הפתיחה הרשמית של שנת היובל הפרנציסקאנית של ארץ הקודש התקיימה באופן מאופק, בהקשר המאופיין במלחמה שממשיכה להפריע לחיי היום יום ולפעילות הקהילתית של הקוסטודיה.
האירוע, שהיה מתוכנן בהתחלה להיות טקסי, כלל תהלוכה מהר הזיתים לגת שמנים וההשתתפות שח השר הכללי של המסדר הפרנציסקני ושל האחים הקפוצינים, שהגיעו מרומא, היה מיועד להתבטל עקב מגבלות ביטחוניות. למרות מהגבלות, התאריך שנקבע, יום שני, ה-23 במרץ 2026, נשמר והיווה סימן קונקרטי של דבקות שלא לוותר על החסד בתקופה זו.
פתיחת שנת היובל התקיימה בכנסייה של סאן סלבטורה שבירושלים, לב ליבה של הקוסטודיה, בנוכחות של מספר מצומצם של אחים פרנציסקאנים. אירוע חגיגי פשוט אולם עשיר במשמעות, שבוטאה באופן איתן בנאמנות למשפחה הפרנציסקאנית לקריאה שלה אפילו בנסיבות קשות ביותר.
במסדר שנמסר לרגל האירוע לכל האחים של הקוסטודיה, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצק'סקו אילפו, כבר הדגיש, כבר לפני מספר ימים, כיצד הקונפליקט המתמשך "משבש באופן קשה את כל התכנונים הקהילתיים, ליטורגיים, חינוכיים וקהילתיים", כופה אימות עם אירועים בללתי צפויים, תחושת חוסר אונים ועול של אי ודאות. ואולם, בדיוק בהקשר זה, שנת היובל של שמונה מאות השנים של פטירתו המבורכת של פרנסיס הקדוש מייצגת את ההזדמנות לקרוא מחדש את ההווה לאור האמונה.
"צירוף המקרים של שנת היובל הזו עם התקופה שבה אנו חיים יכולה להיהפך לחסד", כותב הקוסטוד, "אם זה עוזר לנו לקרוא את ההווה בעיניו של פרנסיס", יכולת לזהות את מעשי האל אפילו בתוך המצבים הכי דרמטיים.
עקב אי יכולת לנסוע, השר הכללי של המסדר הפרנציסקאני, האח מסימו פוסרלי, שלח את ברכתו במסר באמצעות הווידאו, שלו הקשיבו כל האחים הפרנציסקאנים הנוכחים כסימן של אחדות עם כל המסדר הפזור בכל העולם. המילים שלו הותירו מסר איתן לאחים של הקוסטודיה ולכל מי, שנותרו בו אומץ ונאמנות, נותר בארץ פצועה ומאופיינת בקונפליקטים כשאין כניעה ללוגיקה של האלימות.
באירוע נכחו חלק מהנציגים המשמעותיים של הכנסייה המקומית ושל המשפחה הפרנציסקאנית, שגריר הוותיקן החדש, מונסניו ג'ורג'יו לינגואה, שרק הגיע לארץ הקודש, הפטריארך הלטיני של ירושלים, קרדינךל פיירבטיסטה פיצהבלה, אח פרנציסקאני שחלק את ההרהור המעמיק יחד עם שאר הנוכחים. נכחה גם משלחת קטנה של האחים הפרנציסקאנים הקפוצינים של האחווה של ירושלים והאח פרנצ'סקו רביולי, אח פרנציסקאני קונבנציונלי, הנציג היחיד של הקהילה הקונבנציונלית, שכרגע עוסק בהתנסות קהילתית במחוז הבישופות של ירושלים.
האירוע, למרות הפשטות שלו, הבהיר כי שנת היובל אינה רק אירוע של הנצחה, אלא זמן שלהמרת הלב ושל חידוש. בתקופה המאופיינת באלימות ופילוג, הדות של פרנסיס הקדוש ממשיכה להראות את הדרך של השלום שנולדה מתוך חיים של פיוס עם האל.
הברכה הפרנציסקאנית "האל יעניק לך שלום" מהדהדת היום בייחוד באינטנסיביות הייחודית בארץ הקודש, היכן שהשלום נראה שברירי ורחוק, אולם שאר המתנה הגדולה ביותר שניתן לקבל ולהיות עדים לה.
ההחלטה שלא לדחות עוד את פתיחת שנת היובל היתה מחווה מלאה בערך רוחני, הזמנה לחיות את חג הפסחא של ישוע בתנאי קונקרטיים של ההווה, ללא לחכות לזמנים טובים יותר, אלא להכיר שבדיוק ברגע של מבחן של האמונה זה הופך לחיוני יותר.
כפי שפרנסיס הקדוש הזכיר לקראת סוף חייו, "הבה נתחיל, אחים, לשרת את האל כי עד כה עשינו מעט או כלום". מילים שכיום נשמעות כפנייה ללא מגבלת זמן לאחים של הקוסטודיה ולכל המשפחה הפרנציסקאנית כולה, להתחיל שוב בכל יום, אפילו בתוככי הקשיים, עם נאמנות מחודשת לבשורה.
בארץ הקודש, היכן שהזיכרון של הרזים של הישועה נשמרים במקומות קונקרטיים של ההתעברות, הייסורים ושל תחיית האדון, האירוע של שנת היובל הזו מקבלת משמעות מעמיקה יותר. אפילו בתקופה של תמורות ושל ניסיון, התפילה של האחים ממשיכה להיות נוכחות חיה של הכנסייה ושל הכרזה שקטה של הבשורה.
לכן, בכנסייה ללא מאמינים, עם הפחתה של ייצוג של האחים הפרנציסקאנים, אולם עם אמונה שלמה, שנת היובל החלה ומזמינה את כול להתבונן מעבר לחשכה של ההווה, בוודאות של הפסחא שישוע המשיח, אדון החיים, הוא חי וממשיך לפעול בהיסטוריה.
Fr. Alberto Pari
