וזיכרון משותף של רועה אוניברסאלי נראים כסימן של תקווה, זרעים של אחדות שממשיכים לגדול בין האבנים בנות אלפי השנה של ירושלים.
Francesco Guaraldi
