בשעה שבע בערב ובכנסייה קטנה של יוסף הקדוש בנצרת, ההכנות החלו בטקס תפילת השחרית אשר היווה התחלה של יום החג של הקדוש הפטרון של הכנסייה ושל השומר של ישוע הגואל, חתנה של מרים הבתולה ואביו של ישוע.
דרך הצלב אשר הקדים את ההוחדה [האוכריסטיה], הינו חלק מהשגרה הרגילה בתקופת צום הארבעים ואשר הגיע אל סופו בזיליקה של הבשורה.
ילדים רבים וצעירים של קהילה זו נכחו בחגיגות שנסתיימו ברגע של התפילה. בין הספסלים, מעט ילדים הציצו מהכיסאות הכריעה בעיניים פקוחות והתבוננו סביבם בסקרנות רבה.
לתפילה נתלוותה שירה של הצעירים בקבוצה זו והחיו את הליטורגיה של הבזיליקה וחלק ממקהלת הקהילה.
תפילות ערבית אלו הינם חשובות משום שהן מסמנות את ההתחלה ובייחוד לכנסיית ירושלים של יום החג הליטורגי אשר יחל מחר בכניסה החגיגית של הקוסטוד של ארץ הקודש וההפצרה ליוסף הקדוש בשם כל הכנסייה שיגיע אל סופו בסוף השבוע הבא עם חגיגה טקסת של הבשורה יחד עם הפטריארך.
"החתן, יוסף, נפגש עם כלתו, מרים" והמפגשים שלו קשורים ונחווים באמצעות ליטורגיה מיוחדת המאפשרת לחיות את מה שהתרחש כאן היכן שהכל החל.
תפילות הערבית החלו עם החשיפה של הסקרמנט הקדוש ולאחר מכן עם ההמנון ליוסף הקדוש שהושר, מסמנים את המרווחים של המשפטים השונים של התפילה בערבית, איטלקית, אנגלית וצרפתית. הדקלום של תפילת הערבית הסתימה והסקרמנט הקדוש נערך בתהלוכה של הערצה במהלך הלילה בקהילה של "קומין אול", במרכז חדש של ביתה של מרים שבנצרת.
התהלוכה נערכה ברחובות ובסמטאות ומשם ממשיכה למדרגות של הבית החדש ומגעי יעים לקפלה היפה שעל הגג, ומשם ישנו נוף עוצר נשימה של נצרת ושל הבזיליקה של הבשורה.
המאמינים היו שוקעים בהערצה עזבו אט אט לקפלה וכל אלו שנשארו שם משך כל הלילה על מנת לברך את היום החדש, בליל השימורים לפני ישוע, ההוחדה [אוכריסטיה].
הלילה שמתלווה את ההרהור אודות הרז של הקדוש, אדם צדיק, אולם נגר פשוט, אשר איננו יודעים עליו הרבה, אולם מספיק לדעת ולתהות מדוע אמר "כן" לבן שהורה באופן כה בלתי רגיל ולאמונה כי הוא חייב לשמור ולטפל בו, להאכילו, להגן עליו ולגדלו כבן אנוש שהינו התגלמות של דבר האל. ישוע חווה אהבת אב ארצית אנושית, כמבוגר, הוא כינה ולמד לקרוא לאל "אבא",מעניק בשם זה את כל האהבה במערכת היחסים שהוא לימד אותנו!
אלו הן מחשבות אנושיות המלטפות את הנשמה בערב אביבי זה בכאן בנצרת, ערב מלא בציפיות לחגיגות של יום המחרת.
מאמר ותמונות מאת מרקו גבסו
דרך הצלב אשר הקדים את ההוחדה [האוכריסטיה], הינו חלק מהשגרה הרגילה בתקופת צום הארבעים ואשר הגיע אל סופו בזיליקה של הבשורה.
ילדים רבים וצעירים של קהילה זו נכחו בחגיגות שנסתיימו ברגע של התפילה. בין הספסלים, מעט ילדים הציצו מהכיסאות הכריעה בעיניים פקוחות והתבוננו סביבם בסקרנות רבה.
לתפילה נתלוותה שירה של הצעירים בקבוצה זו והחיו את הליטורגיה של הבזיליקה וחלק ממקהלת הקהילה.
תפילות ערבית אלו הינם חשובות משום שהן מסמנות את ההתחלה ובייחוד לכנסיית ירושלים של יום החג הליטורגי אשר יחל מחר בכניסה החגיגית של הקוסטוד של ארץ הקודש וההפצרה ליוסף הקדוש בשם כל הכנסייה שיגיע אל סופו בסוף השבוע הבא עם חגיגה טקסת של הבשורה יחד עם הפטריארך.
"החתן, יוסף, נפגש עם כלתו, מרים" והמפגשים שלו קשורים ונחווים באמצעות ליטורגיה מיוחדת המאפשרת לחיות את מה שהתרחש כאן היכן שהכל החל.
תפילות הערבית החלו עם החשיפה של הסקרמנט הקדוש ולאחר מכן עם ההמנון ליוסף הקדוש שהושר, מסמנים את המרווחים של המשפטים השונים של התפילה בערבית, איטלקית, אנגלית וצרפתית. הדקלום של תפילת הערבית הסתימה והסקרמנט הקדוש נערך בתהלוכה של הערצה במהלך הלילה בקהילה של "קומין אול", במרכז חדש של ביתה של מרים שבנצרת.
התהלוכה נערכה ברחובות ובסמטאות ומשם ממשיכה למדרגות של הבית החדש ומגעי יעים לקפלה היפה שעל הגג, ומשם ישנו נוף עוצר נשימה של נצרת ושל הבזיליקה של הבשורה.
המאמינים היו שוקעים בהערצה עזבו אט אט לקפלה וכל אלו שנשארו שם משך כל הלילה על מנת לברך את היום החדש, בליל השימורים לפני ישוע, ההוחדה [אוכריסטיה].
הלילה שמתלווה את ההרהור אודות הרז של הקדוש, אדם צדיק, אולם נגר פשוט, אשר איננו יודעים עליו הרבה, אולם מספיק לדעת ולתהות מדוע אמר "כן" לבן שהורה באופן כה בלתי רגיל ולאמונה כי הוא חייב לשמור ולטפל בו, להאכילו, להגן עליו ולגדלו כבן אנוש שהינו התגלמות של דבר האל. ישוע חווה אהבת אב ארצית אנושית, כמבוגר, הוא כינה ולמד לקרוא לאל "אבא",מעניק בשם זה את כל האהבה במערכת היחסים שהוא לימד אותנו!
אלו הן מחשבות אנושיות המלטפות את הנשמה בערב אביבי זה בכאן בנצרת, ערב מלא בציפיות לחגיגות של יום המחרת.
מאמר ותמונות מאת מרקו גבסו