בבוקרו של יום שבת, ה-2 בנובמבר, אנשי הקהילה ואחים פרנציסקאנים נאספו בכנסיית סאן סלבטורה על מנת להנציח את זכרם של הנפטרים, אחים, קרובים וחברים.
הטקס נערך בשפה הערבית והלטינית ע"י כהן הדת של הכנסייה, האח פיראס חג'אזין, הפעם תוך אזכור של ההוחדה [אוכריסטיה] שאפשרה למאמינים הרבים שנכחו להביע את אמונתם בתחייה.
בדרשה שלו, האב חג'אזין דן בתקווה שצריכה למלא כל נוצרי. האווירה לא היתה של עצב אלא של תקווה שלווה.
כל הנאספים, אוחזים בפרחים, הלכו לאחר מכן מהשער החדש בתהלוכה לבית הקברות הפרנציסקאני שבהר ציון, היכן שרוב האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה נקברים ולאחר מכן לבית הקברות של הקהילה, מספר צעדים בסמוך לשם.
השמש של נובמבר העירה את הקברים שבורכו, וכולם היו מאוחדים בתפילה, האמינים שרו את הזכרון של נפטריהם.
העלייה לרגל לבית הקברות הינה אחת מהעליות לרגל בליטורגיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש שאינה קשורה לליטורגיה של המסעות של האחים הפרנציסקאנים למקומות הקדושים. מנהג זה קשור לדבקות של הכנסייה הקוראת לבקר בבתי קברות בכל העולם, דבקות המקובלת בזרם הרומי-לטיני כבר במאה ה-14.
הטקס נערך בשפה הערבית והלטינית ע"י כהן הדת של הכנסייה, האח פיראס חג'אזין, הפעם תוך אזכור של ההוחדה [אוכריסטיה] שאפשרה למאמינים הרבים שנכחו להביע את אמונתם בתחייה.
בדרשה שלו, האב חג'אזין דן בתקווה שצריכה למלא כל נוצרי. האווירה לא היתה של עצב אלא של תקווה שלווה.
כל הנאספים, אוחזים בפרחים, הלכו לאחר מכן מהשער החדש בתהלוכה לבית הקברות הפרנציסקאני שבהר ציון, היכן שרוב האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה נקברים ולאחר מכן לבית הקברות של הקהילה, מספר צעדים בסמוך לשם.
השמש של נובמבר העירה את הקברים שבורכו, וכולם היו מאוחדים בתפילה, האמינים שרו את הזכרון של נפטריהם.
העלייה לרגל לבית הקברות הינה אחת מהעליות לרגל בליטורגיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש שאינה קשורה לליטורגיה של המסעות של האחים הפרנציסקאנים למקומות הקדושים. מנהג זה קשור לדבקות של הכנסייה הקוראת לבקר בבתי קברות בכל העולם, דבקות המקובלת בזרם הרומי-לטיני כבר במאה ה-14.