הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש חיים את השבוע הקדוש בטקסיות ייחודית במקומות הקדושים בארץ הקודש, שעליהם הם שומרים. בירושלים, יום חמישי הזה, בשני אירועים בבוקר יאפשרו לאחים הפרנציסקאנים ולמאמינים שיצטרפו אליהם לשמוע את השירה של הייסורים בפעם השנייה.
לאחר מזמור של יום הראשון של הלולבים במזבח שבהתגלות למרים המגדלית, טקסטים אלו יושרו שוב בכנסיית הקבר, אולם הפעם לפני הקבר הריק במהלך סעודת האדון הטקסית שבה יושרו הייסורים לפי מתי שיעלו עד לתקרה המקומרת.
היה זה יפה במיוחד משום שבנוסף לשירה היפה, המזמור נשמע בבזיליקה כמעט ריקה והשקטה. (לחץ כאן על מנת לראות שת הוידיאו י-יו-טיוב) השקט היפה מאפשר למעט קבוצות שנכנסו ועמדו ללא נוע לפני המשך ביקורם בשקט. סעודת האדון המשיכה באותה אווירה של הזכרות שלווה.
הייסורים נשמעו כמזמור לא פחות באופן טקסי גם במנזר ההצלפה.
האח קלאודיו בוטיני, היה כהן הדן שערך את האירוע יחד עם סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, והממונה על החניכים לכהונה, האח נואל מוסקט. המיסה כללה גם אחים פרנציסקאנים בסמינר,ורבים מהם הצטרפו לקהילה של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. מספר מאמינים מקומיים או עולי רגל שבאו לרגל השבוע הקדוש לחוות אותו עם הפרנציסקאנים יכלו למצוא מקומות ישיבה בקפלה או מחוצה לה, היכן שספסלים הונחו בעבורם.
לאחר כיבוד קל שהיה באווירה של אחווה, כל אחד,זמזם את המנגינה המתוקה של הייסורים, בהמשך הדרך לעבר התחייה.
לאחר מזמור של יום הראשון של הלולבים במזבח שבהתגלות למרים המגדלית, טקסטים אלו יושרו שוב בכנסיית הקבר, אולם הפעם לפני הקבר הריק במהלך סעודת האדון הטקסית שבה יושרו הייסורים לפי מתי שיעלו עד לתקרה המקומרת.
היה זה יפה במיוחד משום שבנוסף לשירה היפה, המזמור נשמע בבזיליקה כמעט ריקה והשקטה. (לחץ כאן על מנת לראות שת הוידיאו י-יו-טיוב) השקט היפה מאפשר למעט קבוצות שנכנסו ועמדו ללא נוע לפני המשך ביקורם בשקט. סעודת האדון המשיכה באותה אווירה של הזכרות שלווה.
הייסורים נשמעו כמזמור לא פחות באופן טקסי גם במנזר ההצלפה.
האח קלאודיו בוטיני, היה כהן הדן שערך את האירוע יחד עם סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, והממונה על החניכים לכהונה, האח נואל מוסקט. המיסה כללה גם אחים פרנציסקאנים בסמינר,ורבים מהם הצטרפו לקהילה של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. מספר מאמינים מקומיים או עולי רגל שבאו לרגל השבוע הקדוש לחוות אותו עם הפרנציסקאנים יכלו למצוא מקומות ישיבה בקפלה או מחוצה לה, היכן שספסלים הונחו בעבורם.
לאחר כיבוד קל שהיה באווירה של אחווה, כל אחד,זמזם את המנגינה המתוקה של הייסורים, בהמשך הדרך לעבר התחייה.