כבר לפני השעה שמונה בבוקר ועולי הרגל הצטופפו בחצר לפני כנסית הקבר, ממתינים לדלתות שיפתחו מחדש לאחר שנסגרו אתמול בערב. מישהו השתמש ברמקול על מנת להסביר כי מי שייכנס לבזיליקה יישאר שם למשך כל האירוע משום שדקות מספר לאחר הכניסה של התהלוכה של הפרנציסקאנים המלווה את הפטריארך, הדלתות ייסגרו שוב.
בשעה שמונה, הדלתות נפתחו שוב. מספר רב מאד של מאמינים זרם פנימה לתוך הבזיליקה. כולם קיוו להגיע לגולגולתא, אולם לא כולם הצליחו.
שם, בגולגולתא, המקום שבו ישוע נצלב, במקום זה הפטריארך ממגיע והוא נושא בידיו שריד של הצלב האמיתי [של ישוע]. דווקא אז ודווקא שם שוב הסיפור של הקרבתו של ישוע נשמע לא כקריאה אלא באמצעות שירה, הפעם בלטינית והפעם מספר הבשורה לפי יוחנן, עם המקהלה של מכון מאניפיקאט ולמקהלה זו היה תפקיד בקרב הקהל.
"אחד אחרי השני, הם קדו, נגעו בצלב במצחם ולאחר מכן בעיניהם, ולאחר מכן נישקו את הצלב והלכו". כך מתאר עולה רגל מהמאה הרביעית לספירה.
לאחר השירה של הייסורים, בנאמנות למסורת עתיקת יומין, תחילה כהני הדת ולאחר מכן חלק מהמאמינים יכלו להעריץ את הצלב באופן זה. הליטורגיה הסתיימה בקבלת הלחם והיין לאחר שהפטריארך, המלווה בכהני דת רבים, הלך להביא את הסקרמנט הקדוש מהיכן שהושם בו קודם לכן, קרי – בקבר הריק.
אולם יום זה לא הסתיים בעבור הנוצרים של ירושלים. בסופו של הבוקר מספר רב של עולי רגל ומאמינים מארץ הקודש, הצטרפו לפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש לטקס של דרך הצלב. הם עברו ברחובות הצרים והפתלתלים של העיר העתיקה, התהלוכה עצרה 14 פעם על מנת להנציח את הייסורים של ישוע לכל אורך המסלול של הויה דולורוסה והן בתוך כנסיית הקבר.
הם לא היו לבדם. קבוצות רבות הלכו בדרך הצלב באותו מסלול. בשעות אחר הצהריים, קבוצות מגוונות הלכו אחת אחרי השנייה – קהילות, תנועת הצופים, קבוצות של עולי רגל...
בחזרה למנזר של סאן סלבטורה לאחר דרך הצלב, כולם חוו בדממה את הרגע של מותו של ישוע המשיח בדרך אישית, מוכנים לחזור לכנסיית הקבר בערב לטקס של הקבורה של ישוע.
הקהילה הקתולית דוברת הערבית חגגה טקס זה לפני הצהריים, אולם בכנסיית הקבר, היכן שישוע הובא אליה כשהורד מהצלב, היכן שהנשים הקדושות הכינו את גופתו לקבורה, היכן שהונח בסלע חשוף וריק, היכן שהאבן נגולה – שם, הטקס נערך בטקסיות ייחודית.
הטקס הטיפוסי ביותר של השבוע הקדוש, הוא המהמם ביותר, החד ביותר. קוסטוד של ארץ הקודש הוביל, ולאחריו קהל עצום שבשלב מסוים לא כולם הצליחו לעקוב האחד אחרי השני, אולם כולם היו מאוחדים באותה תפילה.
הצעדים האחרונים היו המרשימים ביותר. ישוע הורד מהצלב שבגולגולתא. הוא נשמח על אבן המשיחה. הוא נישא אלי קבר. דלתות הקבר נסגרו. אנו זוכרים שלא תמיד הקבר היה ריק, שאכן רז גדול התרחש שם.
אולם השעה טרם הגיעה.
בשעה שמונה, הדלתות נפתחו שוב. מספר רב מאד של מאמינים זרם פנימה לתוך הבזיליקה. כולם קיוו להגיע לגולגולתא, אולם לא כולם הצליחו.
שם, בגולגולתא, המקום שבו ישוע נצלב, במקום זה הפטריארך ממגיע והוא נושא בידיו שריד של הצלב האמיתי [של ישוע]. דווקא אז ודווקא שם שוב הסיפור של הקרבתו של ישוע נשמע לא כקריאה אלא באמצעות שירה, הפעם בלטינית והפעם מספר הבשורה לפי יוחנן, עם המקהלה של מכון מאניפיקאט ולמקהלה זו היה תפקיד בקרב הקהל.
"אחד אחרי השני, הם קדו, נגעו בצלב במצחם ולאחר מכן בעיניהם, ולאחר מכן נישקו את הצלב והלכו". כך מתאר עולה רגל מהמאה הרביעית לספירה.
לאחר השירה של הייסורים, בנאמנות למסורת עתיקת יומין, תחילה כהני הדת ולאחר מכן חלק מהמאמינים יכלו להעריץ את הצלב באופן זה. הליטורגיה הסתיימה בקבלת הלחם והיין לאחר שהפטריארך, המלווה בכהני דת רבים, הלך להביא את הסקרמנט הקדוש מהיכן שהושם בו קודם לכן, קרי – בקבר הריק.
אולם יום זה לא הסתיים בעבור הנוצרים של ירושלים. בסופו של הבוקר מספר רב של עולי רגל ומאמינים מארץ הקודש, הצטרפו לפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש לטקס של דרך הצלב. הם עברו ברחובות הצרים והפתלתלים של העיר העתיקה, התהלוכה עצרה 14 פעם על מנת להנציח את הייסורים של ישוע לכל אורך המסלול של הויה דולורוסה והן בתוך כנסיית הקבר.
הם לא היו לבדם. קבוצות רבות הלכו בדרך הצלב באותו מסלול. בשעות אחר הצהריים, קבוצות מגוונות הלכו אחת אחרי השנייה – קהילות, תנועת הצופים, קבוצות של עולי רגל...
בחזרה למנזר של סאן סלבטורה לאחר דרך הצלב, כולם חוו בדממה את הרגע של מותו של ישוע המשיח בדרך אישית, מוכנים לחזור לכנסיית הקבר בערב לטקס של הקבורה של ישוע.
הקהילה הקתולית דוברת הערבית חגגה טקס זה לפני הצהריים, אולם בכנסיית הקבר, היכן שישוע הובא אליה כשהורד מהצלב, היכן שהנשים הקדושות הכינו את גופתו לקבורה, היכן שהונח בסלע חשוף וריק, היכן שהאבן נגולה – שם, הטקס נערך בטקסיות ייחודית.
הטקס הטיפוסי ביותר של השבוע הקדוש, הוא המהמם ביותר, החד ביותר. קוסטוד של ארץ הקודש הוביל, ולאחריו קהל עצום שבשלב מסוים לא כולם הצליחו לעקוב האחד אחרי השני, אולם כולם היו מאוחדים באותה תפילה.
הצעדים האחרונים היו המרשימים ביותר. ישוע הורד מהצלב שבגולגולתא. הוא נשמח על אבן המשיחה. הוא נישא אלי קבר. דלתות הקבר נסגרו. אנו זוכרים שלא תמיד הקבר היה ריק, שאכן רז גדול התרחש שם.
אולם השעה טרם הגיעה.