קצת אחרי שש בבוקר, ביום שישי הגדול בירושלים, הכיכר של הבזיליקה של התחייה עמוסה וצפופה. אלו הנוצרים שרוצים לקחת חלק בטקס של ייסוריו של ישוע.
הדלתות נפתחות קצת אחרי השעה שבע, עם הגעתם של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה אשר מלווים את הפטריארך של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, למקום הקדוש. מצד ימין, בסמוך לכניסה לבזיליקה, ישנו גרם מדרגות המוביל לגולגולתא. המקום הינו צר, והאפשרות שיחזיק בבטחה את המאמינים – יחד עם המקהלה והחוגגים – מופחת. אלו שיכלו להגיע למקום הצליבה של ישוע יכלו לעקוב מקרוב אחר הליטורגיה, ואחרים עשו זאת בכניסה לבזיליקה, בשעה שהדלתות נסגרו שוב. הבוקר כנסיית הקבר פתוחה רק לחוגגים ורק למעט שעות מועטות עד שהדלתות הכבדות יינעלו שוב על מנת לאפשר לאנשים לצאת החוצה. ה-טרידום של חג הפסחא ממשיך, בייחודיות של ירושלים המאפשרת לנו לחיות את הייסורים [פסיון], המוות והתחייה של ישוע הגואל באותם המקומות שבהם הוא היה הפרוטגוניסט באירועים אלו. הליטורגיה של דבר האלוהים – הרגעים הראשונים של האירוע שבו משלימים את הערצת הצלב וההוחדה – כוללים את שירת "יסורי האל" על פי ספר הבשורה על פי יוחנן, לאחר קריאה דומה מספר הבשורה של מתי, מרקוס ולוקאס אשר אירעו ביום ראשון של הלולבים, יום חמישי הגדול ויום רביעי הקדוש. המקהלה מצטרפת לשלושת האירועים הללו ולוקחת חלק בחיי האנשים אשר מבקשים לשחרר את בר-אבא ולצלוב את ישוע "צלבו אותו!"
"תם ונגמר". בשנייה שבו מת ישוע, הגולגולתא היתה לדוממת. הקורא עושה את דרכו דרך המאמינים על מנת להגיע למזבח המרכז של היוונים ולנשק את אותה הנקודה בדיוק שבה הונחה גופת ישוע, בן האל, שהותירה את סימנה על האבן שבגולגולתא הרגע הזה הינו שקט וטקסי.
היה זה כאן היכן שהכל ארע. היה זה כאן היכן ששה האלוהים [ישוע] הציע את עצמו כקורבן.
טקסט – סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו
הדלתות נפתחות קצת אחרי השעה שבע, עם הגעתם של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה אשר מלווים את הפטריארך של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, למקום הקדוש. מצד ימין, בסמוך לכניסה לבזיליקה, ישנו גרם מדרגות המוביל לגולגולתא. המקום הינו צר, והאפשרות שיחזיק בבטחה את המאמינים – יחד עם המקהלה והחוגגים – מופחת. אלו שיכלו להגיע למקום הצליבה של ישוע יכלו לעקוב מקרוב אחר הליטורגיה, ואחרים עשו זאת בכניסה לבזיליקה, בשעה שהדלתות נסגרו שוב. הבוקר כנסיית הקבר פתוחה רק לחוגגים ורק למעט שעות מועטות עד שהדלתות הכבדות יינעלו שוב על מנת לאפשר לאנשים לצאת החוצה. ה-טרידום של חג הפסחא ממשיך, בייחודיות של ירושלים המאפשרת לנו לחיות את הייסורים [פסיון], המוות והתחייה של ישוע הגואל באותם המקומות שבהם הוא היה הפרוטגוניסט באירועים אלו. הליטורגיה של דבר האלוהים – הרגעים הראשונים של האירוע שבו משלימים את הערצת הצלב וההוחדה – כוללים את שירת "יסורי האל" על פי ספר הבשורה על פי יוחנן, לאחר קריאה דומה מספר הבשורה של מתי, מרקוס ולוקאס אשר אירעו ביום ראשון של הלולבים, יום חמישי הגדול ויום רביעי הקדוש. המקהלה מצטרפת לשלושת האירועים הללו ולוקחת חלק בחיי האנשים אשר מבקשים לשחרר את בר-אבא ולצלוב את ישוע "צלבו אותו!"
"תם ונגמר". בשנייה שבו מת ישוע, הגולגולתא היתה לדוממת. הקורא עושה את דרכו דרך המאמינים על מנת להגיע למזבח המרכז של היוונים ולנשק את אותה הנקודה בדיוק שבה הונחה גופת ישוע, בן האל, שהותירה את סימנה על האבן שבגולגולתא הרגע הזה הינו שקט וטקסי.
היה זה כאן היכן שהכל ארע. היה זה כאן היכן ששה האלוהים [ישוע] הציע את עצמו כקורבן.
טקסט – סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו