בבוקר של יום רביעי, ה-14 באפריל, אחד מהמסורות הכי משמעותיות של עונת חג הפסחא חודשה בעיר העתיקה של ירושלים: החלפת ברכות ואיחולים בים הקוסטודיה של ארץ הקודש והפטריארכיה של הכנסיות האורתודוכסיות.
מפגש עתיק, שנחתם על ידי הסטאטוס קוו, שבכל שנה נושא עדות לשבריריות בין הקהילות הנוצריות השונות שהן השומרות שך המקומות הקדושים. מחווה פשוטה אולם בסיסית, שדורשת אף יותר משמעות אינטנסיבית בהקשר עדין של האזור שבו אנו חיים.
השנה, הסמיכות בין האירועים של חג הפסחא, רק שבוע בין חג הפסחא הקתולי ובין האורתודוכסי, בשנה יהיה פער של 5 שבועות, הפך את המפגש אפילו יותר מיידי ושל אווירה של חלוקה של שמחת חג הפסחא, חיים כמעט בו זמנית על ידי הכנסיות השונות.
לפי המסורת, הקוסטודיה לוקחת חלק במפגשים עם המשלחת שלה בראשות הקוסטוד של ארץ הקודש, המלווה על ידי סגנו, המזכיר של הקוסטודיה, חלק מחברי מועצת המנהלים של הקוסטודיה והאחים הפרנציסקאנים ממנזר סאן סלבטורה.
הבוקר נחלק לסדרות של ביקורים לפטריארכיות האורתודוכסיות שבעיר העתיקה. המשלחת הפרנציסקאנית הלכה, לפי סדר, לפטריארכיה היוונית, הארמנית ולאחר מכן לקופטית, הסורית ולבסוף – לאתיופית, מביאים עימם את בכרות חג הפסחא לכל קהילה.
בכל עצירה, החלפת הברכות לוותה בנאומים קצרים, שבהם הקוסטוד והנציגים של הפטריארכיות השונות ביטאו את השמחה המשותפת שלהם על התחייה של הישוע האדון. תימה חוזרת הינה של "שמחת חג הפסחא", שהשנה חיה גם באינטנסיביות ייחודית גם תודות לתנאים שאשפרו אירועים שלווים יותר.
למעשה, הודגש מספר פעמים כיצד האירועים האחרונים של הפסקת האש, שהחלה ביום חמישי, אפשרה לקהילה הנוצרית האורתודוכסית לחוות את הליטורגיות בכנסיית הקבר בנורמליות יחסית, ללא מגבלות שאופיינו קודם לכך. אלמנט שהתקבל על ידי הכל כסימן חיובי למרות המודעות של השבריריות של הפסקת האש.
יחד עם השמחה, מוטיב וקריאה משותפת גם הופיעה באופן איתן: "השלום". בתקופה של אי וודאות המאופיינת במתחים, מנהיגי הכנסיות השונות העלו בקשה של פה אחד כך ש"מתנת השלום תתחזק ותגיע לכל ארץ הקודש ולכל העולם".
החלפת הברכות, שמתחדשת בכל שנה, לכן מאששת לא רק את המחוות של נימוסים ממוסדים, אלא יש לה ביטוי אמיתי של אחדות בקרב הנוצרים. במגוון של המזורות והמנהגים, זה מבטא כי אחדות נטועה באמונה בישוע המשיח שקם לתחייה ובאחריות המשותפת בהקשר למקומות הקדושים.
בירושלים המאופיינת בניגודיות אלא גם חוויות מעמיקות של אמונה, הבוקר הציע שוב סימן קונקרטי של אחווה: הזמנה ללכת יחד, מחוזקת על ידי תקוות הפסחא, לקראת עתיד של פיוס ושל שלום.
Fr. Alberto Joan Pari
