נרות דולקים בהדרגה פילחו את החשכה של הקפלה של סטפן הקדוש והאירו את ציורי הקיר: הסקילה של הקדוש המעונה הראשון, הסבל של ישוע המשיח, מעצרו בהר הזיתים. ב-26 בדצמבר, יום החג של סטפן הקדוש נחוג במקום שבו הפך לקדוש מעונה בירושלים, כשיום חג זה נחוג על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש.
בכנסייה היוונית האורתודוכסית שלפני גת שמנים, מתחת לשער האריות, ישנה קפלה שרצפת הסלע שלה הינה המקום שבו הונחה גופתו של סטפן הקדוש לאחר שנסקל. סטפן הקדוש מת כקדוש מעונה בנוכחות של שאול מתרסוס, שיהפך מאוחר יותר לשאול הקדוש, לאחר שיעבור את המרת הלב. סטפן היה השמש [דיאקון] של הכנסייה.
בתפילת ערבית לכבוד יום חג זה, יום חג המולד שנחוג לא מזמן הוזכר על ידי ההמנון "אדאסטה פידאלאס", שהאחים הפרנציסקאנים, המאמינים והנזירות שרו בחושך בקפלה של סטפן הקדוש. לאחר קריאה מספר תהילים, נקרא טקסט מספר מעשי השליחים אודות הקדוש: "הם גררו אותו מחוץ לעיר סקלו אותו באבנים כאן". האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ ערך את הטקס, אולם השמש [דיאקון], האח אליעזר, אמר את הדרשה. "רק אתמול היינו בבית לחם לראות את ישוע התינוק; נישקנו את הכוכב והתפללנו לפני האבוד ולאחר מכן שמענו את ספר הבשורה המכריז על לידתו של ישוע, אולם כיצד ניתן להביא יחד את היופי של מציאת התינוק היפה שבבית לחם ואת המקום עקוב הדם של הקדוש המעונה של היום?", שאל האח. התשובה היתה פשוטה עבורו: אלו שקיבלו את ישוע כתינוק, קיבלו אותו גם כשסבל ומת בגולגולתא, נקבר וקם לתחייה ביום השלישי.
האח אליעזר הזהיר: "ישוע המשיח אינו כמו מזנון פתוח, שממנו אנו לוקחים מה שרוצים. את ישוע המשיח צריך לקבל בשלמות וכמכלול או בכלל לא". באמצעות הנרטיב שהוכן לתקופה זו, האח הפרנציסקאני ניסה למצוא את עצמו בסיפור שבו סטפן הקדוש נתפס ונהרג בשעה שמגן על ישוע התינוק בזרועותיו. "אינני חושב שהם רצו להרוג את סטפן הקדוש. לא, הם רצו להרוג את זה שהוא החזיק במילים ובמעשים, וחייבים גם להגן עליו במחיר של חיינו שלנו. יש לעשות הכל על מנת שנחיה, למרות שנמות עבורו, כפי שעשה סטפן", אמר האח אליעזר. הדרשה הסתיימה עם העלאה כתפילה עבור כל הקדושים המעונים, כל אלו המסתכנים במוות בכל יום עקב היותם מטיפים את הבשורה.
רגע של אחווה התרחש לאחר הרהור ושיר. מעבר לרחוב, במנזר של הבזיליקה של גת שמנים, פנטונה וכוס שוקו חם המתינו לקהל.
ביאטריס גוארארה
◄◄◄מאמרים קשורים
