.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}

בירושלים, אחד עשרה אחים פרנציסקאנים ממדינות שונות ערכו את הנדרים הסופיים כשהאח מסימו פוסרלי סומך את ידיו עליהם, השר הכללי של המסדר הפרנציסקאני. נכחו בליטורגיה חבררי מועצת המנהלים של הקוסטודיה, כמו כן גם הקוסטוד, האח פרנצ'סקו אילפו, והאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. ארבע מתוך האחד עשרה האחים החדשים שייכים ללקוסטודיה, בשעה שהאחרים הינם בארץ הקודש על מנת ללמוד אולם שייכים לפרובינציות אחרות של המסדר. באופן ספציפי, ארבעת האחים החדשים שייכים לפרובינציה של מיכאל הארכי-מלאך שבאינדונזיה, אחד מהפרובינציה של בנדיקטוס הקדוש ושניים מהפרובינציה של קלרה הקדושה של אסיזי שבמוזמביק.
במהלך הטקסס, לאחר חזרה על הפורמולה בלשונם שלהם, האחים הפרנציסקאנים נשכבו על הרצפה במהלך האזכור של כל הקדושים, חתמו על המסמך הרשמי שעל המזבח, וקיבלו את החיבוק של האחווה מצד הקהילה כולה. עם מחויבות מובהקת זו, האחים הפכו חברים קבועים של המסדר, מבטיחים לחיות בציות, עוני וצניעות, בהתאם לחוקה הפרנציסקאנית.
בדרשה שלו, האח מסימו פוסרלי דחק באחים הצעירים למסור את עצמם לישוע ולהיות מוכנים למסור את חייהם למען אהבת הבשורה, להיתמך על ידי קרבה של הכנסייה האוניברסאלית. יתרה על כך, השר הכללי הזכיר לאחרים שערכו את הנדר הסופי שיעדים שלהם נובעים ישירות מהיעדים המקוריים של פרנסיס הקדוש, כלומר – להמשיך לתקן את ליבם ולחיות על מנת לקבל את האל באופן מלא יותר ולהפיץ את המסר שלו, לכן לסייע לבנות ולחזק את הכנסייה שלו.
לבסוף, האח פוסרלי הזהיר את האחים הצעירים מהמחשבה שהם השלימו את מסעם. "אפילו כשכעושים את הנדרים הסופיים, אנו מסתכנים בתזכורת של מרכוז בעצמנו, אני צריך את הצרכים שלי, אני עם הרעיונות שלי, אני עם המיזמים שלי. אין זו הדרך לרפא את המקדש. החיים שלי הינם המקדש של האל, שהוא העולם, שהיא הכנסייה". לכן, כל אחד ואחד צריך ללמוד לזוז הצידה יותר, לזוז אל השוליים, יותר מאשר להישאר תמיד במרכז. האירוע הסתיים בפנייה של האחים שעברו את הטקס: "אנו מוכרחים לומר: אלוהים, אני אזוז הצידה, אתה [האל] הינך במרכז".
Riccardo Curti
:The friars who made their Solemn Profession
Fr. Alain Abdel Nour, OFM
Fr. Alvaro Milenio Batista Soares, OFM
Fr. Antoine Mbamba Fumukasema, OFM
Fr. Darlington Chidiogo Ifedioranma, OFM
Fr. Emidio Milton Carlos Tovela, OFM
Fr. Ezequiel Gaspar Manuel De Loca, OFM
Fr. Fernando Enrique Rojas De Castro, OFM
Fr. Fransiskus Gregorius P. Bataona, OFM
Fr. John the Baptist Vinh Doan, OFM
Fr. Pascoal Lemos Calicana, OFM
Fr. Vincentius Gabriel Sitanggang, OFM
