ארבעים ימים לאחר חג הפסחא, יום החג של עליית ישוע השמיימה נחוג בירושלים בהר הזיתים באותו מקום שבו, לפי המסורת, השליחים ראו את ישוע עולה השמיימה. המקום הקדוש הפך לרכוש מוסלמי לאחר כיבוש ירושלים בשנת 1187, ונוסף שם מסגד קטן. אף על פי כן, הפרנציסקאנים קיבלו רשות לערוך את התפילה פעם בשנה וזכות זו הורחבה לשאר הזרמים הנוצריים.
יחד עם היוונים אורתודוכסים, הארמנים, הסורים והקופטים (מאז חג הפסחא נחוג ממש באותו תאריך, כך גם יום חג זה), הפרנציסקאנים הקימו את האוהלים שלהם מסביב לקפלה הקטנה.
החל מהשחר, האח הפרנציסקאני עאמר, הגזבר של מנזר סאן סלבטורה, חילק הנחיות והוראות. כעת בשעות אחר הצהריים, הוא מסביר, "יש לנו ארבעה אוהלים: אוהל של הסקריסטיה, אוהל לחדר אוכל, ללוגיסטיקה ולשינה!". הארגון הינו מעט מפתיע, אולם נעים. החל מרגע שנכנס באופן טקסי סגן הקוסטוד ועד סעודת האדון האפיפיורית בשעה 05:30 בבוקר והתפילות וסעודת האדון נערכו האחת אחרי השנייה ללא הפסקה כשהמתפללים הינם בקבוצות קטנות בתוך ומסביב לכיפה.
למרות שהקתולים הינם היחידים בעלי הרשאה לערוץ סעודת אדון בתוך הכיפה, הם הזמינו קהילות נוצריות אחרות שרצו להגיע לזמן של הרהור במקום זה היכן שישוע הניח את רגליו שם לפני שעלה השמיימה. שפות שונות, קטורת, קפה ושיתוף בדברי מתיקה של ערב החג. כשתפילת הערבית וה"קומפליין" הסתיימו, סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, הזמין "בערב זה שניתן לנו, הבה נאחד את תפילותינו", לתפילה של ישוע המשיח.
במהלך ליל השימורים, הקתולים של ארץ הקודש ערכו את הטקסים אחד אחרי השני. אף לא האח הפרנציסקאני קאראם וקהילתו מנצרת ואף לא האב דוד נויהאוס, האחראי על הקהילה הקתולית דוברת העברית של הפטריארכיה הלטינית, ויתרו על הקריאה. נאמנים לכתוב לפי מתי הקדוש: "לכו והיו שליחים לכל העמים", וחג זה חושף מחדש בדרך אצילית את האקומניים הפרקטי שבו חיות הקהילות בארץ הקודש.
יום חג שמח לכולם!
יחד עם היוונים אורתודוכסים, הארמנים, הסורים והקופטים (מאז חג הפסחא נחוג ממש באותו תאריך, כך גם יום חג זה), הפרנציסקאנים הקימו את האוהלים שלהם מסביב לקפלה הקטנה.
החל מהשחר, האח הפרנציסקאני עאמר, הגזבר של מנזר סאן סלבטורה, חילק הנחיות והוראות. כעת בשעות אחר הצהריים, הוא מסביר, "יש לנו ארבעה אוהלים: אוהל של הסקריסטיה, אוהל לחדר אוכל, ללוגיסטיקה ולשינה!". הארגון הינו מעט מפתיע, אולם נעים. החל מרגע שנכנס באופן טקסי סגן הקוסטוד ועד סעודת האדון האפיפיורית בשעה 05:30 בבוקר והתפילות וסעודת האדון נערכו האחת אחרי השנייה ללא הפסקה כשהמתפללים הינם בקבוצות קטנות בתוך ומסביב לכיפה.
למרות שהקתולים הינם היחידים בעלי הרשאה לערוץ סעודת אדון בתוך הכיפה, הם הזמינו קהילות נוצריות אחרות שרצו להגיע לזמן של הרהור במקום זה היכן שישוע הניח את רגליו שם לפני שעלה השמיימה. שפות שונות, קטורת, קפה ושיתוף בדברי מתיקה של ערב החג. כשתפילת הערבית וה"קומפליין" הסתיימו, סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, הזמין "בערב זה שניתן לנו, הבה נאחד את תפילותינו", לתפילה של ישוע המשיח.
במהלך ליל השימורים, הקתולים של ארץ הקודש ערכו את הטקסים אחד אחרי השני. אף לא האח הפרנציסקאני קאראם וקהילתו מנצרת ואף לא האב דוד נויהאוס, האחראי על הקהילה הקתולית דוברת העברית של הפטריארכיה הלטינית, ויתרו על הקריאה. נאמנים לכתוב לפי מתי הקדוש: "לכו והיו שליחים לכל העמים", וחג זה חושף מחדש בדרך אצילית את האקומניים הפרקטי שבו חיות הקהילות בארץ הקודש.
יום חג שמח לכולם!