בין התאריכים 5-6 בינואר המשפחה הגדולה של הקוסטודיה של ארץ הקודש יחד עם אנשי הקהילה חגגו יחדיו את יום החג של האפיפניה [ההתגלות]. החגיגות החלו ביום ראשון בחדר האורחים ("דיוואנו") שבמנזר סאן סלבטורה, שבירושלים, היכן שהמשפחות הנוצריות החשבות ביותר והמוכתר (נציג הנוצרים הלטיניים) התקבלו ע"י הקוסטוד. הקוסטוד עדכן את הנוכחים אודות ביקורו של האפיפיור והקוסטוד קרא לנוצרים להתפלל לרגל אירוע זה ולזכרו של האפיפיור שאול ה-6 שלפני חמישים שנה ערך את יום החג של האפיפניה בבית לחם. לאחר הכיבוד והחלפת ברכות, הקוסטוד עזב במהרה על מנת לצאת לבית לחם בעבור הכניסה הטקסית.
לפי הפרוטוקול, ולמרות שינויים בתנועה עקב בניית חומת ההפרדה, התהלוכה הגדולה נסעה לאורך המסלול העתיק המקשר בין ירושלים ובית לחם, עם עצירה במנזר מאר אליאס, בגבול שבין שתי הרשויות, היכן שהאב איבראים פלטס בליווי של אנשי רשויות אזרחיות של הרשות הפלסטינית המתינו לו. משטרת ישראל על גבי סוסים ליוו את התהלוכה עד לרגלי חומת ההפרדה בסביבות קבר רחל. האחים הפרנציסקאנים, שהסתדרו בשורה בכיכר מנג'ר, שלפני הבזיליקה, לא חיכו הרבה משום שבשעה 11:30 בדיוק, הקוסטוד ערך את כניסתו הטקסית לפני הבזיליקה ולאחר מכן נכנס לכנסיית קתרינה הקדושה. תפילת הערבית הראשונה החלה עם הברכה מאת האב נרוואן אל-באנה, במילותיו של האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16: "הקהילה אינה שלי, אלא של ישוע המשיח, ואני רק משרתו"..... בתחילת השנה, אנו – אנשי הקהילה של בית לחם – ביקשנו מהאל לעזור לנו להמשיך לעבוד עם חסד וצדקה, צדק ואמת כך שקהילה זו תגדל". אחר הצהריים הוקראו פרקים מספר תהילים שהזמינו את המלך, האנשים והמלאכים להלל את גדולת האל.
בשעות אחר הצהריים של יום חג זה נתגלה מראה מלהיב: נוצרים מהזרם הקופטי, הסורי, היווני אורתודוכסי והאתיופי, בנוכחות ראשי הכנסיות שלהם ובלבוש ליטורגי נוצץ, הם חזרו על פסוקים ופרקים מתהילים, תפילת הערבית והתהלוכה למערת המולד.
באם חלק מעולי הרגל שראו זאת אמרו כלאחר יד "בלגן קדוש" שנוצר מבליל של הלל ומלמול מקביל, האח הפרנציסקאני סטפן לא הסתיר את שמחתו ותפס בזרועו של מכובד יווני-אורתודוכסי שבא לברכו ואמר: "חשוב להתפלל שכל אחד, לפי הזרם שלו, שפתו ותרבותו אפילו אם זה קצת רועש! אני רוצה לחשוב שזה מה שאנו רואים ברגע זה, האדון רואה את המגוון ואת העושר של עמו ומאמיניו מלמעלה. זה מקסים!".
ביום שני, ה-6 בינואר, סעודת האדון האפיפיורית נערכה בשפה הלטינית, והיתה לחיה ותוססת ע"י שלושה מקהלות מנצרת, בית לחם וירושלים. הכנסייה של קתרינה הקדושה היתה מלאה עד אפס מקום ובה נערכו לאחר מכן תפילות ערבית ותהלוכה למערת המולד. האירוע הסתיים עם תהלוכה בחצר הסגורה (קלויסטר בלעז] במנזר של ג'רום הקדוש, היכן שהנזירים והמקומיים, שיננו את "פואר נאטוס" [שלושת המלכים] בבית לחם והביאו את ישוע התינוק על גבי המזבח.
יום חג האפיפניה מכונה גם "יום החג של האנשים", ומזכירים בו שהאב גילה את אהבתו האינסופית ומציע אותה לכל העמים ולכל אדם. הבזיליקה של המולד היוותה עדות לכך שנוצרים מהזרם הלטיני ומהזרם האורתודוכסי היו יחדיו לרגל החג שלהם (ערב החג של האפיפניה וחג המולד של האורתודוכסים). למעשה, ההבדל בין הזרם הלטיני-מערבי ובין מזרחי-ביזנטי או בין לוח השנה המערבי ה"גרגוריאני" ובין הביזנטי "יוליאני" הינו תקופה של 13 ימים בלבד.
עולה רגל מאנגליה לחשה לביתה "את רואה, שלושת קבוצות אלה, לבושות כה שונה ואינם מדברים את אותה שפה, אולם מתפללים יחד, הם כמו שלושת החכמים מהמזרח."
כל תקופה יש לה את המטפורה שלה, אולם יש לזכור כי זו דרך ארוכה שבה הלכו שלושת המלכים מהמזרח ומזכירים לנו כיצד החיים הינם הרפתקה. ממש כמותם, גם אנו חייבים לשאול את עצמנו, מנסים לפגוש את נוכחותו, לחדש את האמונה, לחפש את ישוע התינוק בכל אדם שהוא שונה או קרוב.
אמילי ריי
לפי הפרוטוקול, ולמרות שינויים בתנועה עקב בניית חומת ההפרדה, התהלוכה הגדולה נסעה לאורך המסלול העתיק המקשר בין ירושלים ובית לחם, עם עצירה במנזר מאר אליאס, בגבול שבין שתי הרשויות, היכן שהאב איבראים פלטס בליווי של אנשי רשויות אזרחיות של הרשות הפלסטינית המתינו לו. משטרת ישראל על גבי סוסים ליוו את התהלוכה עד לרגלי חומת ההפרדה בסביבות קבר רחל. האחים הפרנציסקאנים, שהסתדרו בשורה בכיכר מנג'ר, שלפני הבזיליקה, לא חיכו הרבה משום שבשעה 11:30 בדיוק, הקוסטוד ערך את כניסתו הטקסית לפני הבזיליקה ולאחר מכן נכנס לכנסיית קתרינה הקדושה. תפילת הערבית הראשונה החלה עם הברכה מאת האב נרוואן אל-באנה, במילותיו של האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16: "הקהילה אינה שלי, אלא של ישוע המשיח, ואני רק משרתו"..... בתחילת השנה, אנו – אנשי הקהילה של בית לחם – ביקשנו מהאל לעזור לנו להמשיך לעבוד עם חסד וצדקה, צדק ואמת כך שקהילה זו תגדל". אחר הצהריים הוקראו פרקים מספר תהילים שהזמינו את המלך, האנשים והמלאכים להלל את גדולת האל.
בשעות אחר הצהריים של יום חג זה נתגלה מראה מלהיב: נוצרים מהזרם הקופטי, הסורי, היווני אורתודוכסי והאתיופי, בנוכחות ראשי הכנסיות שלהם ובלבוש ליטורגי נוצץ, הם חזרו על פסוקים ופרקים מתהילים, תפילת הערבית והתהלוכה למערת המולד.
באם חלק מעולי הרגל שראו זאת אמרו כלאחר יד "בלגן קדוש" שנוצר מבליל של הלל ומלמול מקביל, האח הפרנציסקאני סטפן לא הסתיר את שמחתו ותפס בזרועו של מכובד יווני-אורתודוכסי שבא לברכו ואמר: "חשוב להתפלל שכל אחד, לפי הזרם שלו, שפתו ותרבותו אפילו אם זה קצת רועש! אני רוצה לחשוב שזה מה שאנו רואים ברגע זה, האדון רואה את המגוון ואת העושר של עמו ומאמיניו מלמעלה. זה מקסים!".
ביום שני, ה-6 בינואר, סעודת האדון האפיפיורית נערכה בשפה הלטינית, והיתה לחיה ותוססת ע"י שלושה מקהלות מנצרת, בית לחם וירושלים. הכנסייה של קתרינה הקדושה היתה מלאה עד אפס מקום ובה נערכו לאחר מכן תפילות ערבית ותהלוכה למערת המולד. האירוע הסתיים עם תהלוכה בחצר הסגורה (קלויסטר בלעז] במנזר של ג'רום הקדוש, היכן שהנזירים והמקומיים, שיננו את "פואר נאטוס" [שלושת המלכים] בבית לחם והביאו את ישוע התינוק על גבי המזבח.
יום חג האפיפניה מכונה גם "יום החג של האנשים", ומזכירים בו שהאב גילה את אהבתו האינסופית ומציע אותה לכל העמים ולכל אדם. הבזיליקה של המולד היוותה עדות לכך שנוצרים מהזרם הלטיני ומהזרם האורתודוכסי היו יחדיו לרגל החג שלהם (ערב החג של האפיפניה וחג המולד של האורתודוכסים). למעשה, ההבדל בין הזרם הלטיני-מערבי ובין מזרחי-ביזנטי או בין לוח השנה המערבי ה"גרגוריאני" ובין הביזנטי "יוליאני" הינו תקופה של 13 ימים בלבד.
עולה רגל מאנגליה לחשה לביתה "את רואה, שלושת קבוצות אלה, לבושות כה שונה ואינם מדברים את אותה שפה, אולם מתפללים יחד, הם כמו שלושת החכמים מהמזרח."
כל תקופה יש לה את המטפורה שלה, אולם יש לזכור כי זו דרך ארוכה שבה הלכו שלושת המלכים מהמזרח ומזכירים לנו כיצד החיים הינם הרפתקה. ממש כמותם, גם אנו חייבים לשאול את עצמנו, מנסים לפגוש את נוכחותו, לחדש את האמונה, לחפש את ישוע התינוק בכל אדם שהוא שונה או קרוב.
אמילי ריי