חברים יקרים,
כפי שאומר לנו האוונגליסט לוק, מרים ויוסף היו צריכים ללכת לבית לחם לְהִתְפַּקֵּד. מאחר שלא היה להם מקום באף בית, הם נאלצו להסתגל; והם מצאו מקלט במערה, אחת מאלה שגם רועי צאן השתמשו בהן. בדרך זו, הייתה להם פרטיות מסוימת ומרים יכלה ללדת את ישוע התינוק, שנעטף בחיתולים והונח באבוס (ראה לוקס 2). זה נראה כמו נבואה על המשיח, על זה שהתינוק שכשהוא יגדל יהפוך לאוכל שלנו, אבל גם העובדה שהתינוק כשהוא יגדל יתעטף שוב בחיפזון בחיתול ואז בסדין ויושם בתוך מערה שונה מאוד, זו של הקבר.
גם למרות שסיפור חג המולד והייצוג שאנו עושים לו באבוס מעוררים בנו מתיקות ושירה, המציאות הייתה קשה מאוד כשישוע נולד. רומי שלטה בכל אגן הים התיכון בכוח. ביהודה, אזור קטן של האימפריה הגדולה, שלט הורדוס. הוא היה מלך כל כך קשור לשלטון שהוא חיסל את בניו שלו כדי שלא יהיו לו יריבים. הוא היה מלך שפחד מתינוק שזה עתה נולד, כי הוא כונה בנבואות כמלך ומשיח פוטנציאליים. אז המלך הרחיק לכת וביצע טבח מנע, והרג את כל הילדים באזור בית לחם שהיו בני שנתיים ומטה (מתי ב, טז), כדי למנוע את הסיכון שאחד מהם, לאחר שיגדל, ייקח ממנו את כוחו ואת מלכותו.
בחג המולד הזה, שעדיין חשוך מאפלת השנאה והמלחמה, עדיין נגוע בנגיף האדישות האנושית, עדיין אדמדם מדמם של יותר מדי אנשים חפים מפשע שנהרגו, הבה נכרע ברך לפני האבוס שבו הניחה מרים את ישוע התינוק, ונקבל בברכה את קריאתו של האפיפיור פרנציסקוס לכל העולם לרגל חג המולד האחרון: "לומר "כן" לנסיך השלום פירושו לומר "לא" למלחמה, וזאת באומץ: לומר "לא" למלחמה, לכל מלחמה, להיגיון עצמו של מלחמה, מסע ללא מטרה, תבוסה ללא מנצחים, ולטירוף ללא תירוצים (...) מהאבוס, התינוק מבקש מאתנו להיות קולם של חסרי הקול: קולם של החפים מפשע" ( האיגרת לרומא ולעולם , 25/12/2023).
אל לנו לשכוח זאת כאשר אנו לוחצים ידיים ומחליפים ברכות.
חג שמח מבית לחם
