היה קשה להגיע לבזיליקה של התחייה ביום שישי הגדול. הטקס החל בערך בשעה 07:15 אולם בשעה 07:00 דלתות הכנסייה נסגרו והקהל הרב נדחק בכניסה. לבסוף, לאחר שהדלתות הכפולות נפתחו, אלו אשר נכנסו מצאו את הכניסה חסומה. המאמינים יכלו רק להיכנס אחרי המקהלה, החוגגים והפרנציסקאנים. דחיפות מתמשכות, לא כל כך מתוך חיבה, התרחשו למרות שנבעו מדבקות דתית! לא כולם יכלו לעמוד בכך, עקב העדר מרחב. קבוצה של עולי רגל מאינדונזיה שנותרה למטה לא הסתירה את אכזבתה: "למרות שבאנו מאד מוקדם". עבור מאמין מהפיליפינים, מצד שני, "זה לא מה שמשנה, משום שאני כבר קרוב למרגלות היעד". היו גם אי אלו, שנותרו למרגלות מקום התפילה, והפיקו את המרב מהמצב וניסו להצטרף לתפילה ככל שנתאפשר, חלק אחר עקב אחרי החוברת של הליטורגיה, אחרים קראו בתנ"ך או אחזו בשרשרת התפילה [רוזארי]. הם לא יכלו לשמוע את המקראות של הייסורים [פסיון, בלעז] מלמטה, היכן שהיו, אולם הם הכירו את הסיפור. לפחות תפילותיהם לוו בשירים של מקהלת הקוסטודיה של ארץ הקודש, אשר נשמעה במהלך ה"טרידום" במקביל לקולות המקהלה הגרמנית. אחרים העדיפו להיות קרוב לקבר הריק אשר למעשה לא היה ריק משום שביום לפני כן הוא היה כגנזך לטקס קדוש במיוחד, ולא היה נגיש. "בעבר" אמר האב אטנסיו "יכולנו לאפשר גישה לכך, אולם כשיש הרבה קבוצות שבאות לבקר ולא בעבור מטרת הערצה דתית, אין זו העת". כך שהנזירה הרוסייה חיכתה בסבלנות מכיוון שיהיו לה שניות מועטות להתקרב לקבר בדממה החריגה שבכנסיית הקבר, משום שהדלתות ננעלו מיד לאחר שעולי הרגל שנכנסו בשעה 07:00 בבוקר. והדלתות יישארו נעולות עד השעה 10:00 בבוקר. שני תיירים נלכדו ולא העריכו נכונה את המצב: הם הוזהרו, אולם היה עדיף לעשות כן בשפה סלאבית אלא אם כן הם הבינו אנגלית, איטלקית או לפחות מעט יוונית בשעה שהוזהרו! פרנצסקו יודע כי התנאים של חווית ה"טרידום" של פסחא בירושלים הינם לקוחים מה"תופת" מאת דנטה וייתכן כי הינו המקום המתאים ביותר בעולם להתפלל בימיים קדושים אלו. "אנסה לשכוח את התוהו ובוהו שמסביבי ולהעריך את החסד של להיות נוכח כאן, משום שכאן הישועה התרחשה. אתמול בלילה הייתי בגן הזיתים של גת שמנים. כאן אנו נזכרים בייסורים אשר התרחשו כאן. באף מקום בעולם לא תוכל לחוות את ה"כאן" הזה וכשאני חושב על המיליונים של האנשים שהיו רוצים לקבל את החסד הזה של הגעה לארץ הקודש רק פעם אחת בחייהם, איני יכול להתלונן על מעט המאמצים שדורש השבוע הקדוש, כאן בעיר הקודש."
מיליוני אנשים כאשר היו רוצים להתחלף עם עולי הרגל בירושלים בימים קדושים אלו וישנם אלפי עולי רגל. כמעט בלתי אפשרי לעבור ברחובות של העיר העתיקה בסביבת כנסיית הקבר וב-ויה דולורוסה. יבורכו הסטאטוס קוו והמסורות אשר מאפשרות להביא לקצת סדר בכל התוהו ובוהו הזה.
היו אי אלו שבחרו לשמור על מרחק. באופן טבעי רבים אשר החליטו להשתתף בטקסים של השבוע הקדוש בקהילתם הדתית או באחרת אולם ביום שישי הגדול 2010, היו אלפים יותר מאשר עולי רגל מיוחדים. הודים רבים המתגוררים במדינת ישראל ועובדים בה. רובם חיים בתל-אביב או באזורים הסמוכים לה, רובם נמצאים בגפם ללא משפחותיהם, מכיוון שהחוק הישראלי מונע מהם את איחוד המשפחות. ככלל, הם חיים בתנאים קשים, לרוב בפחד פן הוויזה שלהם תפוג ויישארו כעובדים לא חוקיים במדינה, אולם זהו הסיכון שהם נוטלים משום שמה שהם מרוויחים כאן הינו חשוב ביותר למשפחותיהם שנותרו בהודו.
כאן, כולם ביחד, משפחה אוהבת של מאמינים, בעמק קידרון ( או: עמק יהושפט), היכן שהאפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 ערך את סעודת האדון [מיסה] במהלך מסע העלייה לרגל שלו בחודש מאי האחרון. ישנם אלפים מהם, אשר עברו את דרך הצלב והאזינו לייסורים [פסיון בלעז] ולליטורגיה שלהם בשפתם, קונקאני, שהינה השפה הרשמית של מדינת גואה, שהינה נפלאה. מה שהופך זאת למופלא יותר הינה האמונה שלהם, מספרם, חיוכם אושרם. לרבים מהם חיים קשים, אולם נראה כי הם שוכחים זאת לחלוטין כאשר הם מהרהרים בישוע. כהן דת הודי ושלושה פרנציסקאנים מחיים את התפילה, בשעה שקבוצה של מאמינים מן השורה מבצעים את השירה והקריאה. גם הם הנוצרים של ארץ הקודש. האב פרא ואן דה סוסה, סטודנט של מנזר ההצלפה היה כהן הדת שלהם ביפו משך מספר חודשים. הוא היה זה שארגן את האירוע המרגש הזה, ובכך מעניק להם חסד של התנסות של "כאן" של ארץ הקודש.
משך כל אותו היום ובכל מקום בעיר, בכנסיות השונות, כל אחד לפי דרכו ומסורתו, בכנסיית הקבר, ברחובות או בקהילות, כולם כיבדו את הרז של הייסורים [פסיון]. בכנסיה הלטינית-קתולית, אולם גם במזרחית, זהו הטקס של הקבורה של ישוע אשר הינו מרגש עבור המאמינים. הזנה, הקהילה הלטינית ערכה תהלוכה ברחובות מסביב למנזר של המושיע הקדוש [סאן סלבאטורה], עם נציגות של גוף המשיח. במסלולה, הם גם פגשו את התהלוכה היוונית אורתודוכסית, אשר נעדרה כל פסל, הנאסר ע"י תרבות המעדיפה איקונות.
בכנסיית הקבר, בערב הקוסטוס ערך את טקס הקבורה של ישוע. האמונה של כל אלו שנכחו היתה מרגשת: הם התקהלו על מנת לגעת בפסל. הם כולם הבינו כי גופו של ישוע כבר השתנה בהוד התחייה וכי הפסל הינו האמצעי היחידי לסייע ולזכור שהוא באמת מת, נקבר ובאמת ובתמים קם מן המתים לעולם…אולם זהו הרז שהינו חלק מיום ראשון הקדוש.
Mab
מיליוני אנשים כאשר היו רוצים להתחלף עם עולי הרגל בירושלים בימים קדושים אלו וישנם אלפי עולי רגל. כמעט בלתי אפשרי לעבור ברחובות של העיר העתיקה בסביבת כנסיית הקבר וב-ויה דולורוסה. יבורכו הסטאטוס קוו והמסורות אשר מאפשרות להביא לקצת סדר בכל התוהו ובוהו הזה.
היו אי אלו שבחרו לשמור על מרחק. באופן טבעי רבים אשר החליטו להשתתף בטקסים של השבוע הקדוש בקהילתם הדתית או באחרת אולם ביום שישי הגדול 2010, היו אלפים יותר מאשר עולי רגל מיוחדים. הודים רבים המתגוררים במדינת ישראל ועובדים בה. רובם חיים בתל-אביב או באזורים הסמוכים לה, רובם נמצאים בגפם ללא משפחותיהם, מכיוון שהחוק הישראלי מונע מהם את איחוד המשפחות. ככלל, הם חיים בתנאים קשים, לרוב בפחד פן הוויזה שלהם תפוג ויישארו כעובדים לא חוקיים במדינה, אולם זהו הסיכון שהם נוטלים משום שמה שהם מרוויחים כאן הינו חשוב ביותר למשפחותיהם שנותרו בהודו.
כאן, כולם ביחד, משפחה אוהבת של מאמינים, בעמק קידרון ( או: עמק יהושפט), היכן שהאפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 ערך את סעודת האדון [מיסה] במהלך מסע העלייה לרגל שלו בחודש מאי האחרון. ישנם אלפים מהם, אשר עברו את דרך הצלב והאזינו לייסורים [פסיון בלעז] ולליטורגיה שלהם בשפתם, קונקאני, שהינה השפה הרשמית של מדינת גואה, שהינה נפלאה. מה שהופך זאת למופלא יותר הינה האמונה שלהם, מספרם, חיוכם אושרם. לרבים מהם חיים קשים, אולם נראה כי הם שוכחים זאת לחלוטין כאשר הם מהרהרים בישוע. כהן דת הודי ושלושה פרנציסקאנים מחיים את התפילה, בשעה שקבוצה של מאמינים מן השורה מבצעים את השירה והקריאה. גם הם הנוצרים של ארץ הקודש. האב פרא ואן דה סוסה, סטודנט של מנזר ההצלפה היה כהן הדת שלהם ביפו משך מספר חודשים. הוא היה זה שארגן את האירוע המרגש הזה, ובכך מעניק להם חסד של התנסות של "כאן" של ארץ הקודש.
משך כל אותו היום ובכל מקום בעיר, בכנסיות השונות, כל אחד לפי דרכו ומסורתו, בכנסיית הקבר, ברחובות או בקהילות, כולם כיבדו את הרז של הייסורים [פסיון]. בכנסיה הלטינית-קתולית, אולם גם במזרחית, זהו הטקס של הקבורה של ישוע אשר הינו מרגש עבור המאמינים. הזנה, הקהילה הלטינית ערכה תהלוכה ברחובות מסביב למנזר של המושיע הקדוש [סאן סלבאטורה], עם נציגות של גוף המשיח. במסלולה, הם גם פגשו את התהלוכה היוונית אורתודוכסית, אשר נעדרה כל פסל, הנאסר ע"י תרבות המעדיפה איקונות.
בכנסיית הקבר, בערב הקוסטוס ערך את טקס הקבורה של ישוע. האמונה של כל אלו שנכחו היתה מרגשת: הם התקהלו על מנת לגעת בפסל. הם כולם הבינו כי גופו של ישוע כבר השתנה בהוד התחייה וכי הפסל הינו האמצעי היחידי לסייע ולזכור שהוא באמת מת, נקבר ובאמת ובתמים קם מן המתים לעולם…אולם זהו הרז שהינו חלק מיום ראשון הקדוש.
Mab