החל מה-3 ועד ה-30 לנובמבר 2008, ארבעה בעלי מלאכה מבית לחם לאחר תקופת הכשרה מתמשכת של 100 שעות בקורס של עבודת צדפת הפנינה (או אם הפנינה), הפכו לאמנים. היה זה אחד מהמיזמים של האב מיקלה פיצירילו ז"ל שיזם זאת בשנת 2003 וליווה את המיזם מאז.
באחד מעבודותיו האחרונות של האב פיצירילו, "ירושלים החדשה: בעלי מלאכה פלסטינאים בשירות המקומות הקדושים", הוא הציג ופירט, בעקבות מחקר סבלני וארוך טווח, רשימה ארוכה של עבודות מלאכה, אשר נוצרו בהשראת האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
כמו כן, הוא גם ציטט מאמר הכולל טקסט מלא של האב בלארמינו בגאטי, שפורסם בשנת 1942 "התעשייה של צדפת הפנינה בבית-לחם" (ראה עמ’ 225 ואילך). במאמר זה מאוזכר כי עבודת מלאכה זו הוכרה בסוף המאה ה-16, ביחד עם העבודה בעץ הזית, וכי מאז ומעולם נתמכה ע"י הקוסטודיה של ארץ הקודש.
במסגרת מסורת פרנציסקאנית ארוכת שנים זו, האב פיצירילו ז"ל רצה שחלק מן האמנים מבית-לחם יוכלו להעלות עוד יותר את הסטנדרים של ההתמחות והוא העלה הגיגים אלו בפני האמן האיטלקי סלבאטורה גיאנוטו.
האב פיצירילו ביטא את יעדי התוכנית כדלקמן: "המיזם הזה מתקיים כך שתהיה רווחית וייצר בתמורה גדילה מקצועית והעשרת ידע עבור הסטודנטים. בשלב זה של ההכשרה, היעד היה להבנות את השלבים על מנת לשפר את איכות הייצור; להדגים את טכניקות הפעולה שלא היו ידועות להם קודם לכן, כמו למשל חריטת תגליף, שבעקבותיו מחדירים דיו הודי; שהינה טכניקה עתיקה ומעודנת, שהועברה אל האמנים המקומיים ע"י האחים הפרנציסקאנים לפני מספר מאות, אולם כיום טכניקה זו נעלמה ונמוגה. שימוש בטכניקות אלו מאפשר להעניק מימד של עומק וערך לכל הדמויות המיוצגות בחומר זה. שלב חשוב נוסף במהלך ההכשרה היה העברה לאמנים המקומיים את האופן שבו ניתן לפשט נושאים כאשר הם מושפעים מאד ע"י הייצור הקיים, אשר עמוס מדי בסימבולים צפויים מראש וכוללים קישוטים ממקור ערבי. הסטודנטים התנסו בתכנון דגמים גיאומטריים על מנת להשיג לפחות בסיס יסודי משותף לאלמנטים ההכרחיים עבור התכנון וייצור של החפץ. דבר חשוב נוסף הינו הניתוח המעמיק של ציוד מעבדה מתקדם במיוחד, שסופק לסדנה, ותוכנן ונבנה כך שלא רק יאפשר לעבוד ביתר קלות וטוב יותר מבחינה טכנית, אלא גם בהתאם לתקנות העכשוויות המקובלות באירופה בנושאי בטיחות בעבודה. הציוד מאפשר לעבוד כמעט בהעדר מוחלט של רעש ומעל לכל – יחידת יניקה המונעת מהאמנים לנשום אבק; האבק נוצר בכמויות גדולות בתהליך העבודה עם צדפת הפנינים.
התוצאות שהושגו בסוף השלב הראשון של ההכשרה הינם ללא ספק חיוביות, גם עבור העניין שההכשרה העלתה בקרב הסטודנטים. אולם, הכל היה מותנה בכמויות מוגבלות של ציוד שניתן היה להביא. הסדנה כללה רק שני ספסלים עם חולץ ושני מנועי-מיקרו, כך שהסטודנטים נאלצו לעבוד לפי התור. אנו מקווים שיוזמה זו תוכל להימשך ולהגיע לשלב הסיום המלא, כך שהעבודה שבוצעה לא תהיה לריק. המיזם כלל את רכישת תחנות העבודה והכשרה נוספת, שתוכל להתבצע רק עם רכישת ציוד ומכונות, שיאפשרו ללמד את הסטודנטים את כל טכניקות העבודה ואת השלבים שיוצרים מעגל ייצור שלם.
עם סיום ההכשרה, היעדים היו לגרות ולתמוך באופן מסוים בסטודנטים על מנת שיוכלו להצטרף לעולם העבודה. התמיכה בהם כוללת ניהול עסקי, גישה לאמצעי אשראי, ליידעם לגבי כל הכלים הנדרשים כיום על מנת להתאקלם בעולם העבודה. כל המעורבים במיזם זה מקווים שימצא מימון על מנת להשלים את אחת מתוך עבודות הרבות שהאב מיקלה פיצירילו תמיד ביצע עם מחוייבות, תשוקה ובעקשנות - לא למען עניין אישי, אלא למטרה בלעדית של להביא את היתרונות של הידע, לא רק לאוכלוסיה בארץ הקודש, כפי שפרנציסקאני טוב עושה, אלא לכל מי שיכול היה להכירו ולעבוד עימו."
הקוסטוס, האב פיירבטיסטה פיצהבלה, העניק לאמנים את תעודות ההשתתפות וכמו כן הבטיח להם כי הקוסטודיה תמשיך לתמוך בסוג זה של עבודת מלאכה.
המשתתפים העניקו לקוסטוס את אחת מהעבודות שביצעו בקורס, בשעה שהאח הפרנציסקאני כרמלו פאפאלארדו, אשר ייצג את האב פיצירילו המנוח, העניק להם בתמורה את ספרו של פיצירילו "ירושלים החדשה" בגירסה הדו-לשונית (איטלקית-ערבית). הקוסטוס גם הענק תעודות דיפלומה ותודות לכל מי שאפשר את קיומה של תקופת ההכשרה הזו, בראש ובראשונה ל-סאלבטורה גיאנוטו, האמן האיטלקי הבכיר, ול-לנה חארוף, נציגת תוכניות פיתוח של האומות המאוחדות; קרלה בנלי קיבלה אף היא תעודה זו, כשותפה פיננסית של ההכשרה.
בהקדמה בספרו של האב פיצירילו, הוא סיים במילים אלו: "אנו תקווה כי הפרסום של עבודות אלו לכבודם של בעלי המלאכה הפלסטינאים ייתן דחיפה חדשה לאמנות, שאנו מאמינים שכרסה תחת המשקל של תגובת התיירות העולמית ועקב מצב הבידוד והקשיים שהאוכלוסייה הפלסטינאית חוותה משך שנים רבות מדי, כששערי ירושלים היו לרוע המזל סגורים בפניה."
Mab
באחד מעבודותיו האחרונות של האב פיצירילו, "ירושלים החדשה: בעלי מלאכה פלסטינאים בשירות המקומות הקדושים", הוא הציג ופירט, בעקבות מחקר סבלני וארוך טווח, רשימה ארוכה של עבודות מלאכה, אשר נוצרו בהשראת האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
כמו כן, הוא גם ציטט מאמר הכולל טקסט מלא של האב בלארמינו בגאטי, שפורסם בשנת 1942 "התעשייה של צדפת הפנינה בבית-לחם" (ראה עמ’ 225 ואילך). במאמר זה מאוזכר כי עבודת מלאכה זו הוכרה בסוף המאה ה-16, ביחד עם העבודה בעץ הזית, וכי מאז ומעולם נתמכה ע"י הקוסטודיה של ארץ הקודש.
במסגרת מסורת פרנציסקאנית ארוכת שנים זו, האב פיצירילו ז"ל רצה שחלק מן האמנים מבית-לחם יוכלו להעלות עוד יותר את הסטנדרים של ההתמחות והוא העלה הגיגים אלו בפני האמן האיטלקי סלבאטורה גיאנוטו.
האב פיצירילו ביטא את יעדי התוכנית כדלקמן: "המיזם הזה מתקיים כך שתהיה רווחית וייצר בתמורה גדילה מקצועית והעשרת ידע עבור הסטודנטים. בשלב זה של ההכשרה, היעד היה להבנות את השלבים על מנת לשפר את איכות הייצור; להדגים את טכניקות הפעולה שלא היו ידועות להם קודם לכן, כמו למשל חריטת תגליף, שבעקבותיו מחדירים דיו הודי; שהינה טכניקה עתיקה ומעודנת, שהועברה אל האמנים המקומיים ע"י האחים הפרנציסקאנים לפני מספר מאות, אולם כיום טכניקה זו נעלמה ונמוגה. שימוש בטכניקות אלו מאפשר להעניק מימד של עומק וערך לכל הדמויות המיוצגות בחומר זה. שלב חשוב נוסף במהלך ההכשרה היה העברה לאמנים המקומיים את האופן שבו ניתן לפשט נושאים כאשר הם מושפעים מאד ע"י הייצור הקיים, אשר עמוס מדי בסימבולים צפויים מראש וכוללים קישוטים ממקור ערבי. הסטודנטים התנסו בתכנון דגמים גיאומטריים על מנת להשיג לפחות בסיס יסודי משותף לאלמנטים ההכרחיים עבור התכנון וייצור של החפץ. דבר חשוב נוסף הינו הניתוח המעמיק של ציוד מעבדה מתקדם במיוחד, שסופק לסדנה, ותוכנן ונבנה כך שלא רק יאפשר לעבוד ביתר קלות וטוב יותר מבחינה טכנית, אלא גם בהתאם לתקנות העכשוויות המקובלות באירופה בנושאי בטיחות בעבודה. הציוד מאפשר לעבוד כמעט בהעדר מוחלט של רעש ומעל לכל – יחידת יניקה המונעת מהאמנים לנשום אבק; האבק נוצר בכמויות גדולות בתהליך העבודה עם צדפת הפנינים.
התוצאות שהושגו בסוף השלב הראשון של ההכשרה הינם ללא ספק חיוביות, גם עבור העניין שההכשרה העלתה בקרב הסטודנטים. אולם, הכל היה מותנה בכמויות מוגבלות של ציוד שניתן היה להביא. הסדנה כללה רק שני ספסלים עם חולץ ושני מנועי-מיקרו, כך שהסטודנטים נאלצו לעבוד לפי התור. אנו מקווים שיוזמה זו תוכל להימשך ולהגיע לשלב הסיום המלא, כך שהעבודה שבוצעה לא תהיה לריק. המיזם כלל את רכישת תחנות העבודה והכשרה נוספת, שתוכל להתבצע רק עם רכישת ציוד ומכונות, שיאפשרו ללמד את הסטודנטים את כל טכניקות העבודה ואת השלבים שיוצרים מעגל ייצור שלם.
עם סיום ההכשרה, היעדים היו לגרות ולתמוך באופן מסוים בסטודנטים על מנת שיוכלו להצטרף לעולם העבודה. התמיכה בהם כוללת ניהול עסקי, גישה לאמצעי אשראי, ליידעם לגבי כל הכלים הנדרשים כיום על מנת להתאקלם בעולם העבודה. כל המעורבים במיזם זה מקווים שימצא מימון על מנת להשלים את אחת מתוך עבודות הרבות שהאב מיקלה פיצירילו תמיד ביצע עם מחוייבות, תשוקה ובעקשנות - לא למען עניין אישי, אלא למטרה בלעדית של להביא את היתרונות של הידע, לא רק לאוכלוסיה בארץ הקודש, כפי שפרנציסקאני טוב עושה, אלא לכל מי שיכול היה להכירו ולעבוד עימו."
הקוסטוס, האב פיירבטיסטה פיצהבלה, העניק לאמנים את תעודות ההשתתפות וכמו כן הבטיח להם כי הקוסטודיה תמשיך לתמוך בסוג זה של עבודת מלאכה.
המשתתפים העניקו לקוסטוס את אחת מהעבודות שביצעו בקורס, בשעה שהאח הפרנציסקאני כרמלו פאפאלארדו, אשר ייצג את האב פיצירילו המנוח, העניק להם בתמורה את ספרו של פיצירילו "ירושלים החדשה" בגירסה הדו-לשונית (איטלקית-ערבית). הקוסטוס גם הענק תעודות דיפלומה ותודות לכל מי שאפשר את קיומה של תקופת ההכשרה הזו, בראש ובראשונה ל-סאלבטורה גיאנוטו, האמן האיטלקי הבכיר, ול-לנה חארוף, נציגת תוכניות פיתוח של האומות המאוחדות; קרלה בנלי קיבלה אף היא תעודה זו, כשותפה פיננסית של ההכשרה.
בהקדמה בספרו של האב פיצירילו, הוא סיים במילים אלו: "אנו תקווה כי הפרסום של עבודות אלו לכבודם של בעלי המלאכה הפלסטינאים ייתן דחיפה חדשה לאמנות, שאנו מאמינים שכרסה תחת המשקל של תגובת התיירות העולמית ועקב מצב הבידוד והקשיים שהאוכלוסייה הפלסטינאית חוותה משך שנים רבות מדי, כששערי ירושלים היו לרוע המזל סגורים בפניה."
Mab