"במשפחה שלנו אנו אוהבים את הרעיון של להעניק חלק מהזמן שלנו. אנו מתנדבים בקהילה, בבית ספר של יום ראשון. אנו רגילים להתנדב בכל מקום שבו ניתן להעניק. זה משום שאנו מאמינים גם בזה כשקוארים את ההוראה של התנ"ך, זה חשוב לחיות אותה."
במילים אלה, ג'וני חזבון מדבר על השירות שלו בבית הפרנציסקאני של הבנים שבבית לחם. יחד עם אשתו, ניבין חזבון, הם עובדים מספר שנים עם הילדים של הבית של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
הבית [הפרנציסקאני] של הבנים שבבית לחם נוסד על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש על מנת לקחת ילדים נוצרים וגם מבגרים, בין הגילאים של 6 עד 18, ממשפחות המתמודדות עם קשיים חמורים חברתית וכלכלית.
בבוקר ניבין מטפלת בבית עם בעלה והם שוהים בשעות אחר הצהריים עם הילדים, משחקים איתם, עוזרים להם בשיעורי הבית ומתפללים יחד, ממש כמו משפחה.
הקשר של ג'וני עם האחים הפרנציסקנים הינו באמצעות עבודתו כמורה לחינוך גופני בבית הספר של ארץ הקודש שבבית לחם. הוא החל לקחת חלק מעת לעת בפעילויות של הבית של הבנים לבקשת אח פרנציסקאני. מיד לאחר מכן, המחויבות של הפכה לעבודה אמיתית, אם כי, כפי שמדגיש ג'וני, "כל מה שאני עושה עבור הבנים הללו אינו עבודה בשבילי, זה דבר מה שאני מעניק ולא מקבל בעבורו דבר."
במפגש עם האח הפרנציסקאני סנדרו תומסביץ, האחראי על הבית [של הבנים] היה בסיסי עבור היעד של ג'וני ושל ניבין. "יום אחד", אומר ג'וני, "האח סנדרו ביקש ממני להיות כאן בבית יחד עם אשתי ניבין, לא כשני מועסקים, אלא כבעל ואישה שמטפלים בבנים האלה." האח סנדרו ראה את המחויבות של ניבים לתמוך בבעלה כמתנדב בפעילות של הבית של הבנים, הבין את הקשר המיוחד שלהם עם הצעירים. הוא ראה את החום שבו ג'וני וניבין מטפלים בהם, כאילו היו אלה הילדים שלהם, ולכן הוא החליט להעניק להם תפקיד רשמי בבית [של הבנים].
הסיפור של ג'וני ושל ניבין משקף את האהבה ואת הדבקות שלהם לצעירים הללו. זוהי חוויה שמעשירה לא רק אותם כהורים, אולם כמשפחה שלמה שלהם. בכל זמן נתון, ג'וני וניבין משלבים את הבנות שלהם בפעילות של הבית. "זה חשוב", אומרת ניבין, "שהבנים הללו לומדים איך להתנהג היטב וכיצד להתחבר חברתית. כשהבנות שלנו מגיעות, הם משחקים יחד, מבשלים ועוזרים במטלות המגוונות של הבית."
"זה גם בסיסי", אומר ג'וני, "שצעירים אלו חשים שאנו מחשיבים אותם כילידם שלנו. הם רואים כצד אנו מתייחסים אלים ומטפלים בהם ממש כפי שאנו מטפלים בבנות שלנו. מהיום הראשון תמיד אמרנו שאנו כמו משפחה, הבית הפרנציסקאני של הבנים הוא הבית שלנו והם הילדים שלנו."
מחווה קטנה או תוספת של תשומת לב עושה את ההבדל, כפי שניבין אומרת: "ערב אחד, היה ילד קטן שהיה צריך לקבל אישור. כך שנשארתי איתו יותר וחיבקתי אותו עד שראיתי עד שהוא נרגע והלך לישון ללא תחושת חרדה."
בבית הפרנציסקאני של הבנים ג'וני וניבין גם מטפלים בחינוך נוצרי של הבנים. "לפני ארוחת ערב", ניבין מספרת לנו, , "אנו מתפללים יחד בקפלה, אנו שרים איתם, אנו נותנים להם זמן לכתוב כמה תפילות שאנו חוזרים עליהם בזמן הארוחה, כולנו יחד, כמו משפחה."
הבית הפרנציסקאני של הבנים הינו סימן דרך ובית להרבה בנים בבית לחם, מעניק להם תקווה לעתיד טוב יותר למרות הקשיים שיש לכל אחד. "הרבה בנים", אומר ג'וני, "שגרו בבית הפרנציסקני של הבנים, הינם בוגרים כיום, הם סיימו את בית הספר, חלקם המשיכו לאוניברסיטה או מצאו עבודה קבועה. חלקם אפילו חזרו כמנדבים על מנת לעזור וזוכרים בחיבה את המקום הזה ואת הזמן ששהו כאן."
לוציה בורגאטו
