השעה שבע בבוקר. העיר בקושי התעוררה כשהפרנציסקאנים התקדמו רגלית לעבר הפטריארכיה על מנת להזמין את הפטריארך הלטיני, מונסיניור פואד טוואל, לכניסה טקסית לעיר על מנת לחגוג את סעודת האדון המנציחה את ייוסד ההוחדה [אוכריסטיה]. ביום חמישי הקדוש קהל גדול של המוני מאמינים התאסף מסביב לקבר הריק על מנת לחלוק בשמחה של כהני הדת. מאתיים גלימות לבנות הוכנו להם בחדר הסקריסטיה של הקוסטודיה.
לאחר הליטורגיה, שלושה אירועים חשובים באירוע יוצא דופן זה בכנסיית הקבר התרחשו: רחיצת הרגליים של 12 סמינריסטים ע"י הפטריארך וחידוש הנדרים של כהני הדת. ברכה של משיחת שמן לחולים, "קתהקומנס" וה"כריזם" הקדוש. התהלוכה של כהני הדת מסביב ל"אדיקול" לפני הפטריארך מיקם את הסקרמנט המבורך בכלי מוזהב שהונח בתוך הקבר.
אירועים אלו אירעו לאחר דרשתו של הפטריארך, שהחלה בציטוטים מאת הקדוש ג'ון ויאני, "הכהונה הינה אהבה בלבבו של ישוע". הוא הזמין לאחר מכן את הנאספים על מנת לזכור "את המחווה של הענווה והפשטות" של האפיפיור פרנסיס כאשר ביקש "שהמאמינים יתפללו עבורו", הוא הזמין את המאמינים "לבקש מהאל לעזור לנו לטהר את הכנסייה שלנו, לבבנו ואת כוונותינו."
(הטקסט המלא של הדרשה באתר האינטרנט של הפטריארכיה הלטינית
(www.lpg.org
לאחר טקס אכילת הלחם והיין הגיע תורו של ה"מאניפיקאט" ותהלוכה מרשימה של כהני דת וסמינריסטים בגלימותיהם הלבנות מילאו את המתחם כולו של ה"רוטונדה" – מסביב לקבר הריק היכן שהפטריארך קודם לכן הניח את הסקרמנט המבורך בתוכו.
לאחר עזיבתו של הפטריארך, דלתות הבזיליקה ננעלו. בשעה שבאופן רגיל מפתחות כנסיית הקבר נשמרות בידי משפחה מוסלמית, היום הם הובאו למנזר של סאן סלבטורה, לידיו של סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס. מאוחר יותר האח ארטמיו יביא את המפתחות בתהלוכה הטקסית לכנסיית הקבר על מנת לפתוח את הדלתות לזמן קצר על מנת לאפשר לפרנציסקאנים ולסמינריסטים של הפטריארכיה להיכנס בשעות אחר הצהריים לאדורציה (הערצה).
בשעה שחלקם התפללו בכנסיית הקבר, רבים מהמאמינים הלכו לחדר הסעודה האחרונה עם הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה.
מחדר הסעודה האחרונה לכנסיית מרק הקדוש ודרך הקתדרלה של ג'יימס הקדוש
מהמנזר של סאן סלהטורה, האחים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה לחדר הסעודה האחרונה, כשבראשם הקוסטוד, האב פיירבטיסטה פיצהבלה. ה"קוואס" המסורתי פתח את הרך עבורם ברחובותיה העמוסים של ירושלים: היהודים חוגגים השבוע את הפסח.
בחדר הסעודה האחרונה הצפוף מאד לאחר קריאת המקראות שעסקו ברחיצת הרגליים, האב הקוסטוד כרע ברך לרגלי 12 ילדים מהקהילה ושחזר את המחווה של ישוע המשיח בשעה שרבים מהמאמינים שרו.
לאחר מכן המשיכו לקתדראלה הארמנית של ג'יימס [יעקב] הקדוש ולכנסייה הארמנית של מיכאל המלאך הקדוש. האב ארטמיו ניצל את ההזדמנות שהרגעית והזכיר את הקשר ומערכת היחסים שבין הקהילה הפרנציסקאנית והארמנית. הארמנים ארחו אות הפרנציסקאנים למשך שמונה שנים כשהם גורשו מחדר הסעודה האחרונה בשנת 1551. לבסוף, התהלוכה צעדה לקפלה הסורית של מרק הקדוש, היכן שהסורים האורתודוכסים ממקמים את אירועי חג השבועות [פנטקוסט], שהיה המקום היחידי להנציח את האירועים הקשורים לחדר הסעודה האחרונה בשנה שלאחר גירושם של האחים.
השעה הקדושה בגת שמנים
כשהלילה ירד, שמחתם של עולי הרגל הוסבה לשעה הקודשה שבגת שמנים. הבזיליקה לא יכלה להכיל את הקהל של המאמינים שרצו "להמתין ולחכות עם ישוע", באותו מקום שבו בערב הייסורים הוא חווה סבל.
הבזיליקה של האומות [גת שמנים] היתה מלאה במאמינים מכל היבשות, וכל המקראות והתפילות נאמרו ביותר מעשרה שפות. המקראות של הבשורה התחלפו לסירוגין בדממה ותפילה.
בסופה של תפילת הערבית, חלק מהמאמינים בחרו להישאר ולהמשיך את תפילתם. ברם, קהל גודל הלך בתהלוכה עם נרות בידיהם דרך עמק קדרון לכנסיית פטרוס הקדוש גליקאנטו, היכן שישוע נאסר לפני שהועבר לפילטוס.
ודממה נפלה בלילה על ירושלים.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן
לאחר הליטורגיה, שלושה אירועים חשובים באירוע יוצא דופן זה בכנסיית הקבר התרחשו: רחיצת הרגליים של 12 סמינריסטים ע"י הפטריארך וחידוש הנדרים של כהני הדת. ברכה של משיחת שמן לחולים, "קתהקומנס" וה"כריזם" הקדוש. התהלוכה של כהני הדת מסביב ל"אדיקול" לפני הפטריארך מיקם את הסקרמנט המבורך בכלי מוזהב שהונח בתוך הקבר.
אירועים אלו אירעו לאחר דרשתו של הפטריארך, שהחלה בציטוטים מאת הקדוש ג'ון ויאני, "הכהונה הינה אהבה בלבבו של ישוע". הוא הזמין לאחר מכן את הנאספים על מנת לזכור "את המחווה של הענווה והפשטות" של האפיפיור פרנסיס כאשר ביקש "שהמאמינים יתפללו עבורו", הוא הזמין את המאמינים "לבקש מהאל לעזור לנו לטהר את הכנסייה שלנו, לבבנו ואת כוונותינו."
(הטקסט המלא של הדרשה באתר האינטרנט של הפטריארכיה הלטינית
(www.lpg.org
לאחר טקס אכילת הלחם והיין הגיע תורו של ה"מאניפיקאט" ותהלוכה מרשימה של כהני דת וסמינריסטים בגלימותיהם הלבנות מילאו את המתחם כולו של ה"רוטונדה" – מסביב לקבר הריק היכן שהפטריארך קודם לכן הניח את הסקרמנט המבורך בתוכו.
לאחר עזיבתו של הפטריארך, דלתות הבזיליקה ננעלו. בשעה שבאופן רגיל מפתחות כנסיית הקבר נשמרות בידי משפחה מוסלמית, היום הם הובאו למנזר של סאן סלבטורה, לידיו של סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס. מאוחר יותר האח ארטמיו יביא את המפתחות בתהלוכה הטקסית לכנסיית הקבר על מנת לפתוח את הדלתות לזמן קצר על מנת לאפשר לפרנציסקאנים ולסמינריסטים של הפטריארכיה להיכנס בשעות אחר הצהריים לאדורציה (הערצה).
בשעה שחלקם התפללו בכנסיית הקבר, רבים מהמאמינים הלכו לחדר הסעודה האחרונה עם הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה.
מחדר הסעודה האחרונה לכנסיית מרק הקדוש ודרך הקתדרלה של ג'יימס הקדוש
מהמנזר של סאן סלהטורה, האחים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה לחדר הסעודה האחרונה, כשבראשם הקוסטוד, האב פיירבטיסטה פיצהבלה. ה"קוואס" המסורתי פתח את הרך עבורם ברחובותיה העמוסים של ירושלים: היהודים חוגגים השבוע את הפסח.
בחדר הסעודה האחרונה הצפוף מאד לאחר קריאת המקראות שעסקו ברחיצת הרגליים, האב הקוסטוד כרע ברך לרגלי 12 ילדים מהקהילה ושחזר את המחווה של ישוע המשיח בשעה שרבים מהמאמינים שרו.
לאחר מכן המשיכו לקתדראלה הארמנית של ג'יימס [יעקב] הקדוש ולכנסייה הארמנית של מיכאל המלאך הקדוש. האב ארטמיו ניצל את ההזדמנות שהרגעית והזכיר את הקשר ומערכת היחסים שבין הקהילה הפרנציסקאנית והארמנית. הארמנים ארחו אות הפרנציסקאנים למשך שמונה שנים כשהם גורשו מחדר הסעודה האחרונה בשנת 1551. לבסוף, התהלוכה צעדה לקפלה הסורית של מרק הקדוש, היכן שהסורים האורתודוכסים ממקמים את אירועי חג השבועות [פנטקוסט], שהיה המקום היחידי להנציח את האירועים הקשורים לחדר הסעודה האחרונה בשנה שלאחר גירושם של האחים.
השעה הקדושה בגת שמנים
כשהלילה ירד, שמחתם של עולי הרגל הוסבה לשעה הקודשה שבגת שמנים. הבזיליקה לא יכלה להכיל את הקהל של המאמינים שרצו "להמתין ולחכות עם ישוע", באותו מקום שבו בערב הייסורים הוא חווה סבל.
הבזיליקה של האומות [גת שמנים] היתה מלאה במאמינים מכל היבשות, וכל המקראות והתפילות נאמרו ביותר מעשרה שפות. המקראות של הבשורה התחלפו לסירוגין בדממה ותפילה.
בסופה של תפילת הערבית, חלק מהמאמינים בחרו להישאר ולהמשיך את תפילתם. ברם, קהל גודל הלך בתהלוכה עם נרות בידיהם דרך עמק קדרון לכנסיית פטרוס הקדוש גליקאנטו, היכן שישוע נאסר לפני שהועבר לפילטוס.
ודממה נפלה בלילה על ירושלים.
ראה גם – וידיאו מאת המרכז הפרנציסקאני למדיה – לחץ/הקלק כאן