בערב של יום ראשון זה אשר מתחיל את החג של יוסף הקדוש, בעלה של מרים הבתולה, הפטרון של הכנסייה האוניברסאלית ואביו המאמץ של ישוע, העיר נצרת אשר בגליל היתה הרקע שבו נערך פסטיבל טקסי שפתח את האירוע החשוב הזה. כאן הכנסייה של יוסף הקדוש עמדה מרחק קצר מהבזיליקה של הבשורה, ואשר נמצאה במערה ומזכירים את המילים [לטינית] "ורבום קארו היק פקטום אסט" שבבסיס המזבח, המקום שבו המלאך בישר למרים אודות ההתגלמות של דבר ה' ברחמה. המקום הקדוש מוקדש לבעלה של מרים הבתולה אשר נקרא גם "הכנסייה של ההזנה" משום שישוע גדל והגיע לבגרות כאן, לומד את המקצוע של אביו. וודאי כי המקום שעליו עומד היה מקום מגורים בעבר הרחוק – במהלך שיפוצים בבזיליקה הנוכחית, המערות, מקווה המים, חלק מהבית המקורי ופסיפס שבאמבטיה עם מדרגות ששרתו את ריטואל הטבילה ואגן טבילה בתקופה היהודית-נוצרית נתגלו. במאה ה-17, האב פרנצסקו קורסימי התייחס למקום כ"המקום שהמקומיים מכנים אותו הבית והסדנה של יוסף.היכן שבה היתה כנסייה יפיפייה המוקדשת ליוסף הקדוש." הבניין המפואר הראשון, כנראה נבנה בתקופה הביזנטית,ונהרס במאה ה-12 ועל חורבותיו נבנתה כנסייה צלבנית. האתר נרכש ע"י הפרנציסקאנים בשנת 1754 ובין 19110-1914 האח ונלדליין הינטרקאוזר בנה את הבזיליקה הנוכחית בעלת שלושת הקומות הבנויה על חורבות של כנסיות עתיקות יותר. בשנת 1914 המקום הקדוש הוכר רשמית ומנציח את קריאתו של יוסף להשתתף בתוכנית האל של פדות לעולם ולהיות עד ושומר של החיים של המשפחה הקדושה.
במקום זה, בשעה 17:00 הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהלבה, היה העורך הראשי של סעודת האדון הטקסית של ליל השימורים לרגל החג של יוסף הקדוש. קצל לפני תחילת האירוע, הקוסטוד נתקבל בכיכר שלפני הבזיליקה של הבשורה ע"י קהל חם וחוגג של מאמינים ועולי רגל, כמו גם ע"י קבוצות מקומיות של תנועת הצופים. עם השלמת הטקס בכניסה לכנסיה המוקדשת לקדוש, האח פיצהבלה הצטרף לתהלוכה במזבח העליון על מנת לערות את סעודת האדון בלטינית ובערבית, עם האח ריקרדו בוסטוס, האח הממונה על הבזיליקה של הבשורה ושל הבזיליקה של יוסף הקדוש בנצרת, והאח אמג'ד סברה, כהן הדת של קהילת נצרת, יחד עם פרנציסקאנים רבים מאזור הגליל וירושלים. הקומות של הכנסייה היו מלאות לגמרי עם אנשי דת, נשים וגברים, מקהילות דתיות מגוונות של ארץ הקודש, נוצרים רבים מהקהילה המקומית ועולי רגל רבים ממקומות שונים. האריוע, אשר היה לחי תודות למקהלה של נצרת, היה לאחר סעודת האדון שהוחנה לכבודו של יוסף הקדוש ע"י האח ארמנדו, נגן העוגב של הקוסטודיה ומנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקסוטודיה שבירושלים.
בתחילת האירוע, האח פיצהבלה ביצע פעולה קצרה של דבקות, כאשר ירד לקריפטה שלה הבזיליקה, המקום אשר נערץ ע"י עולי רגל מכל העולם. כאן ישנו מקור מים שהיה אגן טבילה בזמנים עתיקים, והפסיפס שלה כולל סמלים הקשורים למים, ומגיעים אליו באמצעות שבעה מדרגות, אשר מייצגות את שבעת גן העדן ושבעת המתנות של רוח הקודש, אולם גם מסמל את מותו הגואל של ישוע, שממנו חיים חדשים יכולים לצמוח. בפסיפס זה גם כן, האבן השחורה מייצגת את ישוע, אבן הפינה של החיים האנושיים.
מהמזבח, הקוסטוד פנה במילים מספר ובירך באנגלית את כל המשתתפים אשר באו לחגוג את ליל השימורים של יום חג חשוב זה בעיר של מרים ויוסף. "יוסף", הדגיש האח פיצהבלה, "היה עם תוכניות משלו, אולם האל קרא לו לשנות אותן וקרא לו לקבל את היעד החדש שלו ולהיות לאב הארצי של ישוע. ויוסף מקבל מטלה זו באופן אחראי, בדממה ובציות לרצון האל. זהו בית הספר של המשפחה הקדושה מנצרת."
הדמות של יוסף הקדוש הינה דוגמא ומרכזית בדרשה, אשר היתה בשפה הערבית ע"י האח אמג'ד סברה. השראה מאת ספר הבשורה המרכיבים את הליטורגיה (מתי, א:16, 18-21, 24א) אשר מזכירה את קריאת האל ליוסף בחלום ואת מוכנותו של יוסף לעשות את מה שאמר לו מלאך ה'. האח אמג'ד הראה כיצד בספר הבשורה, יוסף מוצג עם כינוי אחד בלבד – "איש צדיק". ישוע, בן האלוהים, אשר גדל בקרב משפחה בנצרת ואשר בוודאי למד רבות מהאיש הצדיק הזה, כך גם אנו נקראים ללכת בצניעות וענווה אחרי המודל של המשפחה הקדושה. וכאשר בתפילת "אבינו שבשמיים" נאמרות המילים "ייעשה רצונך" לא ניתן להכחיש כי יוסף הקדוש אכן חי תפילה זו באופן מושלם, ניהל את חייו בהתאם לתוכנית האל. הקריאה של האיש אינה רגילה, איפוא, אינה מהווה קיום בינוני אלא מהווה חיים לפי קריאת האל, הקשבה לדבר ה', להכיר אותו ולחיות באחדות עם האל. מסביבה זו, אלו התרים אחר שלום בליבם יכולים ללמוד מבית הספר של יוסף הקדוש, "איש צדיק" אשר ידע כיצד לחיות עד הסוף לפי ציוויו של האל ולזהות את סימני העת. לאחר מכן, האח אמג'ד עורר את התיוך של יוסף הקדוש כך שביום מיוחד זה הוא יכול להעניק את הגנתו למשחות ולהישאר ולהמשיך להוות מודל לכל האבות, ולכן לסייע למשפחות לחוות את השלום והאחדות אשר אפיינו את המשפחה מנצרת. לבסוף, כהן הדת ביטא, בשם הקוסטודיה, תנחומים לכנסייה הקופטית של ארץ הקודש, אשר הפטריארך שלה נקרא השמימה לבית האב.
בסיומה של סעודת האדון, התהלוכה המסורתית התקיימה, שבה הקוסטווד, ואחריו מאות מאמינים, נשאו באופן טקסי את האיקונה של יוסף הקדוש מהמקום הקדוש המוקדש לו ואשר מזכיר את המקום שבו חי ועבד, אל הבזיליקה של הבשורה, ואשר הונח במערה בחלק התחתון יותר של הכנסייה היכן שביתה של מרים עמד: מסלול מוכר אשר מאחד שני בני זוג קדושים לפני שנים כה רבות. במערה, הטקסט מספר הבשורה לפי לוקאס הוקרא – מספר את הבשורה לבתולה מרים ע"י המלאך גבריאל (לוקאס, 1:26-31). כריעת ברך לפני המערה, הקוסטוד יכול היה לפנות בתפילה בשם הכנסייה כולה, קורא להתערבות של יוסף הקדוש ושל בת זוגתו שנתעברה ללא חטא תוך תפילה מיוחדת עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש, הנקראת לשמור על המקומות הקדושים היכן שהרז של הפדות הושלמו ועל מנת לשרת את הכנסייה, את מקומות הפולחן, את הנוצרים המקומיים ואת עולי הרגל מכל העולם. לבסוף, האח פיצהבלה, כשהאיקונה בידיו, ברך באופן טקסי את הקהילה הגדולה אשר סייעה בטקס זה. לאחר מכן, היתה מסורת של שניקה לאיקונה.
יוסף הקדוש: דמות יקרה לכל הנוצרים. דבקות זו אשר נפוצה בכל העולם, אשר שורשיה בנצרת, היכן שהנוצרים הראשונים הנציחו את זכרה של המשפחה הקדושה ואת הפשטות של חיים קדושים. דבקות מעמיקה, אשר הוקדשה רשמית ונערכה ע"י הפרנציסקאנים. ב-1399, במהלך הפרק הכללי של המסדר באסיזי, הוחלט כי בכל שנה יום החג של יוסף הקדוש יהיה קבוע ל-19 במרץ, החלטה שקיבלה את אישורו של האפיפיור סיקסטוס ה-5, שהיה חבר במשפחה הפרנציסקאנית. הייה זה יוחנן פאולוס השני אשר ב-15 באוגוסט 1989 הנחה את התוכחה האפוסטולית "רדמפטוריס קוסטוס" לקהילה הנוצרית, בייחוד בהתייחס לדמות וליעד של יוסף קדוש. אדם פשוט ואמיץ, אשר ידע כיצד להפוך את ביתו ואת משפחתו לבית ספר אמיתי של ספר הבשורה, מגן וחודר לתחושה המעמיקה ביותר של נוכחות ישוע בעולם ומציע את הבסיס הענווה הראשון של הכנסייה האוניברסאלית, שגם כיום הוא המגן והפטרון שלה
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מירוסלב ג'דלוס
במקום זה, בשעה 17:00 הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהלבה, היה העורך הראשי של סעודת האדון הטקסית של ליל השימורים לרגל החג של יוסף הקדוש. קצל לפני תחילת האירוע, הקוסטוד נתקבל בכיכר שלפני הבזיליקה של הבשורה ע"י קהל חם וחוגג של מאמינים ועולי רגל, כמו גם ע"י קבוצות מקומיות של תנועת הצופים. עם השלמת הטקס בכניסה לכנסיה המוקדשת לקדוש, האח פיצהבלה הצטרף לתהלוכה במזבח העליון על מנת לערות את סעודת האדון בלטינית ובערבית, עם האח ריקרדו בוסטוס, האח הממונה על הבזיליקה של הבשורה ושל הבזיליקה של יוסף הקדוש בנצרת, והאח אמג'ד סברה, כהן הדת של קהילת נצרת, יחד עם פרנציסקאנים רבים מאזור הגליל וירושלים. הקומות של הכנסייה היו מלאות לגמרי עם אנשי דת, נשים וגברים, מקהילות דתיות מגוונות של ארץ הקודש, נוצרים רבים מהקהילה המקומית ועולי רגל רבים ממקומות שונים. האריוע, אשר היה לחי תודות למקהלה של נצרת, היה לאחר סעודת האדון שהוחנה לכבודו של יוסף הקדוש ע"י האח ארמנדו, נגן העוגב של הקוסטודיה ומנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקסוטודיה שבירושלים.
בתחילת האירוע, האח פיצהבלה ביצע פעולה קצרה של דבקות, כאשר ירד לקריפטה שלה הבזיליקה, המקום אשר נערץ ע"י עולי רגל מכל העולם. כאן ישנו מקור מים שהיה אגן טבילה בזמנים עתיקים, והפסיפס שלה כולל סמלים הקשורים למים, ומגיעים אליו באמצעות שבעה מדרגות, אשר מייצגות את שבעת גן העדן ושבעת המתנות של רוח הקודש, אולם גם מסמל את מותו הגואל של ישוע, שממנו חיים חדשים יכולים לצמוח. בפסיפס זה גם כן, האבן השחורה מייצגת את ישוע, אבן הפינה של החיים האנושיים.
מהמזבח, הקוסטוד פנה במילים מספר ובירך באנגלית את כל המשתתפים אשר באו לחגוג את ליל השימורים של יום חג חשוב זה בעיר של מרים ויוסף. "יוסף", הדגיש האח פיצהבלה, "היה עם תוכניות משלו, אולם האל קרא לו לשנות אותן וקרא לו לקבל את היעד החדש שלו ולהיות לאב הארצי של ישוע. ויוסף מקבל מטלה זו באופן אחראי, בדממה ובציות לרצון האל. זהו בית הספר של המשפחה הקדושה מנצרת."
הדמות של יוסף הקדוש הינה דוגמא ומרכזית בדרשה, אשר היתה בשפה הערבית ע"י האח אמג'ד סברה. השראה מאת ספר הבשורה המרכיבים את הליטורגיה (מתי, א:16, 18-21, 24א) אשר מזכירה את קריאת האל ליוסף בחלום ואת מוכנותו של יוסף לעשות את מה שאמר לו מלאך ה'. האח אמג'ד הראה כיצד בספר הבשורה, יוסף מוצג עם כינוי אחד בלבד – "איש צדיק". ישוע, בן האלוהים, אשר גדל בקרב משפחה בנצרת ואשר בוודאי למד רבות מהאיש הצדיק הזה, כך גם אנו נקראים ללכת בצניעות וענווה אחרי המודל של המשפחה הקדושה. וכאשר בתפילת "אבינו שבשמיים" נאמרות המילים "ייעשה רצונך" לא ניתן להכחיש כי יוסף הקדוש אכן חי תפילה זו באופן מושלם, ניהל את חייו בהתאם לתוכנית האל. הקריאה של האיש אינה רגילה, איפוא, אינה מהווה קיום בינוני אלא מהווה חיים לפי קריאת האל, הקשבה לדבר ה', להכיר אותו ולחיות באחדות עם האל. מסביבה זו, אלו התרים אחר שלום בליבם יכולים ללמוד מבית הספר של יוסף הקדוש, "איש צדיק" אשר ידע כיצד לחיות עד הסוף לפי ציוויו של האל ולזהות את סימני העת. לאחר מכן, האח אמג'ד עורר את התיוך של יוסף הקדוש כך שביום מיוחד זה הוא יכול להעניק את הגנתו למשחות ולהישאר ולהמשיך להוות מודל לכל האבות, ולכן לסייע למשפחות לחוות את השלום והאחדות אשר אפיינו את המשפחה מנצרת. לבסוף, כהן הדת ביטא, בשם הקוסטודיה, תנחומים לכנסייה הקופטית של ארץ הקודש, אשר הפטריארך שלה נקרא השמימה לבית האב.
בסיומה של סעודת האדון, התהלוכה המסורתית התקיימה, שבה הקוסטווד, ואחריו מאות מאמינים, נשאו באופן טקסי את האיקונה של יוסף הקדוש מהמקום הקדוש המוקדש לו ואשר מזכיר את המקום שבו חי ועבד, אל הבזיליקה של הבשורה, ואשר הונח במערה בחלק התחתון יותר של הכנסייה היכן שביתה של מרים עמד: מסלול מוכר אשר מאחד שני בני זוג קדושים לפני שנים כה רבות. במערה, הטקסט מספר הבשורה לפי לוקאס הוקרא – מספר את הבשורה לבתולה מרים ע"י המלאך גבריאל (לוקאס, 1:26-31). כריעת ברך לפני המערה, הקוסטוד יכול היה לפנות בתפילה בשם הכנסייה כולה, קורא להתערבות של יוסף הקדוש ושל בת זוגתו שנתעברה ללא חטא תוך תפילה מיוחדת עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש, הנקראת לשמור על המקומות הקדושים היכן שהרז של הפדות הושלמו ועל מנת לשרת את הכנסייה, את מקומות הפולחן, את הנוצרים המקומיים ואת עולי הרגל מכל העולם. לבסוף, האח פיצהבלה, כשהאיקונה בידיו, ברך באופן טקסי את הקהילה הגדולה אשר סייעה בטקס זה. לאחר מכן, היתה מסורת של שניקה לאיקונה.
יוסף הקדוש: דמות יקרה לכל הנוצרים. דבקות זו אשר נפוצה בכל העולם, אשר שורשיה בנצרת, היכן שהנוצרים הראשונים הנציחו את זכרה של המשפחה הקדושה ואת הפשטות של חיים קדושים. דבקות מעמיקה, אשר הוקדשה רשמית ונערכה ע"י הפרנציסקאנים. ב-1399, במהלך הפרק הכללי של המסדר באסיזי, הוחלט כי בכל שנה יום החג של יוסף הקדוש יהיה קבוע ל-19 במרץ, החלטה שקיבלה את אישורו של האפיפיור סיקסטוס ה-5, שהיה חבר במשפחה הפרנציסקאנית. הייה זה יוחנן פאולוס השני אשר ב-15 באוגוסט 1989 הנחה את התוכחה האפוסטולית "רדמפטוריס קוסטוס" לקהילה הנוצרית, בייחוד בהתייחס לדמות וליעד של יוסף קדוש. אדם פשוט ואמיץ, אשר ידע כיצד להפוך את ביתו ואת משפחתו לבית ספר אמיתי של ספר הבשורה, מגן וחודר לתחושה המעמיקה ביותר של נוכחות ישוע בעולם ומציע את הבסיס הענווה הראשון של הכנסייה האוניברסאלית, שגם כיום הוא המגן והפטרון שלה
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מירוסלב ג'דלוס