צלילי חמת החלילים והתופים של תנועת הצופים נדמו. לאחר ערב חג הפסחא בקהילה של סאן סלבטורה, שבירושלים, תנועת הצופים צעדו ברחובות של הרובע הנוצרי, מביאים את האש החדשה, את הסמל של התקומה והתחייה, לבתים השונים.
העיר העתיקה הפכה לרגועה שוב. אולם בגן של התחייה, נותר עדיין דבר מה מרגש. הרבה אנשים באים לראות את הקבר הריק. הפרנציסקאנים גם מתחילים לנוע מעט לאחר חצות והם שרים את הליטורגיה של השעות.
דלתות הבזיליקה לא ננעלו משך כל הלילה הארוך ובשעות הראשונות של הבוקר, נערכו סעודות אדון רבות, האחת אחרי השנייה, בקבר הריק עד תחילת סעודת האדון הטקסית.
חגיגה שמחה החלה עם "רזורקסיס דומינוס הללויה!" [האדן קם לתחייה, הללויה] בכנסיית הקבר. השירים האיטיים, הקודרים של יום שישי הטוב שהשרו ע"י המקהלה של הקוסטודיה, כשהזמרים לובשים תלבושת שחורה, נעלמו. כעת, ישנם בגדים צבעוניים ושמחה של התחייה!.
הקהל שהתקבץ יחד כלל מאמינים מכל העולם. ארבעת הקונסולים הכללים של ארבעת המדינות הלטיניות – בלגיה, צרפת, ספרד ואיטליה – נכחו אף הם.
למרות שהגולגולתא היתה כמעט נטושה לגמרי ביום זה של התחייה, הקהל הגדול שהתקבץ מסביב לקבר הריק, ישב על הרצפה, עמד קרוב עד כמה שניתן למקום הקדוש, ויושב על ספסלים, ניצלו כל הזדמנות להתפלל כאן ועכשיו, באותו מקום שבו כל יום הוא חג הפסחא.
אנדרה, עולה רגל מברזיל, שנכח בכל הטקסים של השבוע הקדוש בכנסיית הקבר אמר כי "זה כמו חלום להיות כאן. באנו לפני שבועיים לכאן על מנת לגלות מחדש את ארץ הקודש, ואנו מסיימים עם השבוע הקדוש. האנרגיה שאנו חשים כאן מדהימה; אני חוזר הביתה מחודש." הוא משוכנע היטב: אם יותר אנשים יקשיבו למסר של ישוע המשיח בליבם, ויפעלו בהתאם בחייהם, אזי בעולם יהיה יותר שלום.
לאחר שאחל האחד לשני חג פסחא שמח, הפטריארך פואד טוואל, הדגיש את ההשפעה של התחייה של ישוע המשיח בחיינו בדרשה שלו. "ליבנו חסר מנוחה – חסר מנוחה, משום שככל הנראה איננו אוהבים להיות היכן שאנו: במשפחות שלנו, בערים שלנו, באזור שלנו המושפע ממלחמות ואלימות ולרוב בהקשר למשפחות ההרוסות שלנו. כמו הנשים הקדושות שראו את הקבר הריק בפעם הראשונה, אפשרנו לעצמנו להיות המומים מחרדה של ריקנות והעדר נוכחות, אולם הבה לא נכנע לפחד. הרי ישוע המשיח מבקש מאיתנו להעביר את המסר שלו לעולם", הוסף, "בדומה למה שעשתה מרים המגדלית לתלמידים. כולם חיכו לבשורה הטובה הזו: אל האהבה הפך לאדם ושחרר אותנו מהמוות ומהחטא." זוהי האמונה, המתן העל טבעי של האל, אשר מאפשר לליבו של האדם לשאת פרי, אשר משנה את הנשים הללו למיסיונריות. בדומה להן, התעקש הפטריארך, גם אנו נקראים להתגבר על פחדינו ולהיות עדים לריבוי הגישות של הלא מאמינים.
לאחר קבלת הלחם והיין, התהלוכה הטקסית עשתה את דרכה מסביב לקבר. ארבעת המקראות אודות התחייה מספרי הבשורות הוקראו ע"י ארבעת השמשים, בחלקים הצפוניים והדרומיים של המקום הקדוש, באבן המשיחה ובכניסה לקבר, שנותר עדיין ריק. עלינו מוטלת כעת המטלה של בישור הבשורה הטובה!
הסמינריסטים לא היססו לשיר את "אל-משיח קם מן בית אמוואת" [המשיח קם מהמתים] בשעה שליוו מחדש את הפטריארך בחזרה אל הפטריארכיה הלטינית: ישוע המשיח קם מהמתים!
חג פסחא שמח לכולם!
העיר העתיקה הפכה לרגועה שוב. אולם בגן של התחייה, נותר עדיין דבר מה מרגש. הרבה אנשים באים לראות את הקבר הריק. הפרנציסקאנים גם מתחילים לנוע מעט לאחר חצות והם שרים את הליטורגיה של השעות.
דלתות הבזיליקה לא ננעלו משך כל הלילה הארוך ובשעות הראשונות של הבוקר, נערכו סעודות אדון רבות, האחת אחרי השנייה, בקבר הריק עד תחילת סעודת האדון הטקסית.
חגיגה שמחה החלה עם "רזורקסיס דומינוס הללויה!" [האדן קם לתחייה, הללויה] בכנסיית הקבר. השירים האיטיים, הקודרים של יום שישי הטוב שהשרו ע"י המקהלה של הקוסטודיה, כשהזמרים לובשים תלבושת שחורה, נעלמו. כעת, ישנם בגדים צבעוניים ושמחה של התחייה!.
הקהל שהתקבץ יחד כלל מאמינים מכל העולם. ארבעת הקונסולים הכללים של ארבעת המדינות הלטיניות – בלגיה, צרפת, ספרד ואיטליה – נכחו אף הם.
למרות שהגולגולתא היתה כמעט נטושה לגמרי ביום זה של התחייה, הקהל הגדול שהתקבץ מסביב לקבר הריק, ישב על הרצפה, עמד קרוב עד כמה שניתן למקום הקדוש, ויושב על ספסלים, ניצלו כל הזדמנות להתפלל כאן ועכשיו, באותו מקום שבו כל יום הוא חג הפסחא.
אנדרה, עולה רגל מברזיל, שנכח בכל הטקסים של השבוע הקדוש בכנסיית הקבר אמר כי "זה כמו חלום להיות כאן. באנו לפני שבועיים לכאן על מנת לגלות מחדש את ארץ הקודש, ואנו מסיימים עם השבוע הקדוש. האנרגיה שאנו חשים כאן מדהימה; אני חוזר הביתה מחודש." הוא משוכנע היטב: אם יותר אנשים יקשיבו למסר של ישוע המשיח בליבם, ויפעלו בהתאם בחייהם, אזי בעולם יהיה יותר שלום.
לאחר שאחל האחד לשני חג פסחא שמח, הפטריארך פואד טוואל, הדגיש את ההשפעה של התחייה של ישוע המשיח בחיינו בדרשה שלו. "ליבנו חסר מנוחה – חסר מנוחה, משום שככל הנראה איננו אוהבים להיות היכן שאנו: במשפחות שלנו, בערים שלנו, באזור שלנו המושפע ממלחמות ואלימות ולרוב בהקשר למשפחות ההרוסות שלנו. כמו הנשים הקדושות שראו את הקבר הריק בפעם הראשונה, אפשרנו לעצמנו להיות המומים מחרדה של ריקנות והעדר נוכחות, אולם הבה לא נכנע לפחד. הרי ישוע המשיח מבקש מאיתנו להעביר את המסר שלו לעולם", הוסף, "בדומה למה שעשתה מרים המגדלית לתלמידים. כולם חיכו לבשורה הטובה הזו: אל האהבה הפך לאדם ושחרר אותנו מהמוות ומהחטא." זוהי האמונה, המתן העל טבעי של האל, אשר מאפשר לליבו של האדם לשאת פרי, אשר משנה את הנשים הללו למיסיונריות. בדומה להן, התעקש הפטריארך, גם אנו נקראים להתגבר על פחדינו ולהיות עדים לריבוי הגישות של הלא מאמינים.
לאחר קבלת הלחם והיין, התהלוכה הטקסית עשתה את דרכה מסביב לקבר. ארבעת המקראות אודות התחייה מספרי הבשורות הוקראו ע"י ארבעת השמשים, בחלקים הצפוניים והדרומיים של המקום הקדוש, באבן המשיחה ובכניסה לקבר, שנותר עדיין ריק. עלינו מוטלת כעת המטלה של בישור הבשורה הטובה!
הסמינריסטים לא היססו לשיר את "אל-משיח קם מן בית אמוואת" [המשיח קם מהמתים] בשעה שליוו מחדש את הפטריארך בחזרה אל הפטריארכיה הלטינית: ישוע המשיח קם מהמתים!
חג פסחא שמח לכולם!