כניסה טקסית ותהלוכה
בירושלים תחילת צום הארבעים הינו בעל משמעות סמלית על ידי פתיחת כנסיית הקבר וכניסה טקסית לכנסיות שבתוכו. השער הראשי היה סגור זמן קצר קודם לכן לפני הגעת המשלחת הראשונה ופתיחתו של השער היוותה מעין תזכורת לתקופה שבה השער של כנסיית הקבר נותר סגור כל העת ונפתח רק עם הגעת עולי רגל.
גם השנה, תחילת תקופת צום הארבעים חופפת עבור הכנסייה הקתולית והאורתודוכסית ונערך תזמון ותיאום של זמני הכניסה. זהו ערב יום שבת בתאריך ה-12 למרץ. אלו המכונים עדיין "לטיניים", דהיינו – הכנסייה הרומית-הקתולית, נכנסו ראשונים, עם האחים הפרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש שנכנסו לבזיליקה בליוויו של הבישוף המסייע בדימוס כאמל באטיש יחד עם כהני הדת של ירושלים והסמינריסטים. אחר כך הגיע התור של היוונים האורתודוכסים, הקופטים, הסורים והארמנים. כולם הגיעו לכנסיית הקבר בתהלוכה שעברה בשכונות העיר העתיקה כשה-קוואס צועד בראש, שומר הכבוד הפועל כמלווה וקובע את הקצב.
לאחר הכניסה, כל קבוצה חוגגת את הטקסיים הייחודיים שלה וכמעשה של מסירות מנשקים את האבן שעליה הונחה גופתו של ישוע לאחר הצליבה. היום משמעות זו הינה סימבולית – משמעות של התחלת הליטורגיה של צום הארבעים, אולם הטקס ממשיך עם קבוצות עולי הרגל בהדרכת הבישופים שלהם שהגיעו הישר אל כנסיית הקבר. לאחר השלמת כניסתם של הארמנים, הלטינים החלו את התהלוכה של צום הארבעים בליווי של העוגב בכל התחנות ועם שירה ומקיפים שלוש פעמיים את הקבר הקדוש. גם הקופטים, היוונים אורתודוכסים והסורים ממשיכים בחגיגיות שלהם: באותו זמן במקומות שונים או באותו מקום בזמנים שונים. החפיפה של הפולחן הדתי מביא לריבוי קולות, שירים, צבעים וניחוחות אשר הינו ספציפי וייחודי לאווירה שבכנסייה זו: ביטוי של נקודת מפגש דתית אשר איה מחקרה באופן מושלם את ביצועי הסימפוניה של המקהלות השמימיות , אלא מייצג אותה במסירות ובדבקות.
טקסים של ליל השימורים
במהלך הלילה האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה חוזרים למנזר של סאן סלבטורה ושבים שוב לכנסיית הקבר בשנית על מנת לחגוג באופן רשמי בנוכחות הקוסטוד של ארץ הקודש, האב הפיירבטיסטה פיצהבלה את ליל השימורים.
ביחס לליל שימורים רגיל, האלמנט הספציפי של האירוע הנחוג בכנסיית הקבר הינו טקס זיכרון של תקומתו מן המתים של ישוע, עם ההכרזה אודות ניצחונו של ישוע על המוות, שאירע ממש כאן. הם עורכים תהלוכה שמקורה בקפלה וסובבת סביב הקבר הקדוש בשירה של "בנדיקטוס" בהפסקות עם שירת הללויה כפולה וצלילי העוגב.
האב הקוסטוד נושא בעצמו את ספר הבשורה ומביאו בתוך הקבר כשהוא מברך את המאמינים ביציאתם. בעבר היה נהוג שהקוסטוד קורא מספר הבשורה על פי מתי אודות התחייה, אולם בהשראת אירועים היסטוריים ההכרזה הזו נערכת כיום ע"י האב הקוסטוד בקפלה. רצף התפילות כולל "קומומוראציו אומניום", סדרות תפילות המופנות אל הבן (ישוע הבן) יחד עם חזרה על תשובה של: "קיריה אליסון".
לאחר ה"אומניום" ישנה ברכה והחגיגה הליטורגית מגיעה אל סופה. אולם החגיגה בשעות הלילה ממשיכה עוד בסעודת האדון [מיסה] רגילה בגולגולתא אותה עורך האב הקוסטוד, על מנת לציין את משמעות האחדות של רז הפסחא של מותו ותקומתו של ישוע המשיח.
סעודת האדון [מיסה] בשעות הבוקר
ביום ראשון בשעות הבוקר האחים הפרנציסקאנים של הקהילה של כנסיית הקבר חוגגים בקבר בתפילה בשעה 04:30 ובשעה 05:00, יחד עם סעודת האדון בסגנון של שירה בשעה חמש וחצי . בשעה שמונה וחצי נערכת סעודת האדון השנייה (בשירה) לקהילה ולעולי רגל בנוכחות הפטריארך הלטיני במזבח של מריה מגדלנה.
בסביבות 08:15 האחים הפרנציסקאנים מ-סאן סלבטורה עורכים תהלוכה לעברהפטריארכיה הלטינית ומשם מתלווים לפטריארך או לאחד מנציגיו שוב אל כנסיית הקבר, והפעם היה זה שוב מונסיניור כאמל באטיש (בדימוס), יחד עם מלוויו. התהלוכה שנוצרת עוברת את שער יפו לאורך דרך דוד והרובע הנוצרי ומשם מגיעה ישירות לכנסיית הקבר.
הבישוף כמאל לבוש בגלימתו, מציג תפילת הלל ומכריז על מגבית סעודת האדון,מברך את האנשים עם ספר הבשורה, מניח את הרדיד על כהן הדת של קהילת ירושלים, האב הפרנציסקאני פאראס חג'זין, אשר העניק את הדרשה ואת הברכה המסיימת. את ההוחדה [אוכריסטיה] עורך האב הפרנציסקאני נואל מוסקט מהמנזר של סאן סלבטורה והאב נואל מוסקט יחד עם כהני הדת המקומיים ועם כהני הדת האורחים.
חוברת חדשה יצאה לאור במיוחד ואשר מסבירה במבוא אודות האחדות של החגיגות הללו של יום ראשון הראשון שבתקופת צום הארבעים כמו גם רגעים חשובים אחרים: "בכל אחד מהם קבלת הפנים שהפרנציסקאנים מעניקים לעולי הרגל משיבים לחיים טקסיים, מדריכים את עולי הרגל עם התהלוכה המכובדת לבקר במקומות הקדושים, תפילה והרהור, במקום הקדוש שבבזיליקה, תפילה לילית וסקרמנטים של פיוס אשר העניקו לכולם את האפשרות לקחת חלק בסעודת האדון המכובדת בבוקר שהביא את ביקורם לסיום".
גם הבוקר כל הכנסיות חגגו את הפולחנים הדתיים שלהם בו זמנית: בשעה שהלטינים החלו את סעודת האדון, הקופטים היו בשלב של קבלת הלחם והיין; גם היוונים החלו את סעודת האדון שלהם והסורים כבר היו בקפלה שלהם. בסביבות שמונה ועשרה בקע לפתע קול שירה רב עוצמה של הסמינריסטים הארמנים, שרק העוגב של האב הפרנציסקאני ארמנדו פירוצי גבר עליו. כעת כולנו יחדיו: זהו יום ראשון הראשון של תקופת צום הארבעים בכנסיית הקבר.
טקסט מאת ריקרדו צריאני
תמונות מאת מרקו גבסו
בירושלים תחילת צום הארבעים הינו בעל משמעות סמלית על ידי פתיחת כנסיית הקבר וכניסה טקסית לכנסיות שבתוכו. השער הראשי היה סגור זמן קצר קודם לכן לפני הגעת המשלחת הראשונה ופתיחתו של השער היוותה מעין תזכורת לתקופה שבה השער של כנסיית הקבר נותר סגור כל העת ונפתח רק עם הגעת עולי רגל.
גם השנה, תחילת תקופת צום הארבעים חופפת עבור הכנסייה הקתולית והאורתודוכסית ונערך תזמון ותיאום של זמני הכניסה. זהו ערב יום שבת בתאריך ה-12 למרץ. אלו המכונים עדיין "לטיניים", דהיינו – הכנסייה הרומית-הקתולית, נכנסו ראשונים, עם האחים הפרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש שנכנסו לבזיליקה בליוויו של הבישוף המסייע בדימוס כאמל באטיש יחד עם כהני הדת של ירושלים והסמינריסטים. אחר כך הגיע התור של היוונים האורתודוכסים, הקופטים, הסורים והארמנים. כולם הגיעו לכנסיית הקבר בתהלוכה שעברה בשכונות העיר העתיקה כשה-קוואס צועד בראש, שומר הכבוד הפועל כמלווה וקובע את הקצב.
לאחר הכניסה, כל קבוצה חוגגת את הטקסיים הייחודיים שלה וכמעשה של מסירות מנשקים את האבן שעליה הונחה גופתו של ישוע לאחר הצליבה. היום משמעות זו הינה סימבולית – משמעות של התחלת הליטורגיה של צום הארבעים, אולם הטקס ממשיך עם קבוצות עולי הרגל בהדרכת הבישופים שלהם שהגיעו הישר אל כנסיית הקבר. לאחר השלמת כניסתם של הארמנים, הלטינים החלו את התהלוכה של צום הארבעים בליווי של העוגב בכל התחנות ועם שירה ומקיפים שלוש פעמיים את הקבר הקדוש. גם הקופטים, היוונים אורתודוכסים והסורים ממשיכים בחגיגיות שלהם: באותו זמן במקומות שונים או באותו מקום בזמנים שונים. החפיפה של הפולחן הדתי מביא לריבוי קולות, שירים, צבעים וניחוחות אשר הינו ספציפי וייחודי לאווירה שבכנסייה זו: ביטוי של נקודת מפגש דתית אשר איה מחקרה באופן מושלם את ביצועי הסימפוניה של המקהלות השמימיות , אלא מייצג אותה במסירות ובדבקות.
טקסים של ליל השימורים
במהלך הלילה האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה חוזרים למנזר של סאן סלבטורה ושבים שוב לכנסיית הקבר בשנית על מנת לחגוג באופן רשמי בנוכחות הקוסטוד של ארץ הקודש, האב הפיירבטיסטה פיצהבלה את ליל השימורים.
ביחס לליל שימורים רגיל, האלמנט הספציפי של האירוע הנחוג בכנסיית הקבר הינו טקס זיכרון של תקומתו מן המתים של ישוע, עם ההכרזה אודות ניצחונו של ישוע על המוות, שאירע ממש כאן. הם עורכים תהלוכה שמקורה בקפלה וסובבת סביב הקבר הקדוש בשירה של "בנדיקטוס" בהפסקות עם שירת הללויה כפולה וצלילי העוגב.
האב הקוסטוד נושא בעצמו את ספר הבשורה ומביאו בתוך הקבר כשהוא מברך את המאמינים ביציאתם. בעבר היה נהוג שהקוסטוד קורא מספר הבשורה על פי מתי אודות התחייה, אולם בהשראת אירועים היסטוריים ההכרזה הזו נערכת כיום ע"י האב הקוסטוד בקפלה. רצף התפילות כולל "קומומוראציו אומניום", סדרות תפילות המופנות אל הבן (ישוע הבן) יחד עם חזרה על תשובה של: "קיריה אליסון".
לאחר ה"אומניום" ישנה ברכה והחגיגה הליטורגית מגיעה אל סופה. אולם החגיגה בשעות הלילה ממשיכה עוד בסעודת האדון [מיסה] רגילה בגולגולתא אותה עורך האב הקוסטוד, על מנת לציין את משמעות האחדות של רז הפסחא של מותו ותקומתו של ישוע המשיח.
סעודת האדון [מיסה] בשעות הבוקר
ביום ראשון בשעות הבוקר האחים הפרנציסקאנים של הקהילה של כנסיית הקבר חוגגים בקבר בתפילה בשעה 04:30 ובשעה 05:00, יחד עם סעודת האדון בסגנון של שירה בשעה חמש וחצי . בשעה שמונה וחצי נערכת סעודת האדון השנייה (בשירה) לקהילה ולעולי רגל בנוכחות הפטריארך הלטיני במזבח של מריה מגדלנה.
בסביבות 08:15 האחים הפרנציסקאנים מ-סאן סלבטורה עורכים תהלוכה לעברהפטריארכיה הלטינית ומשם מתלווים לפטריארך או לאחד מנציגיו שוב אל כנסיית הקבר, והפעם היה זה שוב מונסיניור כאמל באטיש (בדימוס), יחד עם מלוויו. התהלוכה שנוצרת עוברת את שער יפו לאורך דרך דוד והרובע הנוצרי ומשם מגיעה ישירות לכנסיית הקבר.
הבישוף כמאל לבוש בגלימתו, מציג תפילת הלל ומכריז על מגבית סעודת האדון,מברך את האנשים עם ספר הבשורה, מניח את הרדיד על כהן הדת של קהילת ירושלים, האב הפרנציסקאני פאראס חג'זין, אשר העניק את הדרשה ואת הברכה המסיימת. את ההוחדה [אוכריסטיה] עורך האב הפרנציסקאני נואל מוסקט מהמנזר של סאן סלבטורה והאב נואל מוסקט יחד עם כהני הדת המקומיים ועם כהני הדת האורחים.
חוברת חדשה יצאה לאור במיוחד ואשר מסבירה במבוא אודות האחדות של החגיגות הללו של יום ראשון הראשון שבתקופת צום הארבעים כמו גם רגעים חשובים אחרים: "בכל אחד מהם קבלת הפנים שהפרנציסקאנים מעניקים לעולי הרגל משיבים לחיים טקסיים, מדריכים את עולי הרגל עם התהלוכה המכובדת לבקר במקומות הקדושים, תפילה והרהור, במקום הקדוש שבבזיליקה, תפילה לילית וסקרמנטים של פיוס אשר העניקו לכולם את האפשרות לקחת חלק בסעודת האדון המכובדת בבוקר שהביא את ביקורם לסיום".
גם הבוקר כל הכנסיות חגגו את הפולחנים הדתיים שלהם בו זמנית: בשעה שהלטינים החלו את סעודת האדון, הקופטים היו בשלב של קבלת הלחם והיין; גם היוונים החלו את סעודת האדון שלהם והסורים כבר היו בקפלה שלהם. בסביבות שמונה ועשרה בקע לפתע קול שירה רב עוצמה של הסמינריסטים הארמנים, שרק העוגב של האב הפרנציסקאני ארמנדו פירוצי גבר עליו. כעת כולנו יחדיו: זהו יום ראשון הראשון של תקופת צום הארבעים בכנסיית הקבר.
טקסט מאת ריקרדו צריאני
תמונות מאת מרקו גבסו