סעודת האדון [מיסה] נחוגה היום בבוקר, ה-17 בספטמבר, בכנסיה של קהילת סאן סלבטורה [המושיע הקדוש] שבירושלים לרגל יום העצמאות של צ'ילה. באירוע חשוב זה, אשר חוזר על עצמו בכל שנה, ומזכיר לכל הנוכחים את החגיגות הגדולות שנערכו בשנה שעברה לרגל 200 השנים ללידתה של הרפובליקה של צ'ילה.
האירוע הטקסי נערך ע"י האח סרג'יו אולמדו פלורז, אב פרנציסקאני מהקסטודיה של ארץ הקודש ומסייע רוחני לקהילה הצ'יליאנית בישראל. באירוע נכחו דיפלומטים, דמויות אזרחיות וצבאיות, מצ'ילה וממדינות דרום אמריקה האחרות, כולל השגריר הצ'יליאני לישראל, מר ג'ואחים מונטס לררין, והשגריר לרשות הפלסטינאית, מר חורחה אוסה ארנגואה, יחד עם נשותיהם. חברי הקהילה גם כללו שני צ'יליאנים צעירים הלבושים בבגדים צבעוניים בוהקים ובתלבושות מסורתיות ואלגנטיות הנהוגות בצ'ילה.
הרגעים הטקסיים ביותר של הליטורגיה לוו ע"י נגינה מרהיבה בעוגב ע"י האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, וע"י החלילנית הבריטית, סטלה טרנר.
בדרשתו, האח סרג'יו הרהר גם על פרנסיס הקדוש מאסיזי אשר ב-17 בספטמבר 1224, קיבל את המתן של הסטיגמטה בהר הקדוש של ורנה. פרנסיס הקדוש, בענוותו הרבה אשר הביאה אותו לחוש קרוב לישוע המשיח, יכול היה להקדיש את עצמו באופן מלא, ללכת בדרכו ולשאת על בשרו את אותם הסימנים של ייסוריו של ישוע, כחותם אבסולוטי של השתייכותו לישוע.
רגע מרגש במיוחד היה הזכרות בקורבנות תאונת המטוס בצ'ילה בתחילת ספטמבר. בטרגדיה זו מטוס של חיל האוויר, שהיו עליו 21 איש, ואשר היה בו סיוע לקבוצת איים קטנה בשם חואן פרננדז, צנח לאוקיינוס השקט בסמוך לחוף. קורבנות הטרגדיה הזו כללו את פליפה קוטילוס, אחיינה של אשתו של שגריר צ'ילה לרשות הפלסטינאית. הצער נגע לליבה של הקהילה שבישראל והעניק ליום החג הזה נגיעה של מרירות.
בסיום הטקס, הנציגים והמשתתפים התאספו ב-קוריה של הקוסטודיה על מנת להחליף ברכות ברגעים שמחים.
אנו מוסיפים את ברכותינו החומות ליום זה המנציח את עצמאותה של מדינה רחוקה זו, אולם מאוחדת מאד עם ארץ הקודש ומודים להם על אמונה נוצרית איתנה ותודה לקהילה החיה כאן ואשר משך שנים מעטות מצאה מקום שבו יכולה להיפגש ולהתפלל (במקום הקדוש של יוחנן הקדוש שבמדבר) בסמוך לעין כרם; האח סרג'יו אולמדו הינו האח הממונה על המקום. אנו מצטרפים לסבל ומתפללים במקומות הקדושים שיכולים אולי לסייע להקל על צער זה.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו