4 לאוקטובר, נחוג החג של פרנסיס הקדוש, מייסד המסדר הפרנציסקאני ; החג נחוג באופן מכובד במיוחד במנזר של המושיע הקדוש (סאן סלבטורה) שבירושלים.
ביום ראשון, בסעודת האדון [מיסה], הקהילה הפרנציסקאנית שנכחה החלה בחגיגה של שנת היובל לאחים הפרנציסקאנים שהגיעו למספר רב משמעות זה של שנים בחייהם הדתיים. הקוסטוס, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, היה "הילד החדש בשכונה" עם 25 שנים של חיים דתיים, כאשר שניים מהאחים חגגו 75 שנים, אחד – 70, אחר – 60 ושניים נוספים – 50, וכולם - בעקבותיו של פרנסיס הקדוש.
כפי שהאח ארטמיו ויטורס אמר בדרשה שלו, מספרים אלו נראם בלתי נתפסים לצעירים הנכנסים למסדר, אולם שנים אלו בעקבותיו של ישוע הינם הסימן של הנאמנות והמתנות שהעניק לאחים הללו בהליכה בעקבותיו, ובייחוד כאן נחוג כפרנציסקאני בקוסטודיה של ארץ הקודש. אולם הדרך לא באה אל סופה "אל תפחדו ושמרו על אמונתכם, המשיכו להראות לישוע, כך שכל האנשים שתפגשו יראו זאת, את אהבת האל שהוא הציע, את עצמו".
מסביב למסר זה כל האחים נאספו יחד, באותו ערב עבור תפילת הערבית הראשונה של החג של פרנסיס הקדוש, ונערך ע"י האח פיירבטיסטה פיצהבלה ואליו הצטרפו, לפי המסורת, כל הסמינריסטים מכל הסמינרים שבירושלים – מהסמינרים של הפטריארכיה, של האבות הלבנים, הסליזיאנים והאבות של בית-ארם וכמובן הסמינריסטים של המסדר הפרנציסקאני.
במהלך תפילות ערבית אלו, אשר העלו את זכרו של מותו של האדם העני מ-אסיזי, הקוסטוס הרהר על העוני ועל הפשטות [עירום, בתרגום מילולי] של פרנסיס הקדוש.
"נקרא ע"י ישוע, להיות בן לאב, להטמיע את התוכנית האלוהית החדשה שלו, פרנסיס לא סרב להתחיל בחיים חדשים. הוא בחר ללבוש את ישוע לבדו או מעט יותר פרנסיס נותר עירום משום שאנו כולנו עירומים לפני האל. פרנסיס נוותר עירום משום שהוא הוציא עצמו מהמרכז. פרנסיס נותר עירום משום שלא היתה בו בושה, נסלח לו, הוא היה חופשי מהפחד, כולל מהפחד למות אשר הינו לידה חדשה ועירום חדש. הוא חשף עצמו בעירומו לסיכון של להיפגע. כמו ישוע, פרנסיס ניסה לתקן ולרפא, כמו ישוע הוא נכנס לתקופת הפסחא אשר כוללת לא עוד את הריפוי, אלא את האפשרות להיפגע ולוותר על האפשרות להגן על עצמו..ואולי זו הדרך לרפא ולהיבנות מחדש: על ידי כך שמאפשרים לעצמך להיפגע
על כך אנו מוזמנים להרהר, על גוף עירום ופגוע זה, ואנו מוזמנים להרהר על נפלאות האל, משום שזו השתקפות של האל עצמו".
לאחר העומק והאופי הדורש כה הרבה בהרהור זה היתה השמחה של חידוש הנדרים הזמניים. לאחר מכן היה רגע שקט על מנת לזכור את מותו של פרנסיס הקדוש, לפני ששרו את "שיר הברואים" שלו.
לאחר תפילה הערבית, כל הנאספים הוזמנו לחצר שב-קוריה לחלוק במזנון פתוח וליהנות מהומור טוב ומשמחתם של הסמינריסטים.
ביום שני, ה-4 לאוקטובר, נערכה סעודת אדון [מיסה] עם אופי לא שמח פחות וזאת בנוכחותו של מונסיניור שומאלי, הבישוף המסייע, הקונסולים הכלליים שבירושלים או נציגיהם ונוכחות גדולה של כהני דת ומאמינים. בהתאם למסורת, האב הדומיניקאני, האב גאי טרדיבי, הממונה בדימוס על המנזר של סטפן הקדוש, נתן לו את הכבוד לדרוש את הדרשה. לאחר שדיבר על המפגש האפשרי בין פרנסיס הקדוש לבין דומיניק הקדוש, האב טרדיבי סיים בתחינה" "מי יתן ואורח החיים שלנו, כתלמידיו של פרנסיס הקדוש ושל דומיניק הקדוש, יעודד את הנוצרים ואת הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש שבמחוזות שלנו, לחדש את דבר האל בעקבותיו של ישוע, ואז עולם של צדק ושלום יופיע באופק. זהו עניין מקומי עבורנו כיום. אמן."
בעוד פחות משבוע, מפגש הבישופים של המזרח התיכון ייפתח. בינתיים, היה זה הכיבוד ב-קוריה, ולאחריו – ארוחת צהריים למי שהוזמן ע"י האחים הפרנציסקאנים כאורחים ושם המשיך יום החג.
החג הגיע את סיומו בערב בתפילת ערבית שנייה, שנערכה ע"י סגן הקוסטוס, ארטמיו ויטורס, והפעם באינטימיות של הקהילה הפרנציסקאנית של המושיע הקדוש [סאן סלבטורה]. ולסיום, השמחה שבחגיגה זו וודאי היתה עבור אחים פרנציסקאנים רבים ועבור מאמינים רבים שחידשו את הליכתם אחר ישוע, בהליכה אחר האחד אשר היה ה-אפיפניה שלו וביטא זאת באופן קבוע: פרנסיס מ-אסיזי.
Mab
ביום ראשון, בסעודת האדון [מיסה], הקהילה הפרנציסקאנית שנכחה החלה בחגיגה של שנת היובל לאחים הפרנציסקאנים שהגיעו למספר רב משמעות זה של שנים בחייהם הדתיים. הקוסטוס, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, היה "הילד החדש בשכונה" עם 25 שנים של חיים דתיים, כאשר שניים מהאחים חגגו 75 שנים, אחד – 70, אחר – 60 ושניים נוספים – 50, וכולם - בעקבותיו של פרנסיס הקדוש.
כפי שהאח ארטמיו ויטורס אמר בדרשה שלו, מספרים אלו נראם בלתי נתפסים לצעירים הנכנסים למסדר, אולם שנים אלו בעקבותיו של ישוע הינם הסימן של הנאמנות והמתנות שהעניק לאחים הללו בהליכה בעקבותיו, ובייחוד כאן נחוג כפרנציסקאני בקוסטודיה של ארץ הקודש. אולם הדרך לא באה אל סופה "אל תפחדו ושמרו על אמונתכם, המשיכו להראות לישוע, כך שכל האנשים שתפגשו יראו זאת, את אהבת האל שהוא הציע, את עצמו".
מסביב למסר זה כל האחים נאספו יחד, באותו ערב עבור תפילת הערבית הראשונה של החג של פרנסיס הקדוש, ונערך ע"י האח פיירבטיסטה פיצהבלה ואליו הצטרפו, לפי המסורת, כל הסמינריסטים מכל הסמינרים שבירושלים – מהסמינרים של הפטריארכיה, של האבות הלבנים, הסליזיאנים והאבות של בית-ארם וכמובן הסמינריסטים של המסדר הפרנציסקאני.
במהלך תפילות ערבית אלו, אשר העלו את זכרו של מותו של האדם העני מ-אסיזי, הקוסטוס הרהר על העוני ועל הפשטות [עירום, בתרגום מילולי] של פרנסיס הקדוש.
"נקרא ע"י ישוע, להיות בן לאב, להטמיע את התוכנית האלוהית החדשה שלו, פרנסיס לא סרב להתחיל בחיים חדשים. הוא בחר ללבוש את ישוע לבדו או מעט יותר פרנסיס נותר עירום משום שאנו כולנו עירומים לפני האל. פרנסיס נוותר עירום משום שהוא הוציא עצמו מהמרכז. פרנסיס נותר עירום משום שלא היתה בו בושה, נסלח לו, הוא היה חופשי מהפחד, כולל מהפחד למות אשר הינו לידה חדשה ועירום חדש. הוא חשף עצמו בעירומו לסיכון של להיפגע. כמו ישוע, פרנסיס ניסה לתקן ולרפא, כמו ישוע הוא נכנס לתקופת הפסחא אשר כוללת לא עוד את הריפוי, אלא את האפשרות להיפגע ולוותר על האפשרות להגן על עצמו..ואולי זו הדרך לרפא ולהיבנות מחדש: על ידי כך שמאפשרים לעצמך להיפגע
על כך אנו מוזמנים להרהר, על גוף עירום ופגוע זה, ואנו מוזמנים להרהר על נפלאות האל, משום שזו השתקפות של האל עצמו".
לאחר העומק והאופי הדורש כה הרבה בהרהור זה היתה השמחה של חידוש הנדרים הזמניים. לאחר מכן היה רגע שקט על מנת לזכור את מותו של פרנסיס הקדוש, לפני ששרו את "שיר הברואים" שלו.
לאחר תפילה הערבית, כל הנאספים הוזמנו לחצר שב-קוריה לחלוק במזנון פתוח וליהנות מהומור טוב ומשמחתם של הסמינריסטים.
ביום שני, ה-4 לאוקטובר, נערכה סעודת אדון [מיסה] עם אופי לא שמח פחות וזאת בנוכחותו של מונסיניור שומאלי, הבישוף המסייע, הקונסולים הכלליים שבירושלים או נציגיהם ונוכחות גדולה של כהני דת ומאמינים. בהתאם למסורת, האב הדומיניקאני, האב גאי טרדיבי, הממונה בדימוס על המנזר של סטפן הקדוש, נתן לו את הכבוד לדרוש את הדרשה. לאחר שדיבר על המפגש האפשרי בין פרנסיס הקדוש לבין דומיניק הקדוש, האב טרדיבי סיים בתחינה" "מי יתן ואורח החיים שלנו, כתלמידיו של פרנסיס הקדוש ושל דומיניק הקדוש, יעודד את הנוצרים ואת הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש שבמחוזות שלנו, לחדש את דבר האל בעקבותיו של ישוע, ואז עולם של צדק ושלום יופיע באופק. זהו עניין מקומי עבורנו כיום. אמן."
בעוד פחות משבוע, מפגש הבישופים של המזרח התיכון ייפתח. בינתיים, היה זה הכיבוד ב-קוריה, ולאחריו – ארוחת צהריים למי שהוזמן ע"י האחים הפרנציסקאנים כאורחים ושם המשיך יום החג.
החג הגיע את סיומו בערב בתפילת ערבית שנייה, שנערכה ע"י סגן הקוסטוס, ארטמיו ויטורס, והפעם באינטימיות של הקהילה הפרנציסקאנית של המושיע הקדוש [סאן סלבטורה]. ולסיום, השמחה שבחגיגה זו וודאי היתה עבור אחים פרנציסקאנים רבים ועבור מאמינים רבים שחידשו את הליכתם אחר ישוע, בהליכה אחר האחד אשר היה ה-אפיפניה שלו וביטא זאת באופן קבוע: פרנסיס מ-אסיזי.
Mab