"הבה לא נפחד, רוח הקודש נחה עלינו". היו אלו מילותיו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל במהלך הדרשה שלו בכניסה הטקסית של יום החג של הבשורה, ב-25 מרץ, בבזיליקה שבנצרת. היה זה בכנסייה הזו, שבה החל מהתקופה העתיקה הנוצרים העריצו וכיבדו אישה צעירה שאמרה "כן", נוצרים מהגליל ומירושלים שהקיפו את הפטריארך. הפטריארך לא היסס לבטא את שמחתו ולהודות "לכל מי שסייע להכין אירוע זה ומי שליווה [אותו] במהלך הכניסה הטקסית."
בערב לפני כן, בערב החג, הפטריארך נתקבל ע"י האח הממונה על המקום הקדוש וע"י כהני הדת מהקהילה הפרנציסקאנית לתפילת ערבית ותפילה של ערב החג במערה. הפטריארך הלטיני ערך את הטקס הנפלא והעביר מסר חיובי: "הכל החל בשלום והכל יסתיים בשלום.". מספר פעמים במהלך הדרשה שלו הוא ציין את הסבל של הנוצרים שבארץ הקודש ושל אחיהם "...בסוריה, בעיראק ואפילו במצרים, כמו גם בניגריה, מרכז אפריקה ובכל מקום, נתונים תחת מלחמה ותחת פירוד. פירוד גם נוסף לכאב הזה שלנו כאן בנצרת וברשות הפלסטינית." השנה מוקדשת למשפחה, והוא קרא לאחדות ולנחישות, שהם ההגנה היחידה מפני הסקפטיות והפחד. הוא שואב את כוחו מ"ממי שמחץ את הרוע תחת צלבו ובתקומתו", הפטריארך פנה לנוצרים בכל העולם, ובייחוד לאלו שבארץ הקודש, למרים ולאור שלה.
השמחה והעליצות הכללית נסתיימה בתהלוכה לתוך הבזיליקה, היכן שהמקהלה המקומית שרה שירים המוקדשים למרים. אחרי הפטריארך וכהני הדת של הקהילה, הלך קהל גדול ולאחר מכן הלכו לחצר הגדולה שבכנסייה על מנת לברך ילדים ומשפחות לצלילי חמת החלילים והתופים של תנועת הצופים. נקודת השיא של השנה הקדושה, הינה שביום החג של בשורה תאפשר לנוצרים רבים לחדש את ה"כן" בתקווה באל, ולהראות שוב את דבקותם באם הקדושה ביותר של הכנסייה.
בערב לפני כן, בערב החג, הפטריארך נתקבל ע"י האח הממונה על המקום הקדוש וע"י כהני הדת מהקהילה הפרנציסקאנית לתפילת ערבית ותפילה של ערב החג במערה. הפטריארך הלטיני ערך את הטקס הנפלא והעביר מסר חיובי: "הכל החל בשלום והכל יסתיים בשלום.". מספר פעמים במהלך הדרשה שלו הוא ציין את הסבל של הנוצרים שבארץ הקודש ושל אחיהם "...בסוריה, בעיראק ואפילו במצרים, כמו גם בניגריה, מרכז אפריקה ובכל מקום, נתונים תחת מלחמה ותחת פירוד. פירוד גם נוסף לכאב הזה שלנו כאן בנצרת וברשות הפלסטינית." השנה מוקדשת למשפחה, והוא קרא לאחדות ולנחישות, שהם ההגנה היחידה מפני הסקפטיות והפחד. הוא שואב את כוחו מ"ממי שמחץ את הרוע תחת צלבו ובתקומתו", הפטריארך פנה לנוצרים בכל העולם, ובייחוד לאלו שבארץ הקודש, למרים ולאור שלה.
השמחה והעליצות הכללית נסתיימה בתהלוכה לתוך הבזיליקה, היכן שהמקהלה המקומית שרה שירים המוקדשים למרים. אחרי הפטריארך וכהני הדת של הקהילה, הלך קהל גדול ולאחר מכן הלכו לחצר הגדולה שבכנסייה על מנת לברך ילדים ומשפחות לצלילי חמת החלילים והתופים של תנועת הצופים. נקודת השיא של השנה הקדושה, הינה שביום החג של בשורה תאפשר לנוצרים רבים לחדש את ה"כן" בתקווה באל, ולהראות שוב את דבקותם באם הקדושה ביותר של הכנסייה.