ביום שלישי ורביעי, ה-6 וה-7 במאי, תפילות ערבית, סעודת האדון [מיסה] ותהלוכות נערכו בכנסיית הקבר, ואשר הוקדשו לצלב הקדוש. בקפלה של גילויו של הצלב הקדוש, הקוסטוד של ארץ הקודש, יחד עם מספר אחים פרנציסקאנים ומאמינים רבים הזכירו את המשמעות של גילוי זה. המילה "מציאה" (יום החג נקרא לעיתים מציאת הצלב הקדוש) מקורו מהמילה הלטינית "אינוונירא", שמשמעותו תחושת גילוי יותר מאשר יצירה של דבר מה חדש.
לפי מקורות היסטוריים, היתה זו הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון שגילתה את צלבו של ישוע במהלך מדע עליה לרגל לארץ הקודש בשנת 326. חשיבות הגילוי הביא לייסוד יום חג זה. מאוחר יותר, פי הוראה מאת קונסטנטינוס נערך חג שנתי שהוקדש ונקרא ההתעלות של הצלב; וחג זה – ההתעלות של הצלב - עדיין נחגג כיום ב-14 בספטמבר. החג האחרון היה זה ששרד באירופה והדגיש את הטקסיות של גילויו של הצלב הקדוש. אולם בארץ הקודש באתר של הגילוי, יום החג זכה גם כן לתשומת לב. "אפילו בתקופה העותומאנית במאה ה-15, כשכנסיית הקבר היתה סגורה, הדלתות היו נפתחות לרגל יום חג זה של הצלב הקדוש", הסביר האח הפרנציסקאני סטפן. כהנצחה לפתיחה טקסית זו, דלתות הבזיליקה נפתחו ביום שלישי אחר הצהריים עבור הפרנציסקאנים.
עם ריבוי עולי רגל שמנסים לאתר את ההיסטוריה של הצלב כשהם מתמודדים עם הרבה שרידים שלו מכל העולם, הקוסטוד של ארץ הקודש כיוון את דרשת הבוקר של יום רביעי למשמעות של חיפוש זה. הוא הזמין אותנו להתבונן בדוגמא של הלנה הקדושה – בדבקות ובאמונה. לפני קהל רב, קהל שקט של אנשים היושבים על המדרגות שמובילות לקפלה, הסביר."יום חג זה מזכיר לנו שהרז של האל מחייב כל העת לחפשו ולמצאו. תלמיד של ישוע המשיח הוא אדם המסכים להיכנס לתוך דינאמיקה של חיפוש, מציאה, איבוד... איבוד של עצמו ואז להתחיל שוב מההתחלה."
"השורש של לחפש נעשה בו שימוש רב בתנ"ך", הוא הוסיף. "הוא מתייחס לתנועה כפולה: אדם המחפש את האל, אולם גם האל לא מפסיק לחפש ולקרוא לאדם. למעשה, המין האנושי יכול היה להיות עדיין נסתר בגן עדן, באם האל לא היה קורא לאדם באמרו איכה?. בדרך זו, האדם הנוצרי הוא מי שמקבל שרז האל לא ירד רק לאדם, אלא עולה בגודלו וגבולותיו."
הקוסטוד התייחס שוב למשמעות של חיפוש של הצלב כיום. ראשית, הוא הזהיר כנגד הסכנה של הפחתה של "רוחניות נוצרית לחיי הקרבה". למרות שביום שישי הגדול צלבו של ישוע הוא צלב של דמעות, לאחר מכן הוא נחוג לאור התחייה. כשהאחים הפרנציסקאנים שרו מספר פעמים במשך סעודת האדון בלטינית את "הוא נשא את הצלב הקדוש ששבר את כוחו של הגיהינום, הוא הועשר בעוצמה."
"זוהי הבנה חדשה של משמעות של הצלב, מזמינים אותנו לערוך את חג הפסחא ולקבוע יסוד של ההיסטוריה שלנו ושל ההיסטוריה האנושית", סיים הקוסטוד, ושוב הזמין את המאמינים לתת לעצמם להימצא ע"י ולהימשך אל האדון [ישוע המשיח].,