בחגיגות הקדוש קלאופס (ה- 25 לספטמבר), הפרנציסקנים של ארץ הקודש עלו לרגל לאמאוס קוביבה ביום ראשון האחרון לחודש ספטמבר. מי היה קלאופס ומהו אמאוס זה?
עלון של האח סבינו דה סנדולי פרנציסקני, שפורסם בשנת 1968 ומעודכן תדירות, מספק סיכום מצוין של העובדות הידועות.
הוא מלמד אותנו כי לפי איזביוס איש קיסריה (שנת 265-339) מצטט את הגסיפוס (115 לפנה"ס לערך בירושלים), קלאופס היה אחיו של הקדוש יוסף, בעלה של הבתולה מרים. מכאן שהיה דודו של ישוע. הוא נסקל למוות בסף ביתו, לאחר שהצהיר כי ישוע הינו המשיח כפי שהוכרז על ידי הנביאים.
מחברי ספרי הבשורה ציינו אותו כאחד משני התלמידים שפגשו את ישוע בדרך לאמאוס בערב התחייה. בנוגע לתלמיד השני, ששמו אינו ניתן בבשורות, האח סבינו מספר כי לפי אוריגנס, הוא היה בנו של קליאופס, שמעון "אחיו של ישוע", כלומר, דודנו.
אך לעבר איזה אמאוס הם צעדו, מאחר ומדריכי ארץ הקודש מצביעים על שלושה מקומות בשם אמאוס? האח סבינו מתאר שלושה נתיבים שתלמידי אמאוס היו יכולים לקחת. לפי דבריו, הם בחרו בשני, זה שעובר דרומית לגבעת נבי סמואל, ושלמרות חוסר הנוחות שבה, הייתה יכולה להוות קיצור דרך עבור הולכי רגל.
הפרנציסקנים התיישבו בנתיב זה במאה ה- 15. בשנת 1861 הם רכשו הריסות של כנסיה, אותה בנו מחדש בשנת 1902. לפי תגליותיהם, ההריסות תאמו בזיליקה מתקופת מסעות הצלב. שרידי הבניין הישן יותר נתגלו: כנסיה מהתקופה הביזנטית או בית מהתקופה הרומאית שנחשבים ל"ביתו של קליאופס". בשנת 1943, הנזירים הפרנציסקנים האיטלקיים, שנכלאו על ידי הבריטים במהלך מלה"ע השנייה ערכו חפירות ארכיאולוגיות, שהוכיחו כי האתר אוכלס מאז התקופה ההלניסטית.
עבור הפרנציסקנים, הטקסט עצמו של הבשורה מאשר את ההשערה כי זוהי אמאוס התנכית. הקדוש לוקס כותב בבשורתו (24:13) "אל הכפר", ביוונית “εις κωμην”, המתורגם בטקסט הלטיני " in castellum". בכפר קוביבה ישנה מצודה רומאית בשם "קסטלום אמאוס", שנתגלתה בשנת 1099 על ידי הצלבנים שכינו אותה "מהומריה הקטנה" כדי להבחינה מ"מהומריה הגדולה" שהייתה אל בירה ליד רמאללה. השם מספק לנו הבנה כי היה זה מקום תפילה. הוא כונה קוביבה בפעם הראשונה במהלך אותה התקופה. המקום צוין לראשונה כאמאוס התנכית בשנת 1280. עלונו של האח סבינו ממשיך בהסבריו ומספק קווים מנחים לביקור באתר, בכנסיה והחפירות. לאחר מכן הוא מעלה כמה מחשבות לגבי אפיזודת הבשורה של חסידי אמאוס.
כיום, שני נזירים פרנציסקנים מאכלסים את המנזר, מתפללים במקום קדוש זה ומקבלים בברכה קבוצות. אחדים עדיין מגיעים לקוביבה, למרות שהכפר, בשטח פלשתינאי, הפך לקשה יותר לביקורים מאחר ודרך הגישה הראשית נסגרה על ידי הצבא הישראלי. למרות זאת, האב מריאוס דסצ’נס מיידע אותנו כי "בחודש האחרון קיבלנו חמש קבוצות ביום אחד. כבר חמש שנים לא התרחש כדבר הזה…איננו יכולים לומר כי הם מגיעים באופן סדיר", הוא ממשיך, "אך קבוצות עדיין מגיעות. ביום ראשון, כשהפרנציסקנים התכוננו לחגוג את המיסה שלהם, קבוצת צליינים דוברים אנגלית בדיוק סיימה את שלה במקום המוכר כ"קפלת הצליינים".
לאחר שנתקבלו בברכה על ידי האב השומר, פנציסיסקו וויאטר, ולאחר שחלקו את לחם החיים במיסה בה הקוסטוס פייר-בפטיסטה פיזאבלה היה העורך העיקרי של הטקס, הנזירים חלקו את שמחת ההכרה בישוע במהלך הארוחה. הארוחה נחלקה גם עם המשפחה הנוצרית היחידה בכפר וכמה חברי קהילה ממן המניין ונזירים ונזירות שהגיעו מירושלים.
MAB
הפניה לעלון: סבינו דה סנדולי אמאוס, בית דפוס פרנציסקני. העלון יצא בשפה האיטלקית, אנגלית וגרמנית.
עלון של האח סבינו דה סנדולי פרנציסקני, שפורסם בשנת 1968 ומעודכן תדירות, מספק סיכום מצוין של העובדות הידועות.
הוא מלמד אותנו כי לפי איזביוס איש קיסריה (שנת 265-339) מצטט את הגסיפוס (115 לפנה"ס לערך בירושלים), קלאופס היה אחיו של הקדוש יוסף, בעלה של הבתולה מרים. מכאן שהיה דודו של ישוע. הוא נסקל למוות בסף ביתו, לאחר שהצהיר כי ישוע הינו המשיח כפי שהוכרז על ידי הנביאים.
מחברי ספרי הבשורה ציינו אותו כאחד משני התלמידים שפגשו את ישוע בדרך לאמאוס בערב התחייה. בנוגע לתלמיד השני, ששמו אינו ניתן בבשורות, האח סבינו מספר כי לפי אוריגנס, הוא היה בנו של קליאופס, שמעון "אחיו של ישוע", כלומר, דודנו.
אך לעבר איזה אמאוס הם צעדו, מאחר ומדריכי ארץ הקודש מצביעים על שלושה מקומות בשם אמאוס? האח סבינו מתאר שלושה נתיבים שתלמידי אמאוס היו יכולים לקחת. לפי דבריו, הם בחרו בשני, זה שעובר דרומית לגבעת נבי סמואל, ושלמרות חוסר הנוחות שבה, הייתה יכולה להוות קיצור דרך עבור הולכי רגל.
הפרנציסקנים התיישבו בנתיב זה במאה ה- 15. בשנת 1861 הם רכשו הריסות של כנסיה, אותה בנו מחדש בשנת 1902. לפי תגליותיהם, ההריסות תאמו בזיליקה מתקופת מסעות הצלב. שרידי הבניין הישן יותר נתגלו: כנסיה מהתקופה הביזנטית או בית מהתקופה הרומאית שנחשבים ל"ביתו של קליאופס". בשנת 1943, הנזירים הפרנציסקנים האיטלקיים, שנכלאו על ידי הבריטים במהלך מלה"ע השנייה ערכו חפירות ארכיאולוגיות, שהוכיחו כי האתר אוכלס מאז התקופה ההלניסטית.
עבור הפרנציסקנים, הטקסט עצמו של הבשורה מאשר את ההשערה כי זוהי אמאוס התנכית. הקדוש לוקס כותב בבשורתו (24:13) "אל הכפר", ביוונית “εις κωμην”, המתורגם בטקסט הלטיני " in castellum". בכפר קוביבה ישנה מצודה רומאית בשם "קסטלום אמאוס", שנתגלתה בשנת 1099 על ידי הצלבנים שכינו אותה "מהומריה הקטנה" כדי להבחינה מ"מהומריה הגדולה" שהייתה אל בירה ליד רמאללה. השם מספק לנו הבנה כי היה זה מקום תפילה. הוא כונה קוביבה בפעם הראשונה במהלך אותה התקופה. המקום צוין לראשונה כאמאוס התנכית בשנת 1280. עלונו של האח סבינו ממשיך בהסבריו ומספק קווים מנחים לביקור באתר, בכנסיה והחפירות. לאחר מכן הוא מעלה כמה מחשבות לגבי אפיזודת הבשורה של חסידי אמאוס.
כיום, שני נזירים פרנציסקנים מאכלסים את המנזר, מתפללים במקום קדוש זה ומקבלים בברכה קבוצות. אחדים עדיין מגיעים לקוביבה, למרות שהכפר, בשטח פלשתינאי, הפך לקשה יותר לביקורים מאחר ודרך הגישה הראשית נסגרה על ידי הצבא הישראלי. למרות זאת, האב מריאוס דסצ’נס מיידע אותנו כי "בחודש האחרון קיבלנו חמש קבוצות ביום אחד. כבר חמש שנים לא התרחש כדבר הזה…איננו יכולים לומר כי הם מגיעים באופן סדיר", הוא ממשיך, "אך קבוצות עדיין מגיעות. ביום ראשון, כשהפרנציסקנים התכוננו לחגוג את המיסה שלהם, קבוצת צליינים דוברים אנגלית בדיוק סיימה את שלה במקום המוכר כ"קפלת הצליינים".
לאחר שנתקבלו בברכה על ידי האב השומר, פנציסיסקו וויאטר, ולאחר שחלקו את לחם החיים במיסה בה הקוסטוס פייר-בפטיסטה פיזאבלה היה העורך העיקרי של הטקס, הנזירים חלקו את שמחת ההכרה בישוע במהלך הארוחה. הארוחה נחלקה גם עם המשפחה הנוצרית היחידה בכפר וכמה חברי קהילה ממן המניין ונזירים ונזירות שהגיעו מירושלים.
MAB
הפניה לעלון: סבינו דה סנדולי אמאוס, בית דפוס פרנציסקני. העלון יצא בשפה האיטלקית, אנגלית וגרמנית.