גבוה בגולגולתא, ישנו קהל שונה מאד מאשר זה של יום שישי הטוב הראשון. כשישוע גסס על הצלב בגולגולתא, הגנב הטוב אשש שישוע חוזר למלכותו. החיילים הרומים חשבו שהם לקחו את חייו והרגוהו, אולם למעשה ישוע ויתר עליהם למען ישועת העולם. ישועה זו הינה הקהל הגדול שמילא את המקום הקטן ובא כדי להרהר על כך ולהודות על כך, כשהם מהרהרים על הסבל שעבר על מנת להעניק לנו חיים.
האירוע נערך ע"י הפטריארך של ירושלים, האירועים של הייסורים החלו בטקסיות בכנסיית הקבר. מעבר לדלתות הסגורות, הכל היה שקט. הליטורגיה היתה עם אינטנסיביות רבה. בין שיאיה היה קריאת הייסורים,הערצת הצלב האמיתי. לאחר מכן, כשהפטריארך וכהני הדת עזבו על מנת לקחת את הסקרמנט המבורך, שהונח בקרב ערב לפני, הרבה עולי רגל נהר לשריד הקדוש, כשהם כורעים ברך; חלקם התרגשו וכולם נותרו שקטים.
לאחר אכילת הלחם והיין והברכה, הפטריארך עזב עם הצלב האמיתית ולקח אותו לקפלה של ההתגלות למרים.
כשדלתות הבזיליקה נפתחו, הרבה תיירים לקחו את המצלמות שלהם על מנת לתפוס את התחלת התהלוכה.
דרך הצלב ברחובות העיר
מרגע שהפרנציסקאנים התלוו אל הפטריארך בחזרה אל הפטריארכיה, הם התכוננו לדרך הצלב.
מוקדם בבוקר זה, הרבה קבוצות של עולי רגל מעמים שונים חגו את יום שישי הטב ע"י תפילה בכל אחת מהתחנות. בשעה 10 בבוקר, החצר שכיום הינה בית ספר מוסלמי אל-עומריה, התאספו מאות אנשים על מנת להתלוות לתהלוכה של הפרנציסקאנים. לפני הקהילה החלה התחנה הראשונה של תחנות הצלב, הפרנציסקאנים חיכו בחצר, כשבאופן מסורתי נחשב לחצר שבו פונטיוס פילטוס חקר את ישוע המשיח ולאחר מכן קבע פסק דין מוות.
הקוסטוס של ארץ קודש הגיע, וההרהור החל באיטלקית ואנגלית בתחנה הראשונה. דרך הצלב החלה בעקבות צעדיו של ישוע. מרגע שהפרנציסקאנים עזבו, הקהל הלך אחריהם על מנת לקחת חלק בכל תפילה. השראה מהשירים והתפילות בשפות שונות, ההליכה האיטית ומלאת הדבקות המשיכה במעברים הצרים של הויה דולורוסה שבלב ירושלים.
מאחריהם, התהלוכה הראשונה הורכבה ע"י הצופי הצעירים ומנהיגיהם, מניפים דגלים ושרים בקול רם. הצופים האחרים הגנו על מחזיקי הצלב של קהילת סאן סלבטורה, ולאחריהם צעדו אנשי הקהילה שהתפללו בדבקות רבה ובתשוקה רבה בשפה הערבית. מאמינים אלו הוקפו ע"י עולי רגל או ע"י אנשי הבטחון על מנת לשמור על בחונם.
דרך הצלב הסתיימה בתוך כנסיית הקבר, היכן שהקהל התפזר לו לאט לאט.
בקהילה
הכל החל בארבע אחרי הצהריים בכנסיית סאן סלבטורה, שם נערכה סעודת האדון של הקהילה. הכנסייה היתה המלאה לחלוטין, ומאות מאמינים דוברי ערבית ערכו את המסע בייחוד עבור אירוע זה. הטקס נערך ע"י כהן הדת של הקהילה של ירושלים, פיראס חג'אזין.
הייסורים הושרו בסיוע המקהלה של הקהילה. לאחר מכן, המאמינים הוזמנו לכרוע ברך לפני הצלב. לקח שעה עבור מאות אנשי הקהילה לנשק בתורו את הצלוב. הגופה לאחר מכן שוחררה מהמסמרים והורדה מן הצלב, לפי סדר האירועים של הייסורים. על אלונקה, ייצוג של ישוע המשיח הונח ונמשח בשמן קדוש.
לאחר תהלוכת הלוויה, החלה תהלוכה עממית עם ניגון של חמת חלילים ושירת המקהלה. המאמינים יצאו לשער החדש, וחזרו לסאן סלבטורה, כשהם צועדים ברחובות ירושלים. חברי הקהילה יכלו ללכת לאחר מכן למקום של הגופה ולקבל שמן קדוש.
קבורת ישוע בכנסיית הקבר
למרות האכזבה ממספר קטן של עולי רגל בעיר, הבזיליקה של הקבר הקדוש לא נראתה גדולה דייה להכיל את הקהל שנכנס בתוכה לרגל טקס הקבורה של ישוע המשיח.
"אירוע זה הינו טיפוסי כאן ובייחוד נוצרים-פלסטינים לוקחים בו חלק. בנוסף, ההטפה הינה בערבית", אמר האח ג'אד, כשהסביר את הנוכחות הרבה של נוצרים מקומיים.
הרבה פיליפינים ומהגרי עבודה מהודו הצטרפו אליהם. הדבקות הרבה ראויה להערכה. בתחנות הראשונות הקהל נשמר דבוק יחד תודות לארכיטקטורה, מהאבן של המשיחה ועד לקבר, היה זה קשה לארבעת כהני הדת שנשאו את הפסל של גופתו של ישוע לעבור. אולם הקוסטוד נתן הוראה לקהל להצטופף, וכך היה. בדממה של הגולגולת, ניתן היה לשמוע קולות של אבלות לאחר סיום מהלך הטקס. זה דבר שתמיד עוצמתי.
לאחר מכן, גופת ישוע המשיח האדון הונחה בקבר בכל שלב, הקריאה מספרי הבשורה הביאה משמעות לליטורגיה. הקוסטוד התפלל בתוך הקבר. לאחר מכן יצא החוצה. והדלתות ננעלו.
הקהל היה נרגש ושמח. המאמינים הזדרזו לקבל את המשיחה שלהם. ולפני הבזיליקה הרבה עולי רגל נשארו מאחור, משום שהם כבר מחכים לתחייה. זוהי ירושלים.
האירוע נערך ע"י הפטריארך של ירושלים, האירועים של הייסורים החלו בטקסיות בכנסיית הקבר. מעבר לדלתות הסגורות, הכל היה שקט. הליטורגיה היתה עם אינטנסיביות רבה. בין שיאיה היה קריאת הייסורים,הערצת הצלב האמיתי. לאחר מכן, כשהפטריארך וכהני הדת עזבו על מנת לקחת את הסקרמנט המבורך, שהונח בקרב ערב לפני, הרבה עולי רגל נהר לשריד הקדוש, כשהם כורעים ברך; חלקם התרגשו וכולם נותרו שקטים.
לאחר אכילת הלחם והיין והברכה, הפטריארך עזב עם הצלב האמיתית ולקח אותו לקפלה של ההתגלות למרים.
כשדלתות הבזיליקה נפתחו, הרבה תיירים לקחו את המצלמות שלהם על מנת לתפוס את התחלת התהלוכה.
דרך הצלב ברחובות העיר
מרגע שהפרנציסקאנים התלוו אל הפטריארך בחזרה אל הפטריארכיה, הם התכוננו לדרך הצלב.
מוקדם בבוקר זה, הרבה קבוצות של עולי רגל מעמים שונים חגו את יום שישי הטב ע"י תפילה בכל אחת מהתחנות. בשעה 10 בבוקר, החצר שכיום הינה בית ספר מוסלמי אל-עומריה, התאספו מאות אנשים על מנת להתלוות לתהלוכה של הפרנציסקאנים. לפני הקהילה החלה התחנה הראשונה של תחנות הצלב, הפרנציסקאנים חיכו בחצר, כשבאופן מסורתי נחשב לחצר שבו פונטיוס פילטוס חקר את ישוע המשיח ולאחר מכן קבע פסק דין מוות.
הקוסטוס של ארץ קודש הגיע, וההרהור החל באיטלקית ואנגלית בתחנה הראשונה. דרך הצלב החלה בעקבות צעדיו של ישוע. מרגע שהפרנציסקאנים עזבו, הקהל הלך אחריהם על מנת לקחת חלק בכל תפילה. השראה מהשירים והתפילות בשפות שונות, ההליכה האיטית ומלאת הדבקות המשיכה במעברים הצרים של הויה דולורוסה שבלב ירושלים.
מאחריהם, התהלוכה הראשונה הורכבה ע"י הצופי הצעירים ומנהיגיהם, מניפים דגלים ושרים בקול רם. הצופים האחרים הגנו על מחזיקי הצלב של קהילת סאן סלבטורה, ולאחריהם צעדו אנשי הקהילה שהתפללו בדבקות רבה ובתשוקה רבה בשפה הערבית. מאמינים אלו הוקפו ע"י עולי רגל או ע"י אנשי הבטחון על מנת לשמור על בחונם.
דרך הצלב הסתיימה בתוך כנסיית הקבר, היכן שהקהל התפזר לו לאט לאט.
בקהילה
הכל החל בארבע אחרי הצהריים בכנסיית סאן סלבטורה, שם נערכה סעודת האדון של הקהילה. הכנסייה היתה המלאה לחלוטין, ומאות מאמינים דוברי ערבית ערכו את המסע בייחוד עבור אירוע זה. הטקס נערך ע"י כהן הדת של הקהילה של ירושלים, פיראס חג'אזין.
הייסורים הושרו בסיוע המקהלה של הקהילה. לאחר מכן, המאמינים הוזמנו לכרוע ברך לפני הצלב. לקח שעה עבור מאות אנשי הקהילה לנשק בתורו את הצלוב. הגופה לאחר מכן שוחררה מהמסמרים והורדה מן הצלב, לפי סדר האירועים של הייסורים. על אלונקה, ייצוג של ישוע המשיח הונח ונמשח בשמן קדוש.
לאחר תהלוכת הלוויה, החלה תהלוכה עממית עם ניגון של חמת חלילים ושירת המקהלה. המאמינים יצאו לשער החדש, וחזרו לסאן סלבטורה, כשהם צועדים ברחובות ירושלים. חברי הקהילה יכלו ללכת לאחר מכן למקום של הגופה ולקבל שמן קדוש.
קבורת ישוע בכנסיית הקבר
למרות האכזבה ממספר קטן של עולי רגל בעיר, הבזיליקה של הקבר הקדוש לא נראתה גדולה דייה להכיל את הקהל שנכנס בתוכה לרגל טקס הקבורה של ישוע המשיח.
"אירוע זה הינו טיפוסי כאן ובייחוד נוצרים-פלסטינים לוקחים בו חלק. בנוסף, ההטפה הינה בערבית", אמר האח ג'אד, כשהסביר את הנוכחות הרבה של נוצרים מקומיים.
הרבה פיליפינים ומהגרי עבודה מהודו הצטרפו אליהם. הדבקות הרבה ראויה להערכה. בתחנות הראשונות הקהל נשמר דבוק יחד תודות לארכיטקטורה, מהאבן של המשיחה ועד לקבר, היה זה קשה לארבעת כהני הדת שנשאו את הפסל של גופתו של ישוע לעבור. אולם הקוסטוד נתן הוראה לקהל להצטופף, וכך היה. בדממה של הגולגולת, ניתן היה לשמוע קולות של אבלות לאחר סיום מהלך הטקס. זה דבר שתמיד עוצמתי.
לאחר מכן, גופת ישוע המשיח האדון הונחה בקבר בכל שלב, הקריאה מספרי הבשורה הביאה משמעות לליטורגיה. הקוסטוד התפלל בתוך הקבר. לאחר מכן יצא החוצה. והדלתות ננעלו.
הקהל היה נרגש ושמח. המאמינים הזדרזו לקבל את המשיחה שלהם. ולפני הבזיליקה הרבה עולי רגל נשארו מאחור, משום שהם כבר מחכים לתחייה. זוהי ירושלים.