לפני הכנסייה הלטינית של ניקוסיה, חומה ענקית, כוסה עם חוטים דוקרניים, מחסומים בדרך: זהו אחד המקומות היכן שהחלוקה של ניקוסיה, הבירה האחרונה המחולקת אותה ניתן לראות. הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שלה נוכחות באי משך 800 מאות, עובדת בקהילה הלטינית ללא לאות ועם מחויבות לדאגה קהילתית של הנוצרים.
כמעט 50 שנה לאחר הכיבוש התורכי של החלק הצפוני של המדינה, קפריסין עדין אומה מקוטעת שעדיין מתמודדת עם עלייה בזרם המהגרים ואוכלוסייה שמגוונת במוצא ובזהות. הקתולים כוללים 3000 מרונים ו-26,000 לטינים, כשמתוכם רק 2500 הינם מקומיים. כל השאר הינם מהגרי עבודה או מהגרים לצורך לימודים, פליטים או מבקשי מקלט בחיפוש אחר חיים טובים יותר.
"אנו פוגשים אותם בכל יום מחוץ לכנסייה שלנו", מסביר האח הפרנציסקאני אנדרו ארהין, כהן הדת של הכנסייה הלטינית של ניקוסיה. "הם מגיעים מקונגו, קמרון, ניגריה, אולם גם מהמזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה. חלקם מגיעים עם חוזה חוקי של העסקה, אולם כשהוא מסתיים הם אינם עוזבים את המינד. הם נשארים לא חוקיים או שמבקשים סטאטוס של פליט. בשעה שאחרים חוצים את הגבול מצפון לקפריסין, כשהם רואים שהחיים אינם נראים כפי שסופר להם והם מבקשים מקלט בדרום קפריסין.
בניסיון לבצע אינטגרציה של נוצרים ממדינות שונות לתוך הקהילה הקתולית, סעודת האדון נערכת בשפות רבות בניקוסיה: אנגלית ולאחר מכן בספרדית, צרפתית, פולנית, טגאלית, סינהלה ויוונית.
מבקשי המקלט של פורנארה
כאשר התרחש ביקור האפיפיור בקפריסין בדצמבר האחרון, הפרנציסקאנים של ניקוסיה רצו להגיע לקהילה נוספת שצמאה לדבר ה', שהינה כמו צאן קטן ללא רועה: הקהילה של מבקשי המקלט במרכז של פורנארה, מערבית מניקוסיה. האח אנדרו החל את המנהג של להגיע לשם בכל יום שבת על מנת לערוך את סעודת האדון בקפלה שבמרכז, שהינו במקור יווני–אורתודוכסי, המנוהל על ידי כהן דת פרוטסטנטי. המטרה הינה להציע נוחות רוחנית לפליטים הרבים שעזבו את ארצם כשהם נמלטים ממלחמות, אלימות ועוני.
כאשר הם מתפללים תחושת הנטישה לאל ניתנת להיקרא בעיניהם העצומות ובכוח של הפנייה שלהם לאל הכל יכול כשידיהם צמודות זו לזו. הקפלה – חדר פשוט המכוסה בקירות מכוסים – למרות שריק מכל קישוט
הינו מקום יקר ערך לשלווה עבור מבקשי המקלט, תשושים מנטאלית ופיזית. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, שגם כן ביקר במחנה הפליטים של פורנארה, כששהה באי בדצמבר האחרון במהלך ביקור האפיפיור.
"אני חש קרוב אליהם, משום שאני חש בכאבם. אין להם כבוד אנושי" המשיך ואמר האח אנדרו. "אני מגאנה, אולם אני בשירות הקוסטודיה של ארץ הקודש החל משנת 1993. אני נמצא בקפריסין החל מ-2004
ומילאתי תפקידים שונים. כאן אני רוצה להעביר מסר של הצו האפיפיורי של האפיפיור פרנסיס, כל האחים כולם [פראטלי טוטי] שמתממש. ישוע היגר למצרים וכל המהגרים זקוקים למילה, הם זקוקים לישוע, רק הוא יכול לשנות את מצבם. אנו מתפללים כך שהמצב ישתנה והמהגרים לא יחושו עוד נטושים אלא כילדי האל באותו אופן."
הסטודנטים בצפון קפריסין
הפרנציסקאנים שבניקוסיה גם כן מטפלים במאמינים הלטינים במקומות אחרים: פמגוסטה, קריניה ו-לפקוסה, שנמצאים כיום בשטח התורכי של צפון קפריסין. למרות שאין להם את הרשות של הרשויות המקומיות לחיות שם, כל שבוע האחים הולכים לפמגוסטה, קריניה ו-לפקוסה על מנת לערוך את סעודת האדון עם מאמינים צעירים. הקהילה הלטינית ברובה מורכבת מסטודנטים ממדינות שונות באפריקה. עבורם, קל יותר להשיג ויזת שהות בצפון קפריסין, שאינו נחשב באזור של אירופה שהינו סיכוי רב בסקטור של האוניברסיטאות, כשיש 9 אוניברסיטאות ועיירות שהן בעיקר מורכבות מסטודנטים. שם זוהי עדות חיה של פשטות של המסר של הבישור שיתקבל רק על ידי צרכים של לב כנה וכהן דת המטפל בכך. תודות לנדיבות ליבם ולחיפוש אחר האל, הסטודנטים הצעירים בצפון קפריסין הינם בעלי רמה גבוהה של מחויבות: במקהלה, בשירים ובכלי הנגינה במהלך סעודת האדון, במפגש עם אחרים.
סעות האדון נערכת במספר קפלות "בהשאלה" מזרמים נוצריים אחרים או בחדים במלון, אולם למרות האופי הזה של המקומות שבהם עובדים את האל, האחים הפרנציסקאנים עקביים בטיפולם הקהילתי. האח הפרנציסקאני ג'רסי קראי, כהן הדת של הקוסטודיה של ארץ הקודש בקפריסין וכהן הדת של הפטריארכיה הלטינית בקפריסין מטפל בהם אישית. בכל שבוע האח ג'רסי יוצא מהקהילה של ניקוסיה, עבור את נקודת המבדק ועובר לחלק התורכי ולאחר נסיעה של מיילים רבים, מגיע לקהילות קטנות של נוצרים, המחפשים את האל. בכנסייה, כל אחד קורא לאחר בשמו.
ביאטריס גוארארה
