לבטח לא היו כה הרבה אנשים במקום הקדוש של עמאוס מזה זמן רב. כלל ארבעה קבוצות מספרד וקבוצה מארגנטינה, היו כבר 550 איש בכנסייה. אליהם הצטרפו ביום שני של הפסחא כ-40 פרנציסקאנים, רבים מהם אנשי דת ואנשי קהילה מירושלים ומהשטחים. יותר מ-800 יחידות של לחם מבורך חולק ע"י הקוסטוס של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, אחד אחרי השני, בהתאם למסורת, בסופה של האוכריסטיה [קבלת הלחם והיין].
מזג האוויר הנאה, שביעות הרצון מהחג של חג הפסחא הסתיימו לטובה בירושלים, אולם מעל לכל, השמחה של התחייה שהפכה את העליה לרגל השנתית זו לרגע יפיפה שאותו חולקים.
השירים שבסעודת האדון [מיסה] בוצעו ע"י המקהלה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, מלווים ע"י חברי מקהלה גרמנים, המשתייכים לשתי המקהלות של המוסיקה הגרגוריאנית "אקסולטה ציון" (מקהלת הנשים) ו"סקואלה גרגוריאנה" (מקהלת הגברים) המנוהלת ע"י כריסטוף הונרלאג’. כבר הרווחנו מהתמיכה של מקהלות אלו בתפילה משך ה"טרידום" של חג הפסחא שנערך בכנסיית הקבר.
האח הפרנציסקאני אוגוסטין, שהינו מקסיקאני, שר את הבשורה בשפה הערבית. האח הפרנציסקאני נאג’יב, אשר במקור מלבנון, גם העניק את הדרשה בשפה הערבית. בדרשה שלו, אשר הדגישה את הנושא של הברית, האח נאג’יב התעקש על כך שאין קרע בין הברית הישנה והחדשה, אלא כי ישוע בא למלא את הכתובים וכי בואו זה נובא ע"י הנביאים. הוא דיבר על ההמשכיות של בציעת הלחם שבטקס ההוחדה [אוכריסטיה]: בידי כהן הדת, תנועה זו של הבציעה, אשר ישוע עצמו עשה שוב בעמאוס, בייחוד לאחר שעשה זאת בחדר הסעודה האחרונה בערב של הפסח האחרון שלו.
בסוף החגיגה, בשעה שקבוצות של עולי רגל מספרד וחלק מהמאמינים הביאו עימם ציוד לפיקניק, רבים מעולי רגל הוזמנו למנזר לארוחת צהריים. לפני אמירת תפילת הערבית, חלק מהאחים הפרנציסקאנים התלוו למקהלה של הקוסטודיה ולאורחיהם הגרמנים לבקר בהוספיס לזקנים ולנכים שמנוהל ע"י האחיות של הישועה. קבוצה נוספת של פרנציסקאנים, מצוידים בגיטרות, ניגנו להנאת עולי הרגל הרבים שנהנו מהצל ומהקרירות שמתחת לעצים בגן.
עם שירת תפילת הערבית ורגע של הערצה לטקס הקדוש הזה, הגיע מסע העלייה לרגל לסיומו, אולם לא הכל תם ונשלם לחלוטין: ערוכים לשוב בחזרה, בדרך פגשו המאמינים קבוצת עולי רגל במצב רוח מרומם, שהגיעה ברגל מירושלים, והונהגה ע"י האח הפרנציסקאני גרגור, ממש כפי שהאדון ישוע הלך אז בערב ההוא לעמאוס
Mab
מזג האוויר הנאה, שביעות הרצון מהחג של חג הפסחא הסתיימו לטובה בירושלים, אולם מעל לכל, השמחה של התחייה שהפכה את העליה לרגל השנתית זו לרגע יפיפה שאותו חולקים.
השירים שבסעודת האדון [מיסה] בוצעו ע"י המקהלה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, מלווים ע"י חברי מקהלה גרמנים, המשתייכים לשתי המקהלות של המוסיקה הגרגוריאנית "אקסולטה ציון" (מקהלת הנשים) ו"סקואלה גרגוריאנה" (מקהלת הגברים) המנוהלת ע"י כריסטוף הונרלאג’. כבר הרווחנו מהתמיכה של מקהלות אלו בתפילה משך ה"טרידום" של חג הפסחא שנערך בכנסיית הקבר.
האח הפרנציסקאני אוגוסטין, שהינו מקסיקאני, שר את הבשורה בשפה הערבית. האח הפרנציסקאני נאג’יב, אשר במקור מלבנון, גם העניק את הדרשה בשפה הערבית. בדרשה שלו, אשר הדגישה את הנושא של הברית, האח נאג’יב התעקש על כך שאין קרע בין הברית הישנה והחדשה, אלא כי ישוע בא למלא את הכתובים וכי בואו זה נובא ע"י הנביאים. הוא דיבר על ההמשכיות של בציעת הלחם שבטקס ההוחדה [אוכריסטיה]: בידי כהן הדת, תנועה זו של הבציעה, אשר ישוע עצמו עשה שוב בעמאוס, בייחוד לאחר שעשה זאת בחדר הסעודה האחרונה בערב של הפסח האחרון שלו.
בסוף החגיגה, בשעה שקבוצות של עולי רגל מספרד וחלק מהמאמינים הביאו עימם ציוד לפיקניק, רבים מעולי רגל הוזמנו למנזר לארוחת צהריים. לפני אמירת תפילת הערבית, חלק מהאחים הפרנציסקאנים התלוו למקהלה של הקוסטודיה ולאורחיהם הגרמנים לבקר בהוספיס לזקנים ולנכים שמנוהל ע"י האחיות של הישועה. קבוצה נוספת של פרנציסקאנים, מצוידים בגיטרות, ניגנו להנאת עולי הרגל הרבים שנהנו מהצל ומהקרירות שמתחת לעצים בגן.
עם שירת תפילת הערבית ורגע של הערצה לטקס הקדוש הזה, הגיע מסע העלייה לרגל לסיומו, אולם לא הכל תם ונשלם לחלוטין: ערוכים לשוב בחזרה, בדרך פגשו המאמינים קבוצת עולי רגל במצב רוח מרומם, שהגיעה ברגל מירושלים, והונהגה ע"י האח הפרנציסקאני גרגור, ממש כפי שהאדון ישוע הלך אז בערב ההוא לעמאוס
Mab