"שששש" זה מה ששומעים בגולגולתא בימים האחרונים. האם ייתכן וזהו מאמין מתפלל המבקש שקט? לא! זו הלחישה הרכה של תרסיס מים, שהינו חלק ממיזם מקיף המיועד לטפל בפסיפס בגולגולתא.
מים בלחץ, ספוג, אמוניום קרבונט וסבון: כך "מנקים ניקוי עמוק את הפסיפס ללא לחות במפרקים" אומר ראאד חליל, שפיקח על המיזם.
מאחורי החשיכה של משקע של נר דולק, אנו מגלים מחדש את זכוכית הפסיפס עם צבעיה החיים. היכן שראינו קודם לכן רצפה עם שכבת אבק ושמן שרוף, כעת רואים קימור כחול עם נקודות זהב. מה שהיה פעם קפלה אפלה במעלה הגולגולתא, כעת מראה את הכחול האינטנסיבי של ירושלים על רקע שמי הלילה. תיירים, עולי רגל ואנשי דת כולם מופתעים: הם מסתכלים לשמיים או מה שנראה כשמשיים של עיר הקודש בליל קיץ.
הקשתות מלאות בסימבולים ובדמויות מקראיות מהברית החדשה ומהברית הישנה: הבל, משה, אליהו אולם גם פיטר ושאול, וכן. מעל למזבח, 12 יונים לבנים מרחפים מעל לצלב זהב גדול.
על הקירות, הקשתות בתהליך הכנה למיקום של שלושה ציורים גדולים בצורה דמוית מעגל. אלו הם תמונות מקראיות הכוללות את עקידת יצחק (נקרא גם הקרבן של אברהם), הנשים ויוחנן לרגלי הצלב בקיר הצדדי והצליבה בקיר מאחורי המזבח. הקפלה, שהינה התחנה ה-11 של דרך הצלב שבה ליופיה והדרה מלפני... 80 שנה.
פסיפסים אלו הונחו רק בשנותה-30. על ידי תהליך של שחזור של הקפלה באופן זה, הפרנציסקאנים קשרו את ההיסטוריה של המקום הזה לימי הביניים. ואמנם, עדות של עולי רגל מתארים מקום זה מכוסה בפסיפסים. בין עדויות אלו, ישנה עדות של ראש מנזר רוסי בשם דניאל משנת 1106. אפילו שהכנסייה של התחייה ששינתה את אופיה הצלבני עדיין לא הושלמה. רק מספר אלמנטים מקישוטים אלו מימי הביניים שרדו וניתן לראות אותם בחלקים מסוימים של קפלה שכנה המכונה הקפלה של הפרנקים, וכאן, ישנו מדליון על התקרה שהינו דימוי לישוע. היה זה שייך לעבודת אמנות גדולה יותר, שתוארה במיוחד ע"י עולי רגל כחלק מתיאור של העלייה השמיימה היכן שהאל היה בתוככי התלמידים שלו. המדליון שופץ בשנת 2001. לאחר שנוקה מחדש, אם הצבעים נראים דהויים, הרי זה משום שעשוי מאבן והפסיפסים עשויים מחתיכות זכוכית.
עם הזמן, בזיזה והאש הגדולה שפרצה בשנת 1808 הותירה מעט קישוטים בקפלה. כשהצילום הגיע לארץ הקודש, שמנו לב שרק נכללה בצילום תיעוד של המזבח. למעשה, המקום היה במצב מתקדם של רקבון, אולם הפרנציסקאנים לא יכלו לעשות מה שרצו בנידון.
בשנת 1930, הם סיימו לבצע שיפוץ שלם של הקישוטים. השיפוצים הושלמו בשנת 1937. השיקום כלל חיזוק וקישוט של הקירות והתקרות, אולם גם בעבודה על הריצוף ובנייה של מזבח חדש. המיזם התבצע תחת ניהולו של הארכיטקט ברלוצי. הוא כבר תכנן ובחר את הקישוטים של הבזיליקה של העמים שבגת שמנים, כמו גם במקומות קדושים רבים של הפרנציסקאנים בארץ הקודש.
לרגל ההרס של המזבח הישן, שהיה "לא משמעותי", הפרנציסקאנין הופתעו לגלות את הסלע של הגולגולתא מציץ דרך הרצפה. כך, שהמזבח החדש היה עשוי מאבן כך שיהיה ניתן להיראות למאמינים. עד אז, כמו שניתן לראות בתמונה הישנה, בשעה שהסלע היה מכוסה בשיש ורק במזבח היווני אורתודוכסי ניתן עדיין לראות פתח קטן שדרכו ניתן לגעת בסלע, וזה היה המצב.
על מנת לשחזר את הפסיפס בקפלה של הצליבה,ברלוצי והפרנציסקאנים היו צריכים את העזרה של ציירים והם הזמינו אותם לצייר מתוך השראה על בסיס התרשמויות של עולי רגל מהעבר.
החלון של הטריפטיכון נוצר על ידי לואיג'י טריפוליו בשנת 1933, בשעה שהתקררה והקשתות הינם עבודה של פייטרו ד'ארכיארדי בשנת 1935. ההרכבה נעשתה על ידי החברה האיטלקית מונטיצלי.
ברלוצי פנה לא במקרה ל-טריפוליו ולד'אכיארדי. ד'ארכיארדי, היה מבקר אמנות, מוזיקולוג, צייר ומרצה באקדמיה לאמנות ברומא, עבד החל משיקגו ועד לוותיקן. הוא היה אחראי לפסיפסים שבקבר של פיוס ה-11. בארץ הקודש הוא עבד במקומות קדושים נוספים השייכים לקוסטודיה: עין כרם, כפר נחום ובהר האשרי.
טריפוליו היה ידוע כנציג של אמנות עכשווית שניסתה להפוך דימויים של יום יום לציורים קלאסיים ויצירות אחרות שלו עדיין מוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית ברומא.
הארכיטקטית ג'באנה פרנקו רפליני, מחברת הספר אודות ברלוצי (1), ציינה כי לא ייתכן ואישר את ציוריו שלך טריפולגיו. אף על פי כן,יצירות אלו בוצעו וכעת שוחזרו ושבו לימי הזוהר שלהם.
מיזם הניקוי הנוכחי הועבר לטיפול של מרכז הפסיפס של יריחו. גוף שנוסד על ידי הפרנציסקאני מיקלה פיצירילו, שיחד עם סיוע של הקואופרציה האיטלקי, אימן, הכשיר והעסיק פלסטינים למען שימור המורשת המקומית. השחזור דרש תקופה של חודש וחצי של עבודה. אולם בסופו של יום עבודה, הפיגומים מפורקים על מנת לתת כבוד למקום הקדוש ולתפילה.
מיזם השיקום נתמך ע"י הקונסול האיטלקי, הקוסטודיה של ארץ הקודש, הארגון בעד ארץ הקודש, מרכז הפסיפס של יריחו, העיר ברונזולו (איטליה) וארגון אופרה קאמפאנה דאי קאדוטי.
כעת, במקום שבו ישוע המשיח מת, עולי רגל ותיירים יכולים להסתכל לשמיים יותר מבעבר.
TD ו- MAB
(1) אנטוניו ברלוצי: ארכיטקט בארץ הקודש
מתא: ג'ובאנה פרנקו רפליני
מו"ל: הוצאת ארץ הקודש
אוסף: אמנות-ארכיאולוגיה
שנת פרסום: 2013
ISBN: 978-88-6240-192-0
מים בלחץ, ספוג, אמוניום קרבונט וסבון: כך "מנקים ניקוי עמוק את הפסיפס ללא לחות במפרקים" אומר ראאד חליל, שפיקח על המיזם.
מאחורי החשיכה של משקע של נר דולק, אנו מגלים מחדש את זכוכית הפסיפס עם צבעיה החיים. היכן שראינו קודם לכן רצפה עם שכבת אבק ושמן שרוף, כעת רואים קימור כחול עם נקודות זהב. מה שהיה פעם קפלה אפלה במעלה הגולגולתא, כעת מראה את הכחול האינטנסיבי של ירושלים על רקע שמי הלילה. תיירים, עולי רגל ואנשי דת כולם מופתעים: הם מסתכלים לשמיים או מה שנראה כשמשיים של עיר הקודש בליל קיץ.
הקשתות מלאות בסימבולים ובדמויות מקראיות מהברית החדשה ומהברית הישנה: הבל, משה, אליהו אולם גם פיטר ושאול, וכן. מעל למזבח, 12 יונים לבנים מרחפים מעל לצלב זהב גדול.
על הקירות, הקשתות בתהליך הכנה למיקום של שלושה ציורים גדולים בצורה דמוית מעגל. אלו הם תמונות מקראיות הכוללות את עקידת יצחק (נקרא גם הקרבן של אברהם), הנשים ויוחנן לרגלי הצלב בקיר הצדדי והצליבה בקיר מאחורי המזבח. הקפלה, שהינה התחנה ה-11 של דרך הצלב שבה ליופיה והדרה מלפני... 80 שנה.
פסיפסים אלו הונחו רק בשנותה-30. על ידי תהליך של שחזור של הקפלה באופן זה, הפרנציסקאנים קשרו את ההיסטוריה של המקום הזה לימי הביניים. ואמנם, עדות של עולי רגל מתארים מקום זה מכוסה בפסיפסים. בין עדויות אלו, ישנה עדות של ראש מנזר רוסי בשם דניאל משנת 1106. אפילו שהכנסייה של התחייה ששינתה את אופיה הצלבני עדיין לא הושלמה. רק מספר אלמנטים מקישוטים אלו מימי הביניים שרדו וניתן לראות אותם בחלקים מסוימים של קפלה שכנה המכונה הקפלה של הפרנקים, וכאן, ישנו מדליון על התקרה שהינו דימוי לישוע. היה זה שייך לעבודת אמנות גדולה יותר, שתוארה במיוחד ע"י עולי רגל כחלק מתיאור של העלייה השמיימה היכן שהאל היה בתוככי התלמידים שלו. המדליון שופץ בשנת 2001. לאחר שנוקה מחדש, אם הצבעים נראים דהויים, הרי זה משום שעשוי מאבן והפסיפסים עשויים מחתיכות זכוכית.
עם הזמן, בזיזה והאש הגדולה שפרצה בשנת 1808 הותירה מעט קישוטים בקפלה. כשהצילום הגיע לארץ הקודש, שמנו לב שרק נכללה בצילום תיעוד של המזבח. למעשה, המקום היה במצב מתקדם של רקבון, אולם הפרנציסקאנים לא יכלו לעשות מה שרצו בנידון.
בשנת 1930, הם סיימו לבצע שיפוץ שלם של הקישוטים. השיפוצים הושלמו בשנת 1937. השיקום כלל חיזוק וקישוט של הקירות והתקרות, אולם גם בעבודה על הריצוף ובנייה של מזבח חדש. המיזם התבצע תחת ניהולו של הארכיטקט ברלוצי. הוא כבר תכנן ובחר את הקישוטים של הבזיליקה של העמים שבגת שמנים, כמו גם במקומות קדושים רבים של הפרנציסקאנים בארץ הקודש.
לרגל ההרס של המזבח הישן, שהיה "לא משמעותי", הפרנציסקאנין הופתעו לגלות את הסלע של הגולגולתא מציץ דרך הרצפה. כך, שהמזבח החדש היה עשוי מאבן כך שיהיה ניתן להיראות למאמינים. עד אז, כמו שניתן לראות בתמונה הישנה, בשעה שהסלע היה מכוסה בשיש ורק במזבח היווני אורתודוכסי ניתן עדיין לראות פתח קטן שדרכו ניתן לגעת בסלע, וזה היה המצב.
על מנת לשחזר את הפסיפס בקפלה של הצליבה,ברלוצי והפרנציסקאנים היו צריכים את העזרה של ציירים והם הזמינו אותם לצייר מתוך השראה על בסיס התרשמויות של עולי רגל מהעבר.
החלון של הטריפטיכון נוצר על ידי לואיג'י טריפוליו בשנת 1933, בשעה שהתקררה והקשתות הינם עבודה של פייטרו ד'ארכיארדי בשנת 1935. ההרכבה נעשתה על ידי החברה האיטלקית מונטיצלי.
ברלוצי פנה לא במקרה ל-טריפוליו ולד'אכיארדי. ד'ארכיארדי, היה מבקר אמנות, מוזיקולוג, צייר ומרצה באקדמיה לאמנות ברומא, עבד החל משיקגו ועד לוותיקן. הוא היה אחראי לפסיפסים שבקבר של פיוס ה-11. בארץ הקודש הוא עבד במקומות קדושים נוספים השייכים לקוסטודיה: עין כרם, כפר נחום ובהר האשרי.
טריפוליו היה ידוע כנציג של אמנות עכשווית שניסתה להפוך דימויים של יום יום לציורים קלאסיים ויצירות אחרות שלו עדיין מוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית ברומא.
הארכיטקטית ג'באנה פרנקו רפליני, מחברת הספר אודות ברלוצי (1), ציינה כי לא ייתכן ואישר את ציוריו שלך טריפולגיו. אף על פי כן,יצירות אלו בוצעו וכעת שוחזרו ושבו לימי הזוהר שלהם.
מיזם הניקוי הנוכחי הועבר לטיפול של מרכז הפסיפס של יריחו. גוף שנוסד על ידי הפרנציסקאני מיקלה פיצירילו, שיחד עם סיוע של הקואופרציה האיטלקי, אימן, הכשיר והעסיק פלסטינים למען שימור המורשת המקומית. השחזור דרש תקופה של חודש וחצי של עבודה. אולם בסופו של יום עבודה, הפיגומים מפורקים על מנת לתת כבוד למקום הקדוש ולתפילה.
מיזם השיקום נתמך ע"י הקונסול האיטלקי, הקוסטודיה של ארץ הקודש, הארגון בעד ארץ הקודש, מרכז הפסיפס של יריחו, העיר ברונזולו (איטליה) וארגון אופרה קאמפאנה דאי קאדוטי.
כעת, במקום שבו ישוע המשיח מת, עולי רגל ותיירים יכולים להסתכל לשמיים יותר מבעבר.
TD ו- MAB
(1) אנטוניו ברלוצי: ארכיטקט בארץ הקודש
מתא: ג'ובאנה פרנקו רפליני
מו"ל: הוצאת ארץ הקודש
אוסף: אמנות-ארכיאולוגיה
שנת פרסום: 2013
ISBN: 978-88-6240-192-0