בשעה שהשחר נעלם בתוך השמיים המעוננים, פטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, עשה את כניסתו הטקסית לבזיליקה של כנסיית הקבר. היה זה בשעה 06:30 בבוקר, ביום ראשון והאווירה עדין שקטה.
לפני הקבר של ישוע, המאמינים קיבלו ענפים שאותם בירך הפטריארך. מרגע שהם בורכו, התהלוכה יכלה להתחיל: שלושה הקפות סביב המקום הקדוש. המאמינים וכהני הדת (פרנציסקאנים וסמינריסטים) נפנפו באוויר את הענפים שלהם. הרשרוש של הדקלים ייצג את השמחה של הכניסה הסופית לתוך השבוע הקדוש. התהלוכה היתה לצלילי השיר "הושענא, בן דוד" כשהיתה אווירה מלכותית.
לאחר מכן, נערכה סעודת האדון במזבח של ההתגלות למרים המגדלית. במהלך האירוע, הושר הפסיון [ייסורים] בקפלה ע"י שלושה אחים פרנציסקאנים. היה קשה לשמוע זאת כשהפעמונים של הארמנים מהדהדים והתפילות של הקופטים נשמעות. למרבה המזל, ספרים ליטורגיים סייעו למאמינים לעקוב אחר המתרחש.
האירוע הסתיים כשיוונים האורתודוכסים עדיים שרים את הליטורגיה האלוהית בקתליקון ביום ראשון הראשון שלהם של תקופת צום הארבעים. השנה, למעשה, הפער בין תאריך חג הפסחא הינו חמישה שבועות בין הכנסיות.
בשעות אחר הצהריים, נערכה התהלוכה המסורתית שיצאה מבית פגי בשעה 14:30. למרות שניתן היה לראות דגלים של הפיליפינים, פולין, צ'כיה ואפילו פלסטין, הקהל היה קטן יותר ביחס לשנים קודמות. הראשונים שלא היו שם היו הקהילות מהרשות הפלסטינית. גם עולי רגל היו מעטים. אולי עדיך לחשוב שמזג האוויר מנע את בואם של האנשים, אולם המצב הביטחוני המתוח במדינה והמצב הכלכלי בעולם הביא לירידה דרמטית בעליות לרגל.
למרות הכל, כולם הלכו היטב במדרון של הר הזיתים. השמש שחקה לה מאחורי העננים והרוח שיחקה בגלימות ובכיסויי הראש ובבגדים במגוון צבעים. הקהל הניף בשמחה את הלולבים לקצב השירים שהושרו במגוון שפות.
ג'יריס גינה, נוצרי מבית לחם שהגיע לרגל החג, לא הפסיד מעולם את התהלוכה אולם ביום ראשון זה רצה להדגיש כי "השנה חווינו קשיים להשתתף ביום ראשון של הלולבים כפלסטינים". הוא גם אישש את העובדה שכל פעם שהוא משתתף אזי האירוע מאפשר לו להגיע לאבן דרך.
נוצרים מכל הזרמים השתתפו בתהלוכה. נכחו גם אורתודוכסים, מכיוון שמשפחות פלסטיניות רבות הינן מעורבות מבחינת זרמים נוצריים, אולם נכחו גם מורמונים, כמו דויד, אמריקני, שהיה מאושר מהעלייה לרגל הרגשית הראשונה שלו.
האווירה היתה שמחה בכל מקום, אפילו כשפולקלור נפגש במסורת דתית, אולם עבור אליאס, פלסטיני מהזרם הסורי, אירוע זה היה מודגש עבורו. הוא סיכם זאת בכך שאמר: "אני חש קרוב יותר לאל במהלך התהלוכה."
הקהל הגיע בזמן שיא לכנסיית חנה הקדושה, וכהן הדת של הקהילה, האח הפרנציסקאני פיראס חג'זין, הכניס את כולם לאווירה ולמקצב חדש ומלא שמחה על ידי הובלת הקהל בריקוד על רקע המנונים בשפה הערבית.
הפטריארך סיים יום זה בתפילה ובהענקת הברכה שלו לקהל.
התהלוכה של הצופים החלה. לילה נפל כשהשכונה הנוצרית מצאה מחדש את השקט שלפני התחלת שבוע גדול זה.
T.D and S.C.
לפני הקבר של ישוע, המאמינים קיבלו ענפים שאותם בירך הפטריארך. מרגע שהם בורכו, התהלוכה יכלה להתחיל: שלושה הקפות סביב המקום הקדוש. המאמינים וכהני הדת (פרנציסקאנים וסמינריסטים) נפנפו באוויר את הענפים שלהם. הרשרוש של הדקלים ייצג את השמחה של הכניסה הסופית לתוך השבוע הקדוש. התהלוכה היתה לצלילי השיר "הושענא, בן דוד" כשהיתה אווירה מלכותית.
לאחר מכן, נערכה סעודת האדון במזבח של ההתגלות למרים המגדלית. במהלך האירוע, הושר הפסיון [ייסורים] בקפלה ע"י שלושה אחים פרנציסקאנים. היה קשה לשמוע זאת כשהפעמונים של הארמנים מהדהדים והתפילות של הקופטים נשמעות. למרבה המזל, ספרים ליטורגיים סייעו למאמינים לעקוב אחר המתרחש.
האירוע הסתיים כשיוונים האורתודוכסים עדיים שרים את הליטורגיה האלוהית בקתליקון ביום ראשון הראשון שלהם של תקופת צום הארבעים. השנה, למעשה, הפער בין תאריך חג הפסחא הינו חמישה שבועות בין הכנסיות.
בשעות אחר הצהריים, נערכה התהלוכה המסורתית שיצאה מבית פגי בשעה 14:30. למרות שניתן היה לראות דגלים של הפיליפינים, פולין, צ'כיה ואפילו פלסטין, הקהל היה קטן יותר ביחס לשנים קודמות. הראשונים שלא היו שם היו הקהילות מהרשות הפלסטינית. גם עולי רגל היו מעטים. אולי עדיך לחשוב שמזג האוויר מנע את בואם של האנשים, אולם המצב הביטחוני המתוח במדינה והמצב הכלכלי בעולם הביא לירידה דרמטית בעליות לרגל.
למרות הכל, כולם הלכו היטב במדרון של הר הזיתים. השמש שחקה לה מאחורי העננים והרוח שיחקה בגלימות ובכיסויי הראש ובבגדים במגוון צבעים. הקהל הניף בשמחה את הלולבים לקצב השירים שהושרו במגוון שפות.
ג'יריס גינה, נוצרי מבית לחם שהגיע לרגל החג, לא הפסיד מעולם את התהלוכה אולם ביום ראשון זה רצה להדגיש כי "השנה חווינו קשיים להשתתף ביום ראשון של הלולבים כפלסטינים". הוא גם אישש את העובדה שכל פעם שהוא משתתף אזי האירוע מאפשר לו להגיע לאבן דרך.
נוצרים מכל הזרמים השתתפו בתהלוכה. נכחו גם אורתודוכסים, מכיוון שמשפחות פלסטיניות רבות הינן מעורבות מבחינת זרמים נוצריים, אולם נכחו גם מורמונים, כמו דויד, אמריקני, שהיה מאושר מהעלייה לרגל הרגשית הראשונה שלו.
האווירה היתה שמחה בכל מקום, אפילו כשפולקלור נפגש במסורת דתית, אולם עבור אליאס, פלסטיני מהזרם הסורי, אירוע זה היה מודגש עבורו. הוא סיכם זאת בכך שאמר: "אני חש קרוב יותר לאל במהלך התהלוכה."
הקהל הגיע בזמן שיא לכנסיית חנה הקדושה, וכהן הדת של הקהילה, האח הפרנציסקאני פיראס חג'זין, הכניס את כולם לאווירה ולמקצב חדש ומלא שמחה על ידי הובלת הקהל בריקוד על רקע המנונים בשפה הערבית.
הפטריארך סיים יום זה בתפילה ובהענקת הברכה שלו לקהל.
התהלוכה של הצופים החלה. לילה נפל כשהשכונה הנוצרית מצאה מחדש את השקט שלפני התחלת שבוע גדול זה.
T.D and S.C.