היום טקסיות מספקת תשובה לבכיו העתיק של האדם. כרגיל, זוהי תשובה השונה מאדם לאדם כפי שניתן לתאר. וושוב, ישנו דם וישנו קורבן, אולם הפעם דם זה אינו של אדם, אלא של האל. אין זה קורבן של האדם, אלא האל מקריב קורבן בשביל האדם."
היום, ביום ראשון הראשון בחודש יולי, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה נאספו יחדיו בגת שמנים על מנת לחגוג את החג הטקסי של דמו היק מפז של ישוע האדון. בבזיליקה שתוכנה ע"י ברלוצי, האב הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את סעודת האדון הטקסית בחג זה אשר לפי מועצת הותיקן השנייה אוחד עם חג של גוף האדון (קורפוס כריסטי בלעז), אולם חג זה שרד בירושלים היכן שנחוג כבכל שנה בהר הזיתים.
זהו יום חג, כפי שציין הקוסטוד בדרשתו, המדגיש את הקשר הייחודי בין ירושלים ובין הרז של הגואל.
"האדמה שלנו, זו של האדם, תמיד סומנה ע"י דם. החל מהעמוד הראשון בתנ"ך ובמהלך כל ההיסטוריה של האדם, ראינו כי חווית האלימות, הרשע והשנאה מפריעה בחיי האנשים ובמערכת היחסים ביניהם, ועל האדמה לקבל ולהסכים לדם חף מפשע ולהיות עדה לבכיו. הדם, המסמל את החיים, הופך גם לסימבול של המוות ולמוות באלימות. הדם, שהינו חיים הניתנים ע"י האל, הינו זורם מהאדם ונשפך שלא בצדק. אנו גם נושאים בתוצאות של פצע זה בליבותינו, אנו מאחסנים את הספקות כי הרשע רב מדי. אנו טועים באם אנו חושבים שרחמי האלוהים אינם יכולים לחדור כה רחוק וכי חטאינו חזקים יותר מאשר אהבת האל."
מאת – סרנה פיציריאלו
היום, ביום ראשון הראשון בחודש יולי, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה נאספו יחדיו בגת שמנים על מנת לחגוג את החג הטקסי של דמו היק מפז של ישוע האדון. בבזיליקה שתוכנה ע"י ברלוצי, האב הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את סעודת האדון הטקסית בחג זה אשר לפי מועצת הותיקן השנייה אוחד עם חג של גוף האדון (קורפוס כריסטי בלעז), אולם חג זה שרד בירושלים היכן שנחוג כבכל שנה בהר הזיתים.
זהו יום חג, כפי שציין הקוסטוד בדרשתו, המדגיש את הקשר הייחודי בין ירושלים ובין הרז של הגואל.
"האדמה שלנו, זו של האדם, תמיד סומנה ע"י דם. החל מהעמוד הראשון בתנ"ך ובמהלך כל ההיסטוריה של האדם, ראינו כי חווית האלימות, הרשע והשנאה מפריעה בחיי האנשים ובמערכת היחסים ביניהם, ועל האדמה לקבל ולהסכים לדם חף מפשע ולהיות עדה לבכיו. הדם, המסמל את החיים, הופך גם לסימבול של המוות ולמוות באלימות. הדם, שהינו חיים הניתנים ע"י האל, הינו זורם מהאדם ונשפך שלא בצדק. אנו גם נושאים בתוצאות של פצע זה בליבותינו, אנו מאחסנים את הספקות כי הרשע רב מדי. אנו טועים באם אנו חושבים שרחמי האלוהים אינם יכולים לחדור כה רחוק וכי חטאינו חזקים יותר מאשר אהבת האל."
מאת – סרנה פיציריאלו