ירושלים, ה-15 באוגוסט 2012
יום החג של עליית מרים השמיימה
כבכל שנה, למאמינים ניתן החסד להיאסף ב"קברה של מרים" שבנחל קדרון ולרגלי גת שמנים על מנת לחגוג באופן טקסי את עליית מרים השמיימה. הכנסייה, מהתקופה הצלבנית, נמצאת כיום בבעלות של הכנסייה האורתודוכסית.
האירועים החלו בלילה שלפני כן, בתפילת ביום השימורים, עם תפילת הערבית הראשונה, בגן שליד הקבר של מרים המדונה וממול לבזיליקה של הייסורים. במהלך טקס יום השימורים, אשר מבוצע ע"י הפרנציסקאנים, כלל קריאת מספר מקראות מספר הבשורה יחד עם מזמורים למרים המשקפים את יום החג הזה ע"י אבות הכנסייה.
לאחר תפילות אלו, המשתתפים צעדו בתהלוכה עם נרות דולקים לבזיליקה לברכה הסופית, כשעוברים מסביב לגן הזיתים.
החלק החשוב ביותר באירוע טקסי זה, היה סעודת האדון, שנערכה בבזיליקה בבוקרו של יום רביעי. ההוחדה [אוכריטסיה] נערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פפיצהבלה, כשסייעו בידו סגנו, האח ארטמיו ויטורס, הבישוף יוזף קלליאן, הבישוף של הכנסייה הארמנית הקתולית וכהני דת של הקוסטודיה ומקהילות דתיות אחרות.
בבזיליקה, שהיתה מלאה הן בעולי רגל והן בקהילה הנוצרית המקומית, האח פאראס חג'זין דרש את הדרשה בערבית, וציין את חשיבות ומשמעות הדוגמא של העלייה השמיימה כפי שהיתה בשנת 1950 ע"י
האפיפיור פיוס ה-12 (1950) וביקש את תיווכה של מרים עבור השלום בסוריה, ארץ אשר עייפה ולה צורך רב בשלום כעת.
בשעות אחר הצהריים, הקוסטוד ערך את תפילת הערבית השנייה במערת המאסר, ליד כנסיית העלייה השמיימה, היכן שניתן לראות פרסקו [ציור קיר] ליד המזבח המייצג את עלייתה השמיימה. המערה הקטנה היתה עמוסה לעייפה בעולי רגל, נוצרים מקומיים וזרים אשר חיים בירושלים ובסביבתה.
היה זה רגע מעמיק של תפילה, הן טקסית והן קולקטיבית, אשר הסתיימה בתפילה למלכה של ארץ הקודש: "....זכרי שכאן היית לאימנו הענוגה ולנהר של חסדם: שמרי עלינו עם הגנה מיוחדת על ביתך הארצי, גרשי את החשכה של האימה משום שכאן השמש של הצדק הנצחי נראה, ומי ייתן ההבטחה של בנך האלוהי תתממש, על מנת ליצור צאן אחד תחת הנהגתו של רועה צאן אחד..."
העלייה לרגל לקברה של מרים המשיכה בתהלוכה טקסית ושקטה בגרם המדרגות כלפי מטה והסתיים לפני הקבר. החלק הפנימי שומר על מאפיינים וסגנון מהתקופה הצלבנית.
הנקהלים נפגשו לזמן תפילה אינטנסיבי, בליווי משמורים אודות מרים לפי המסורת המערבית, הד כמעט יחיד לתפילה שזרמה בשפע במקום קדוש זה משך מאות השנים שחלפו.
הנוכחים חיכו לתורם להתקרב לשולחן האבן, הסימן היחידי שנותר מקברה הריק של מרים.
זהו היום היחידי בשנה שבו הקהילה הלטינית רשאית לערוך ליטורגיה קצרה בכנסייה זו הידועה כקברה של מרים, ואש כיום נמצא תחת שליטת האורתודוכסים, הארמנים והיוונים. הפרנציסקאנים, לאחר תקופה ארוכה של בעלות על מקום זה, גורשנו ממנו בשנת1757.
לא קיים טקסט קנוני המתאר כיצד מרים חוותה את ימיה האחרונים בחייה הארציים, אולם ישנן מספר טקסטים אפוקריפליים, שכולם שריד למסמך מקורי, המאופיין כאב טיפוס יהודי-נוצרי מהמאה השנייה. מכיל טווח של מידע אודות הימים האחרונים ומותה של מרים וטוען, בין השאר, כי השליחים הניחו את גופתה של אימו של ישוע בגת שמנים בקבר חדש ולאחר שלושה ימים מצאו אותו ריק.
הקבר שמר וזכה לכבוד ע"י הנוצרים הראשונים (יהודים-נוצרים) החל מהמאות מוקדמות, ובסופו של דבר היה מבודד ונכלל בתוך כנסייה. מתן כבוד והדבקות למרים במקום זה לא השתנה, למרות כל השינויים שאירעו. הקבר הריק נולד והזין את האמונה של הנוצרים – עלייתה של מרים השמיימה.
בראשון באוגוסט, עם תחילת החודש של מרים ו"תקופת הצום של המדונה [מרים]", 15 ימיים של אירועים ששיאם הינו ה-15 באוגוסט.
לאחר הברכה הסופית, היה זה זמן לאחווה ולשיתוף שארע בגן שמעל קברה של מרים.
יום החג של עליית מרים השמיימה
כבכל שנה, למאמינים ניתן החסד להיאסף ב"קברה של מרים" שבנחל קדרון ולרגלי גת שמנים על מנת לחגוג באופן טקסי את עליית מרים השמיימה. הכנסייה, מהתקופה הצלבנית, נמצאת כיום בבעלות של הכנסייה האורתודוכסית.
האירועים החלו בלילה שלפני כן, בתפילת ביום השימורים, עם תפילת הערבית הראשונה, בגן שליד הקבר של מרים המדונה וממול לבזיליקה של הייסורים. במהלך טקס יום השימורים, אשר מבוצע ע"י הפרנציסקאנים, כלל קריאת מספר מקראות מספר הבשורה יחד עם מזמורים למרים המשקפים את יום החג הזה ע"י אבות הכנסייה.
לאחר תפילות אלו, המשתתפים צעדו בתהלוכה עם נרות דולקים לבזיליקה לברכה הסופית, כשעוברים מסביב לגן הזיתים.
החלק החשוב ביותר באירוע טקסי זה, היה סעודת האדון, שנערכה בבזיליקה בבוקרו של יום רביעי. ההוחדה [אוכריטסיה] נערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פפיצהבלה, כשסייעו בידו סגנו, האח ארטמיו ויטורס, הבישוף יוזף קלליאן, הבישוף של הכנסייה הארמנית הקתולית וכהני דת של הקוסטודיה ומקהילות דתיות אחרות.
בבזיליקה, שהיתה מלאה הן בעולי רגל והן בקהילה הנוצרית המקומית, האח פאראס חג'זין דרש את הדרשה בערבית, וציין את חשיבות ומשמעות הדוגמא של העלייה השמיימה כפי שהיתה בשנת 1950 ע"י
האפיפיור פיוס ה-12 (1950) וביקש את תיווכה של מרים עבור השלום בסוריה, ארץ אשר עייפה ולה צורך רב בשלום כעת.
בשעות אחר הצהריים, הקוסטוד ערך את תפילת הערבית השנייה במערת המאסר, ליד כנסיית העלייה השמיימה, היכן שניתן לראות פרסקו [ציור קיר] ליד המזבח המייצג את עלייתה השמיימה. המערה הקטנה היתה עמוסה לעייפה בעולי רגל, נוצרים מקומיים וזרים אשר חיים בירושלים ובסביבתה.
היה זה רגע מעמיק של תפילה, הן טקסית והן קולקטיבית, אשר הסתיימה בתפילה למלכה של ארץ הקודש: "....זכרי שכאן היית לאימנו הענוגה ולנהר של חסדם: שמרי עלינו עם הגנה מיוחדת על ביתך הארצי, גרשי את החשכה של האימה משום שכאן השמש של הצדק הנצחי נראה, ומי ייתן ההבטחה של בנך האלוהי תתממש, על מנת ליצור צאן אחד תחת הנהגתו של רועה צאן אחד..."
העלייה לרגל לקברה של מרים המשיכה בתהלוכה טקסית ושקטה בגרם המדרגות כלפי מטה והסתיים לפני הקבר. החלק הפנימי שומר על מאפיינים וסגנון מהתקופה הצלבנית.
הנקהלים נפגשו לזמן תפילה אינטנסיבי, בליווי משמורים אודות מרים לפי המסורת המערבית, הד כמעט יחיד לתפילה שזרמה בשפע במקום קדוש זה משך מאות השנים שחלפו.
הנוכחים חיכו לתורם להתקרב לשולחן האבן, הסימן היחידי שנותר מקברה הריק של מרים.
זהו היום היחידי בשנה שבו הקהילה הלטינית רשאית לערוך ליטורגיה קצרה בכנסייה זו הידועה כקברה של מרים, ואש כיום נמצא תחת שליטת האורתודוכסים, הארמנים והיוונים. הפרנציסקאנים, לאחר תקופה ארוכה של בעלות על מקום זה, גורשנו ממנו בשנת1757.
לא קיים טקסט קנוני המתאר כיצד מרים חוותה את ימיה האחרונים בחייה הארציים, אולם ישנן מספר טקסטים אפוקריפליים, שכולם שריד למסמך מקורי, המאופיין כאב טיפוס יהודי-נוצרי מהמאה השנייה. מכיל טווח של מידע אודות הימים האחרונים ומותה של מרים וטוען, בין השאר, כי השליחים הניחו את גופתה של אימו של ישוע בגת שמנים בקבר חדש ולאחר שלושה ימים מצאו אותו ריק.
הקבר שמר וזכה לכבוד ע"י הנוצרים הראשונים (יהודים-נוצרים) החל מהמאות מוקדמות, ובסופו של דבר היה מבודד ונכלל בתוך כנסייה. מתן כבוד והדבקות למרים במקום זה לא השתנה, למרות כל השינויים שאירעו. הקבר הריק נולד והזין את האמונה של הנוצרים – עלייתה של מרים השמיימה.
בראשון באוגוסט, עם תחילת החודש של מרים ו"תקופת הצום של המדונה [מרים]", 15 ימיים של אירועים ששיאם הינו ה-15 באוגוסט.
לאחר הברכה הסופית, היה זה זמן לאחווה ולשיתוף שארע בגן שמעל קברה של מרים.