יום חמישי הגדול הינו כנראה יום מלא האירועים הרב ביותר של תקופת חג הפסחא, הכולל רגשות מגוונים הנחווים ע"י המאמינים.
השנה האירועים החלו בשעה שמונה בבוקר בכנסיית הקבר הקדוש. הפטריארך, מונסיניור פואד טאוול, נכח שם עם כ-150 כהני-דת, אשר לקחו חלק בברכת השמנים הקדושים, יחדיו עם מונסיניור טאוול, חידשו את שבועת הכהונה שלהם. במהלך החגיגה, אשר ארכה כ-4 שעות, הליטורגיה היתה בשיא הדרה. החגיגות נסתיימו עם תהלוכה מכובדת, שבסופה הלחם הקדוש המבורך נחשף על גבי המזבח בכל כנסיית הקבר.
עם סיום החגיגה, חלק מהמאמינים עדין נותרו בפנים, נעולים – חלקם היו תיירים שלא נשמעו לאזהרות שניתנו. הדלתות לא נפתחו עד לשעה 3 בצהריים בקירוב; היה זה סגן הקוסטוד, אשר הביא את המפתח לבניין, בהתאם להסכם הסטאטוס קוו, אשר מחייב כי המפתח יימסר לפרנציסקאנים למשך שעה (ראה: "ימי חמישי הגדול" דלתות כנסיית הקבר ננעלות" תחת "לפרטים נוספים" מצד ימין).
מיד לאחר מכן הדלתות נפתחו ונסגרו שוב לרגל טקס סעודת האדון [מיסה בלעז], שנוהל ע"י הפרנציסקאנים לפני הקבר; אכן נוכחות אמיתית של שכינת האל בסוכתו.
בינתיים, מספר פרנציסקאנים אחרים, יחד עם קהל רב, התפללו בחדר הסעודה האחרונה, שנראה שונה השנה לאחר שתוקן ושופץ בתמיכת משרד התיירות ומשרד הפנים כהכנה לקראת בואו של האפיפיור בנדיקטוס (ברוך) ה-16.
בנוסף לשינויים פיזיים, חדר הסעודה האחרונה חזה בשינוי בליטורגיה השנה. שנים עשר ילדים מהקהילות של הקוסטודיה של ארץ הקודש עברו את טקס רחיצת הרגליים בנוסף לעלייה לרגל המסורתית של האחים הפרנציסקאנים.
מעשה זה חזר על עצמו עי הקוסטוד לפני התאספות הקהילה בכנסיית המושיע הקדוש [סאן סלבטורה].
בערב, נציגי כל הגופים הכנסייתיים בארץ הקודש נאספו יחדיו בכנסיית כל האומות [גת שמנים], ליד גן הזיתים, לתפילת ערבית. בכנסיית גת שמנים, הגדולה ביותר בירושלים, היתה יותר מצפופה למרות היותה רחבת ידיים. אלו שלא יכלו להיכנס, עקבו אחרי החגיגה מבחוץ באמצעות רמקולים ומערכת הודעות. אחרים המתינו ללפידי התהלוכה, שבה מאות אם לא אלפים צעדו לכנסיית שאול הקדוש ב-גליקנטו.
חלקם נשארו שם לתפילה בשקט ובדומייה – והאמיץ שבהם עד שהתרנגול קרא למחרת בבוקר – בשעה שאחרים עמדו בדומיה בכנסיית גת שמנים.
השנה האירועים החלו בשעה שמונה בבוקר בכנסיית הקבר הקדוש. הפטריארך, מונסיניור פואד טאוול, נכח שם עם כ-150 כהני-דת, אשר לקחו חלק בברכת השמנים הקדושים, יחדיו עם מונסיניור טאוול, חידשו את שבועת הכהונה שלהם. במהלך החגיגה, אשר ארכה כ-4 שעות, הליטורגיה היתה בשיא הדרה. החגיגות נסתיימו עם תהלוכה מכובדת, שבסופה הלחם הקדוש המבורך נחשף על גבי המזבח בכל כנסיית הקבר.
עם סיום החגיגה, חלק מהמאמינים עדין נותרו בפנים, נעולים – חלקם היו תיירים שלא נשמעו לאזהרות שניתנו. הדלתות לא נפתחו עד לשעה 3 בצהריים בקירוב; היה זה סגן הקוסטוד, אשר הביא את המפתח לבניין, בהתאם להסכם הסטאטוס קוו, אשר מחייב כי המפתח יימסר לפרנציסקאנים למשך שעה (ראה: "ימי חמישי הגדול" דלתות כנסיית הקבר ננעלות" תחת "לפרטים נוספים" מצד ימין).
מיד לאחר מכן הדלתות נפתחו ונסגרו שוב לרגל טקס סעודת האדון [מיסה בלעז], שנוהל ע"י הפרנציסקאנים לפני הקבר; אכן נוכחות אמיתית של שכינת האל בסוכתו.
בינתיים, מספר פרנציסקאנים אחרים, יחד עם קהל רב, התפללו בחדר הסעודה האחרונה, שנראה שונה השנה לאחר שתוקן ושופץ בתמיכת משרד התיירות ומשרד הפנים כהכנה לקראת בואו של האפיפיור בנדיקטוס (ברוך) ה-16.
בנוסף לשינויים פיזיים, חדר הסעודה האחרונה חזה בשינוי בליטורגיה השנה. שנים עשר ילדים מהקהילות של הקוסטודיה של ארץ הקודש עברו את טקס רחיצת הרגליים בנוסף לעלייה לרגל המסורתית של האחים הפרנציסקאנים.
מעשה זה חזר על עצמו עי הקוסטוד לפני התאספות הקהילה בכנסיית המושיע הקדוש [סאן סלבטורה].
בערב, נציגי כל הגופים הכנסייתיים בארץ הקודש נאספו יחדיו בכנסיית כל האומות [גת שמנים], ליד גן הזיתים, לתפילת ערבית. בכנסיית גת שמנים, הגדולה ביותר בירושלים, היתה יותר מצפופה למרות היותה רחבת ידיים. אלו שלא יכלו להיכנס, עקבו אחרי החגיגה מבחוץ באמצעות רמקולים ומערכת הודעות. אחרים המתינו ללפידי התהלוכה, שבה מאות אם לא אלפים צעדו לכנסיית שאול הקדוש ב-גליקנטו.
חלקם נשארו שם לתפילה בשקט ובדומייה – והאמיץ שבהם עד שהתרנגול קרא למחרת בבוקר – בשעה שאחרים עמדו בדומיה בכנסיית גת שמנים.