“Salve Columna nobilis, Christi dolorum conscia”.
ביום רביעי בשבוע הקדוש שגדוש בימים טקסיים מתקרב במהרה. היום ישנם הכנות קדחתניות בירושלים עבור טקסי חג הפסחא והלטינים והאורתודוכסים יחגגו השנה את החג השנה באותו תאריך.
כנסיית הקבר מתמלאת בעולי רגל, רחובות העיר העתיקה המובילים למקום הקבר היכן שגופתו של ישוע הונחה מלאים אפילו בשעות הבוקר, בשעה שהנוצרים המקומיים מצטרפים יום אחר יום למבקרים מכל העולם, ונוצר בליל שפות עם השפות שכבר מהדהדות ברחובות אלו.
היום,בירושלים, זהו יום שבו אנו מהללים את החסד של המקומות הקדושים, אשר ניתן לראותם, לגעת בהם ולנשקם. בכל מקום בארץ זו, היכן שישוע הילך, מעבירים את המפגש עם ישוע המשיח. בבזיליקה של כנסיית הקבר, עמוד ההצלפה – נחוג במזמור המסמן את תחילת הטקס – והוא זוכה ליחס של כבוד. כשסגן הקוסטוד בראש, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, והאחים הפרנציסקאנים הגיעו בתהלוכה מגת שמנים, היכן ששרו את "ייסורי ישוע" ["פאסיו כריסטי" בלטינית] הבוקר. הליטורגה של ספר הבשורה של הייסורים, היום, הינה אקט של הערצה מוחשית, כאשר האבן בחורשת הזיתים – שעליה הזיע ישוע וטיפות דם נשרו ממנו באותו לילה שבו נתפס – נושקו.
ברכה של העמודים, מצד שני, העסיקה את כל עולי הרגל משך כל היום: הם הצטופפו מסביב לאחר התפילה, על מנת להניח את כף ידם עליהם ולנשקם. זהו ביטוי של אמונה שאינה ממבוססת על מחשבה, אינה "רציונאלית" או שכלית, אלא היא מערבת את כל האדם ואישיותו.
"יעד זה הינו בעל היסטוריה ארוכה מאד". הסביר האח הממונה על כנסיית הקבר, האח הפרנציסקאני פרגוס קלרק ומזכיר זאת לנו. "איננו יכולים להיות בטוחים באופן מלא שזהו העמוד שישוע נקשר אליו, אולם אנו צריכים לגעת בו משום שאמונתנו אינה מורכבת ממונחים. העמוד הינו "מטפורה" של אהבת ישוע, שסבל ומת עבורנו. "המטפורה של אהבה זו והמקום הפיזי אר, בדומה לאבן שבגת שמנים, שקיבלו את הדם ואת זיעתו של ישוע הגואל.
הגדם של העץ נמצא כיום בקפלה של ההתגלות, אחד המקומות שבכנסיית הקבר השייכים ללטינים. מצד ימין של המזבח, ממוסגר ע"י אריג אדום, ועד לפני מספר שנים הוא הוצג וזכה להערצת המאמינים רק ביום רביעי לפני חג הפסחא. הוא הגיע למקומו זה בסביבות המאה ה-14, אולם ישנם עדויות שאירע כאלף שנה מוקדם יותר. יועצת עול הרגל דיברה על כך ביומנה ובזמנה ששריד זה זכה לכבוד ביום שישי הטוב בסמוך לחדר הסעודה האחרונה.
היום, כשפותחים לרווחה את הדלתות לקראת טרידום של פסחא, ממשיכים אחר הצהרים עם המכהן בטקס, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור כמאל חאנה בטיש, כאשר השירה של ספר תהילים והמקראות מתוך התנ"ך הברית החדשה הכינו את המאמינים לאירוע של המנציח ימים קדושים אלו.
טקסט – סרנה פיצאריאלו
תמונות – מאת מרקו גבסו
ביום רביעי בשבוע הקדוש שגדוש בימים טקסיים מתקרב במהרה. היום ישנם הכנות קדחתניות בירושלים עבור טקסי חג הפסחא והלטינים והאורתודוכסים יחגגו השנה את החג השנה באותו תאריך.
כנסיית הקבר מתמלאת בעולי רגל, רחובות העיר העתיקה המובילים למקום הקבר היכן שגופתו של ישוע הונחה מלאים אפילו בשעות הבוקר, בשעה שהנוצרים המקומיים מצטרפים יום אחר יום למבקרים מכל העולם, ונוצר בליל שפות עם השפות שכבר מהדהדות ברחובות אלו.
היום,בירושלים, זהו יום שבו אנו מהללים את החסד של המקומות הקדושים, אשר ניתן לראותם, לגעת בהם ולנשקם. בכל מקום בארץ זו, היכן שישוע הילך, מעבירים את המפגש עם ישוע המשיח. בבזיליקה של כנסיית הקבר, עמוד ההצלפה – נחוג במזמור המסמן את תחילת הטקס – והוא זוכה ליחס של כבוד. כשסגן הקוסטוד בראש, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, והאחים הפרנציסקאנים הגיעו בתהלוכה מגת שמנים, היכן ששרו את "ייסורי ישוע" ["פאסיו כריסטי" בלטינית] הבוקר. הליטורגה של ספר הבשורה של הייסורים, היום, הינה אקט של הערצה מוחשית, כאשר האבן בחורשת הזיתים – שעליה הזיע ישוע וטיפות דם נשרו ממנו באותו לילה שבו נתפס – נושקו.
ברכה של העמודים, מצד שני, העסיקה את כל עולי הרגל משך כל היום: הם הצטופפו מסביב לאחר התפילה, על מנת להניח את כף ידם עליהם ולנשקם. זהו ביטוי של אמונה שאינה ממבוססת על מחשבה, אינה "רציונאלית" או שכלית, אלא היא מערבת את כל האדם ואישיותו.
"יעד זה הינו בעל היסטוריה ארוכה מאד". הסביר האח הממונה על כנסיית הקבר, האח הפרנציסקאני פרגוס קלרק ומזכיר זאת לנו. "איננו יכולים להיות בטוחים באופן מלא שזהו העמוד שישוע נקשר אליו, אולם אנו צריכים לגעת בו משום שאמונתנו אינה מורכבת ממונחים. העמוד הינו "מטפורה" של אהבת ישוע, שסבל ומת עבורנו. "המטפורה של אהבה זו והמקום הפיזי אר, בדומה לאבן שבגת שמנים, שקיבלו את הדם ואת זיעתו של ישוע הגואל.
הגדם של העץ נמצא כיום בקפלה של ההתגלות, אחד המקומות שבכנסיית הקבר השייכים ללטינים. מצד ימין של המזבח, ממוסגר ע"י אריג אדום, ועד לפני מספר שנים הוא הוצג וזכה להערצת המאמינים רק ביום רביעי לפני חג הפסחא. הוא הגיע למקומו זה בסביבות המאה ה-14, אולם ישנם עדויות שאירע כאלף שנה מוקדם יותר. יועצת עול הרגל דיברה על כך ביומנה ובזמנה ששריד זה זכה לכבוד ביום שישי הטוב בסמוך לחדר הסעודה האחרונה.
היום, כשפותחים לרווחה את הדלתות לקראת טרידום של פסחא, ממשיכים אחר הצהרים עם המכהן בטקס, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור כמאל חאנה בטיש, כאשר השירה של ספר תהילים והמקראות מתוך התנ"ך הברית החדשה הכינו את המאמינים לאירוע של המנציח ימים קדושים אלו.
טקסט – סרנה פיצאריאלו
תמונות – מאת מרקו גבסו