בשעה שבע בוקר כאשר הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, ערך את הכניסה הטקסית שלו לתוך כנסיית הקבר. למרות שכבר היה קהל שם, זה עדיין נחשב לשקט בהשוואה למה שיתרחש בשעות הקרובות.
מכיוון שהשנה חג הפסחא הינו באותו תאריך עבור כל הכנסיות, חמשת הכנסיות החיות יחדיו בבזיליקה יערכו את טקס הכניסה שלהם האחד אחרי השני, כשכל אחד יחגוג את הכניסה המשיחית של ישוע לירושלים בסגנון שלו – כל אחד בחלקו שלו, כל אחד בהתאם למסורת הליטורגית שלו, כל אחד בשפתו.
הקופטים והסורים היו לפני הלטינים,אולם מספרם הקטן יחסית אפשר ללטינים לברך ולחלק את הלולבים לפני הקבר הריק באווירה רגועה יחסית. לאחר תהלוכה שסבבה שלוש פעמים מסביב לקבר: כל המאמינים הלכו אחרי כהני הדת, הסמינריסטים והאחים הפרנציסקאנים. "זהו רגע יפה במיוחד ומרשים", אמר פייר לו, שהשתתף בו בפעם הראשונה. התהלוכה הינה צבעונית במיוחד, עם שירים שחוזרים על עצמם בליווי של העוגב הגדול שמשתנה עם רשרוש הלולבים המורמים למעלה ע"י הנקהלים השמחים. בכל סיבוב, התהלוכה עוברת את הקפלה הקופטית, והנשים המצריות שרות ["לולולו"] את ה"ההללויה".
לאחר התהלוכה. הלטינים המשיכו את החגיגה שלהם בהוחדה [אוכריטסיה] לפני המזבח של ההתגלות למרים המגדלית, ובמהלכו הושר הפסיון (ייסורים). שלושת האחים הפרנציסקאנים ששרו ניסו שקולם יישמע, אולם הקולות בתוך הבניין היה רב יחסית. היוונים האורתודוכסים נשמעו מה"קתוליקון", הקופטים מה"רוטונדה" ולמרות שהארמנים חגגו בקפלה שלהם (בקפלה של הצלב), הפעמונים שלהם צלצלו ולהם היתה נוכחות חזקה.
"זוהי קקופוניה שלא תיאמן" הצהיר סילביו, תייר איטלקי, "אולם בו זמנית אני חושב שזה מרהיב. בתוך הכאוס הזה ישנו אלמנט חיוני של האחדות שלנו באמונה". "אחרי הכל, אנו כאן בשביל אותו דבר", אמר חוויאר, שהגיע מספרד.
וזהו לא הסוף – כל השבוע הקדוש יהיה כך. אולם עד אז, רוב המאמינים שהיו הבוקר ייפגשו שוב בתהלוכה של אחר הצהריים.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן
ואיזו תהלוכה היתה זו! בשעה 14:30 קהל עצום נאסף בכנסייה הקטנה שבבית פג'י, כפר קטן שממנו ישוע ירד מהר הזיתים על מנת לערוך את כניסתו לירושלים. בכל שנה מאז המאה הרביעית הנוצרים של ארץ הקודש נפגשו להליכה הארוכה בעקבותיו של המשיח, מחזיקים לולבים וענפי זית. בין כל ה"ההושענא" שאותם שרו קבוצות רבות שהשתתפו, מצאנו את ויז'אי, הודי צעיר כבן 25. הוא בא "להכריז על ישוע, הדגם של חיי ושל תקווה."
הפרנציסקאנים של ארץ הקודש הינם חלק מהצעדה החגיגית. סמינריסטים וגיטרות קדימה, הם החזיקו ידיים והלכו אל הקהל. מארי-פול, עולה רגל מ-אוויניון לא יכול היה להתגבר על זה: "אם הייתי יודע שיום הלולבים נחוג כך בירושלים, לא היית מחכה 40 שנה כדי להגיע!"
קצת יותר מקדימה, תחת השלט של קהילת שכם, אנו פוגשים את המבט השמח של מרים. זו הפעם הראשונה שהיא משתתפת ביום ראשון של הלולבים שאודותיו שמעה רבות. "הייתי צריכה אישור מיוחד להגיע לירושלים, והשנה הייתי ברת מזל כדי להיכלל בין אלו שקיבלו אותו. החגיגה היתה מלאה אם היינו כולנו להיות כאן." כשהנוצרייה הצעירה אמרה "כולנו" היא התכוונה גם לאחים מעזה ומהגדה שנאסרה כניסתם לירושלים.
כאות לתמיכתם היו השלטים שנשאו מאמינים אחרים. בשלטים אלו היה כתוב:"הפלסטינים דורשים צדק ורוצים שלום". מסר חזק זה הוזכר גם ע"י מונסיניור פואד טוואל שיחד עם הקוסטוד של ארץ הקודש ומונסיניור ג'וזף-זול זאראי ביטאו בסוף התהלוכה.
לאחר ההגעה לשער האריות, התהלוכה הגיעה לחצר של כנסיית חנה הקדושה ששם כולם הצטופפו ושרו שירי הלל שוב. הפטריארך הלטיני אמר ש-20,000 נכחו (לפי לובה סמרי, דובר המשטרה) ואמר "אין זה משום שאין טנקים או חיילים ברחובות ירושלים שאנו יכולים לחגוג בשמחה. אנו בילינו את אחר הצהריים בהליכה בעקרבות ישוע והתהלוכה שלנו הינה פנייה. אנו מצהירים את הסירוב שלנו לאור מצב זה של חרדה מתמשכת ושל אי יציבות. עם תחילת השבוע הקדוש, אנו מתפללים שנוכל להישאר נאמנים לישוע המשיח ושלא נכנע לייאוש."
לאחר הברכה הסופית, תנועת הצופים של ירושלים לקחו את חמת החלילים ואת התופים, כסימנן לויטליות ולשכנוע אשר תומכים בנוצרים של ארץ הקודש.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן
מכיוון שהשנה חג הפסחא הינו באותו תאריך עבור כל הכנסיות, חמשת הכנסיות החיות יחדיו בבזיליקה יערכו את טקס הכניסה שלהם האחד אחרי השני, כשכל אחד יחגוג את הכניסה המשיחית של ישוע לירושלים בסגנון שלו – כל אחד בחלקו שלו, כל אחד בהתאם למסורת הליטורגית שלו, כל אחד בשפתו.
הקופטים והסורים היו לפני הלטינים,אולם מספרם הקטן יחסית אפשר ללטינים לברך ולחלק את הלולבים לפני הקבר הריק באווירה רגועה יחסית. לאחר תהלוכה שסבבה שלוש פעמים מסביב לקבר: כל המאמינים הלכו אחרי כהני הדת, הסמינריסטים והאחים הפרנציסקאנים. "זהו רגע יפה במיוחד ומרשים", אמר פייר לו, שהשתתף בו בפעם הראשונה. התהלוכה הינה צבעונית במיוחד, עם שירים שחוזרים על עצמם בליווי של העוגב הגדול שמשתנה עם רשרוש הלולבים המורמים למעלה ע"י הנקהלים השמחים. בכל סיבוב, התהלוכה עוברת את הקפלה הקופטית, והנשים המצריות שרות ["לולולו"] את ה"ההללויה".
לאחר התהלוכה. הלטינים המשיכו את החגיגה שלהם בהוחדה [אוכריטסיה] לפני המזבח של ההתגלות למרים המגדלית, ובמהלכו הושר הפסיון (ייסורים). שלושת האחים הפרנציסקאנים ששרו ניסו שקולם יישמע, אולם הקולות בתוך הבניין היה רב יחסית. היוונים האורתודוכסים נשמעו מה"קתוליקון", הקופטים מה"רוטונדה" ולמרות שהארמנים חגגו בקפלה שלהם (בקפלה של הצלב), הפעמונים שלהם צלצלו ולהם היתה נוכחות חזקה.
"זוהי קקופוניה שלא תיאמן" הצהיר סילביו, תייר איטלקי, "אולם בו זמנית אני חושב שזה מרהיב. בתוך הכאוס הזה ישנו אלמנט חיוני של האחדות שלנו באמונה". "אחרי הכל, אנו כאן בשביל אותו דבר", אמר חוויאר, שהגיע מספרד.
וזהו לא הסוף – כל השבוע הקדוש יהיה כך. אולם עד אז, רוב המאמינים שהיו הבוקר ייפגשו שוב בתהלוכה של אחר הצהריים.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן
ואיזו תהלוכה היתה זו! בשעה 14:30 קהל עצום נאסף בכנסייה הקטנה שבבית פג'י, כפר קטן שממנו ישוע ירד מהר הזיתים על מנת לערוך את כניסתו לירושלים. בכל שנה מאז המאה הרביעית הנוצרים של ארץ הקודש נפגשו להליכה הארוכה בעקבותיו של המשיח, מחזיקים לולבים וענפי זית. בין כל ה"ההושענא" שאותם שרו קבוצות רבות שהשתתפו, מצאנו את ויז'אי, הודי צעיר כבן 25. הוא בא "להכריז על ישוע, הדגם של חיי ושל תקווה."
הפרנציסקאנים של ארץ הקודש הינם חלק מהצעדה החגיגית. סמינריסטים וגיטרות קדימה, הם החזיקו ידיים והלכו אל הקהל. מארי-פול, עולה רגל מ-אוויניון לא יכול היה להתגבר על זה: "אם הייתי יודע שיום הלולבים נחוג כך בירושלים, לא היית מחכה 40 שנה כדי להגיע!"
קצת יותר מקדימה, תחת השלט של קהילת שכם, אנו פוגשים את המבט השמח של מרים. זו הפעם הראשונה שהיא משתתפת ביום ראשון של הלולבים שאודותיו שמעה רבות. "הייתי צריכה אישור מיוחד להגיע לירושלים, והשנה הייתי ברת מזל כדי להיכלל בין אלו שקיבלו אותו. החגיגה היתה מלאה אם היינו כולנו להיות כאן." כשהנוצרייה הצעירה אמרה "כולנו" היא התכוונה גם לאחים מעזה ומהגדה שנאסרה כניסתם לירושלים.
כאות לתמיכתם היו השלטים שנשאו מאמינים אחרים. בשלטים אלו היה כתוב:"הפלסטינים דורשים צדק ורוצים שלום". מסר חזק זה הוזכר גם ע"י מונסיניור פואד טוואל שיחד עם הקוסטוד של ארץ הקודש ומונסיניור ג'וזף-זול זאראי ביטאו בסוף התהלוכה.
לאחר ההגעה לשער האריות, התהלוכה הגיעה לחצר של כנסיית חנה הקדושה ששם כולם הצטופפו ושרו שירי הלל שוב. הפטריארך הלטיני אמר ש-20,000 נכחו (לפי לובה סמרי, דובר המשטרה) ואמר "אין זה משום שאין טנקים או חיילים ברחובות ירושלים שאנו יכולים לחגוג בשמחה. אנו בילינו את אחר הצהריים בהליכה בעקרבות ישוע והתהלוכה שלנו הינה פנייה. אנו מצהירים את הסירוב שלנו לאור מצב זה של חרדה מתמשכת ושל אי יציבות. עם תחילת השבוע הקדוש, אנו מתפללים שנוכל להישאר נאמנים לישוע המשיח ושלא נכנע לייאוש."
לאחר הברכה הסופית, תנועת הצופים של ירושלים לקחו את חמת החלילים ואת התופים, כסימנן לויטליות ולשכנוע אשר תומכים בנוצרים של ארץ הקודש.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן