כבר כמעט חצות הלילה כאשר האב ג’ורג’ דאבוד, מהפטריארכיה הלטינית, הודיע בחגיגיות אודות חדשות גדולות ומשמחות תוך כדי ששר: "כל העולם שליו, ישוע המשיח, האל הנצחי והבן של האב הנצחי, החפץ לקדש את העולם ע"י בואו מלא הרחמים, הורה מרוח הקודש ולאחר תשעה חודשים מרגע שהורה, נולד כאן בבית לחם, חבל יהודה; בבית לחם של הבתולה מרים. היום נולד אדוננו ישוע המשיח כבשר ודם".
מיד לאחר מילים אלו האח הפרנציסקאני ג’ון בומה הרים את המעטה, אשר כיסה את קדמת המזבח. על המזבח היה מונח ספר הבשורה הגדול, שעליו נכתבו המילים "והדבר נהיה בשר", הפסל של הילד ישוע הופיע, הומלך בענווה
הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל, כרע ברך לפני הילד האלוהי, בשעה שהפעמונים של הכנסייה החלו לנוע ולזוע ולהשמיע את קולם המלודי, והשירה של "כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה - בלטינית] הודיעה כי זהו חג המולד בבית לחם. אלפים הגיעו לכאן על מנת לחוות את הרגע הזה. ברי המזל שהשתתפו בסעודת האדון [מיסה, בלעז] החגיגית בכנסיית קתרינה הקדושה, אשר הועבר באמצעות הטלוויזיה. רבים אחרים התקהלו בשדות הרועים בבית שאחור, או במערת הלידה, במזבח של המנגר או לפני המזבח שבמערת יוסף הקדוש וג’רום הקדוש. כל הלילה הארוך הזה, בכל המקומות הללו, סעודות האדון [מיסות] נחוגו ללא כל הפרעה, וימשיכו להיחגג באופן זה גם למחרת, בשעה שהפטריארך חגג בערבית עבור ציבור המאמינים של הקהילה, הצליינים שבאו לכנסיית המולד ולמערה לרגע של תפילה.
זהו חג המולד בבית לחם, ממש ברגע זה. בדרשה שלו הפטריארך הזכיר לכולנו את חשיבות הלילה הזה: "בלילה זה, ישוע מחלק את ההיסטוריה לשני חלקים: מאז, קיימת התקופה שלפניו וזו שלאחריה. דבר זה שהיה בלתי אפשרי לפניו, הפך לאפשרי. אנו חוגגים היום את הלילה המבורך הזה ששינה את נתיבה של ההיסטוריה, לבבנו מלא בשמחה. אנו אשר מגיעים מארצות שונות, חלקנו מקרוב ואחרים מרחוק מאד, כמו הרועים, אנו מקיפים את הילד במערה בלילה זה על מנת להעריץ אותו ולהודות [לו] על שהאיר את ההיסטוריה באמצעות התגלמותו.
ברוך הבא לילד מבורך ואלוהי זה! ברוך הבא למסר של חג המולד ולשמחת חג המולד. חג זה מחזיר את החיוך הן לפניהם של המבוגרים והן בקרב הקטנים. הילד החדש הזה הינו פרי האהבה של האב הנצחי למין האנושי, אהבה אשר מבקשת מאיתנו יותר ממה שאנו מבקשים עבורנו. היא רוצה את השלום שאיבדנו, אובדן שאנו איבדנו במו ידנו; אהבה הדדית שלא קיימת עוד עד כדי כך שנעלמה אפילו מאוצר המילים שלנו; כבוד ואצילות, שכה מוכים עקב טיפול לא הולם, ע"י עלבונות ושפיכת דם.
בלילה זה, השקט של המערה יהיה רועש יותר מכל התותחים ומכונות הירייה. השקט מהמערה מעניק חיים לאלו שקולם נחנק מדמעות ואשר תרו אחר מקום מפלט בשקט ובחוסר אונים.
(…) בית לחם, עיר השלום, עיר של אהבה אלוהית ושל פיוס. מי שיכול לרפא את החולים ולהקים לתחייה את המתים, יכול גם לאסוף אנשים בשלום ובבטחה. האחד שיכול ללמד אהבה, צדק, שוויון, הוא זה שיכול להפוך מערה דלה לבית ספר של פיוס, אשר מוביל את אלו האחראים לגורלם של אנשים שלמדו מה טוב,מה שצודק ומה שצנוע ויציב.
(…) בלילה מבורך זה, אנו משלחים בקשת סליחה לכל האומות, לכל האנשים והמשפחות. מי ייתן ואלוהים יסלח לנו על חטאינו, ייתן לנו האומץ, את הכוח והאהבה לסלוח לאלה שחטאו כנגדנו. שלום לבית לחם ולכל תושבי ארץ הקודש. שלום לכל הצליינים ולכל המבקרים. שלום לכל מי שמבקש שלום."
עיני כל העולם כולן מופנות לעבר בית לחם, ובית לחם מציע את ליבה לכל העולם. זהו חג המולד בבית -לחם, כאן ועכשיו. חג מולד שמח לכולם!
Mab
מיד לאחר מילים אלו האח הפרנציסקאני ג’ון בומה הרים את המעטה, אשר כיסה את קדמת המזבח. על המזבח היה מונח ספר הבשורה הגדול, שעליו נכתבו המילים "והדבר נהיה בשר", הפסל של הילד ישוע הופיע, הומלך בענווה
הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל, כרע ברך לפני הילד האלוהי, בשעה שהפעמונים של הכנסייה החלו לנוע ולזוע ולהשמיע את קולם המלודי, והשירה של "כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה - בלטינית] הודיעה כי זהו חג המולד בבית לחם. אלפים הגיעו לכאן על מנת לחוות את הרגע הזה. ברי המזל שהשתתפו בסעודת האדון [מיסה, בלעז] החגיגית בכנסיית קתרינה הקדושה, אשר הועבר באמצעות הטלוויזיה. רבים אחרים התקהלו בשדות הרועים בבית שאחור, או במערת הלידה, במזבח של המנגר או לפני המזבח שבמערת יוסף הקדוש וג’רום הקדוש. כל הלילה הארוך הזה, בכל המקומות הללו, סעודות האדון [מיסות] נחוגו ללא כל הפרעה, וימשיכו להיחגג באופן זה גם למחרת, בשעה שהפטריארך חגג בערבית עבור ציבור המאמינים של הקהילה, הצליינים שבאו לכנסיית המולד ולמערה לרגע של תפילה.
זהו חג המולד בבית לחם, ממש ברגע זה. בדרשה שלו הפטריארך הזכיר לכולנו את חשיבות הלילה הזה: "בלילה זה, ישוע מחלק את ההיסטוריה לשני חלקים: מאז, קיימת התקופה שלפניו וזו שלאחריה. דבר זה שהיה בלתי אפשרי לפניו, הפך לאפשרי. אנו חוגגים היום את הלילה המבורך הזה ששינה את נתיבה של ההיסטוריה, לבבנו מלא בשמחה. אנו אשר מגיעים מארצות שונות, חלקנו מקרוב ואחרים מרחוק מאד, כמו הרועים, אנו מקיפים את הילד במערה בלילה זה על מנת להעריץ אותו ולהודות [לו] על שהאיר את ההיסטוריה באמצעות התגלמותו.
ברוך הבא לילד מבורך ואלוהי זה! ברוך הבא למסר של חג המולד ולשמחת חג המולד. חג זה מחזיר את החיוך הן לפניהם של המבוגרים והן בקרב הקטנים. הילד החדש הזה הינו פרי האהבה של האב הנצחי למין האנושי, אהבה אשר מבקשת מאיתנו יותר ממה שאנו מבקשים עבורנו. היא רוצה את השלום שאיבדנו, אובדן שאנו איבדנו במו ידנו; אהבה הדדית שלא קיימת עוד עד כדי כך שנעלמה אפילו מאוצר המילים שלנו; כבוד ואצילות, שכה מוכים עקב טיפול לא הולם, ע"י עלבונות ושפיכת דם.
בלילה זה, השקט של המערה יהיה רועש יותר מכל התותחים ומכונות הירייה. השקט מהמערה מעניק חיים לאלו שקולם נחנק מדמעות ואשר תרו אחר מקום מפלט בשקט ובחוסר אונים.
(…) בית לחם, עיר השלום, עיר של אהבה אלוהית ושל פיוס. מי שיכול לרפא את החולים ולהקים לתחייה את המתים, יכול גם לאסוף אנשים בשלום ובבטחה. האחד שיכול ללמד אהבה, צדק, שוויון, הוא זה שיכול להפוך מערה דלה לבית ספר של פיוס, אשר מוביל את אלו האחראים לגורלם של אנשים שלמדו מה טוב,מה שצודק ומה שצנוע ויציב.
(…) בלילה מבורך זה, אנו משלחים בקשת סליחה לכל האומות, לכל האנשים והמשפחות. מי ייתן ואלוהים יסלח לנו על חטאינו, ייתן לנו האומץ, את הכוח והאהבה לסלוח לאלה שחטאו כנגדנו. שלום לבית לחם ולכל תושבי ארץ הקודש. שלום לכל הצליינים ולכל המבקרים. שלום לכל מי שמבקש שלום."
עיני כל העולם כולן מופנות לעבר בית לחם, ובית לחם מציע את ליבה לכל העולם. זהו חג המולד בבית -לחם, כאן ועכשיו. חג מולד שמח לכולם!
Mab