שמונה חודשים לאחר כניסו לתפקיד, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, ביקר את האחים הפרנציסקאנים בלבנון בפעם השלישית, כסימן שך קרבה רבה למדינה החבוטה ממלחמות, משבאים כלכליים ופילוג פוליטי פנימי. האפשרות צצה בין התאריכים 29-27 באפריל עם האירוע של הפרק במנזר של חריסה, סדרות של מפגשים של אחווה שהתקיימו עקב המצב. מבחינה היסטורית, לבנון תמיד יוצגה על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש כאזור בין ארץ הקודש ובין סוריה. כיום, ישנם רק 11 אחלים פרנציסקאנים פעילים, הממוקמים במנזר של צור, ביירות, חריסה וטריפולי, שיחד עם צידון (אתר שנרכש מחדש אך טרם הופעל מחדש), מהווים מעין "עמוד שדרה" פרנציסקאני מהדרום לצפון המדינה.
עם הגעתו, האח פרנצ'סקו התקבל על ידי האח הפרנציסקאני נביל איבראהים, נציג הקוסטודיה ללבנון. סגן השגריר מונסניור סיזר אסיאן גם הגיע לחריסה על מנת לקבל את פניו של הקוסטוד. המפגש הראשון של הפרק הוקדש לתפילה ולהרהור, היה בקהילה לאור האגרות האפיפיוריות לשנה של החיים המקודשים ולניסיון של פרנסיס הקדוש. מפגשים אחרין הוקדשו לנושא של האחווה, חיים רוחניים ופעילויות.
מודעות שעולה אודות הזהות של "אחים ובני המסדר הפרנציסקאני" אינו הישג מובהק, אלא מציאות שברירית הדורשת המרת לב קבועה. בעולם הנשלט על ידי אינדיבידואליזם, האחווה הפרנציסקאנית נקראת להיות "סביבה חיה ותוססת שבה כל חבר חש שמקבלים אותו ומקבלים את פניו".
אחד מהנושאים הכי בוערים התייחס להתמעטות של הדתיות, פגיעות שמאלצת את הקוסטודיה להרהר אודות מעמדה ונוכחותה בלבנון ובמקומות אחרים. אולם, ברור שהאחווה אינה עניין של מספרים: אדם יכול להיות בקרב אנשים ולחיות בגפו, או מעטים ויש קהילה מוארת".
הנוכחות הפרנציסקאנית בלבנון מוערכת כמשאב יקר ערך עבור הכנסייה המקומית. לפי מספר עדויות, שה נובע מכך שהאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה לרוב נתפסים כ"אמינים יותר" משום שהם פחות מעורבים בדינמיקה הפוליטית וקרובים יותר לצרכים האמיתיים של האוכלוסייה. דוגמאות קונקרטיות, ממש כמו בתי המרקחת בבירות וטריפולי, קבלת אנשים עקורים בצור, סולידאריות חקלאית בשווקים בבירות, פעילויות תרבותיות מגוונות או מרכז ספורט ותרבות בטריפולי, ראים כי יכולת כריזמה של דו שיח עם כולם, נוצרים ומוסלמים. זה הכרחי לזכור את המצב החברתי: הנוצרים בלבנון עוזבים, בייחוד צעירים שמחפשים בתים זולים יותר, והיעד שצריך אותם, הערכה של נוכחות חדשה באזורים שמתפתחים מבחינה דמוגרפית.
בהתייחס לחיים רוחניים, גילוי מחדש של "הרמיטאג'ים" ושל אימוץ של אופן פעלה של כריזמה ושל תפילה הוצעו, יכולת לבצע אינטגרציה של עדות של חיים ועימות ישיר עם דבר האל.
המפגש הסתיים עם מודעות שאף רפורמה מבנית יכולה להצליח ללא המרת לב אמיתית של הלב. האתגר של הפרנציסקאנים בלבנון הינו ביטוי של הפעולות שלהם כביטוי אוטנטי של אמונה, היכן ששירות עבור הכנסייה המקומית ודאגה לאחים הופכת לביטוי של מפגש של חיים ושל חיי יום יום עם ישוע המשיח.
Fr. Riccardo Ceriani
