ביום שבת וראשון בשבוע השני של תקופת צום הארבעים, הבזיליקה של כנסיית הקבר שבירושלים היתה שוב במרכז החי של הקהילה הנוצרית בדרך לקראת חג הפסחא של האדון. הליטורגיה של צום הארבעים מסמלת את התקופה של מחילה ותפילה שחייבים להכין את הלב של כל נוצרי לחיות במודעות רבה את רז הייסורים, המוות ותחיית ישוע המשיח ששוב מתמקד במקום קדוש זה.
ביום שבת בשעות אחר הצהריים, הקהליה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה של ארץ הקודש, יחד עם האח פרגוס קלרק, האח הממונה על כנסית הקבר, יחד עם האח ארטמיו ויטורס, סגן הקסטוד, שוב קיבלו את פניו של מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלם, אשר עךך את כניסתו הטקסית לבזיליקה מייד לאחר שנתן כבוד לאבן המשיחה.,אשר מזכירה את המקום שבו גופתו של ישוע המושיע הונחה, לאחר מותו על הצלב, כדי שיוכן לקבורה. מונסניור שומאלי לאחר מכן הנחה את התהלוכה היומית באופן טקסי עם ליווי של העוגב, בבזיליקה, עם השתתפות של האחים פרנציסקאנים של קהילת הקבר הקדוש, אחים רבים אחרים מהקוסטודיה, אנשי דת מקהילות נוצריות אחרות הנמצאים בארץ הקודש, נציגים של המסדר הצבא הריבוני של מלטה, מספר חברים מהקהילה הנוצרית-ערבית המקומית דוברת הערבית ועולי רגל רבים מכל העולם שהגיעו לכנסיית הקבר לרגל תקופה מיוחדת זו במיוחד, היכן שישוע קם לתחייה ואשר רצו לקחת חלק באירועים אינטנסיביים אלו שהתרחשו שם באותה עת. מהקפלה של הסקרמנט המבורך או של ההתגלות של ישוע לאימו, מרים, התהלוכה עצרה בארבעה עשר תחנות המהוות את המסע בכנסיית הקבר ואשר כללו רגעים מרגשים של שירה ותפילה בכל עצירה. בינתיים, הקהילות הנוצריות האחרות גם החלו, האחת אחרי השנייה, את הכניסה הטקסית לבזיליקה ואת האירועים של תקופת צום הארבעים.
מאוחר בערב נערכה תפילת ערבית לילית שחזרה על עצמה החל מ-23:30 ושוב הביאה לבזיליקה של כנסיית הקבר את הקהילה הפרנציסקאנית של כנסיית הקבר , את כהני הדת המקומיים ומספר רב של עולי רגל. הליטורגיה נערכה ע" סגן הקוסטוד, ארטמיו ויטורס, ולאחר החלק הראשון שנחוג בקפלה של ההתגלות, העמוסה באנשים רבים, עם המנון של צום הארבעים, וחזרה על תהילים, קריאת המקראות מהברית החדשה ומספר שיר השירים, תחיית האדון ישוע שוב נזכרה עם תהלוכה לעבר כנסיית קבר ול-אדיקול, בשעה שהאח אטמיו ויטורס נשא את ספר הבשורה והמאימינם הדליקו נרות. לאחר שנלקח ספר הבשורה לתוך הקבר ולאחר תפילה קצרה על קברו הריק של ישוע, האח ארטמיו, שהעלה את ספר הבשורה, ברך טקסית את כל הנוכחים. לאחר מכן, המשיכה תפילת הערבית בחזרה של הנאספים לקפלה של ההתגלות היכן שנקראה הבשורה של התחייה, ושם נחוג הרגע של התקומה מן המתים של ישוע האדון ונערכו שם טקסים מסיימים. לסיום, האח ארטמיו ערך את סעודת האדון בגולגולתא, עם השתתפות רבה של מאמינים ואנשי דת, ועם סיומה, בתפילה מעמיקה, נסתיים האירוע הלילי השני של תקופת צום הארבעים.
בבוקר למחרת, יום ראשון השני של תקופת צום הארבעים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, בהתאם למסורת הליטורגית הלטינית, המאמינים שוב נפגשו במזבח המוקדש למרים המגדלת הקדושה בבזיליקה של כנסייית הקבר לשירה ולסעודת אדון טקסית שלפניה נערכה תפילת "הלל". לרגל אירוע זה, גם אחים הפרנציסקאנים שעזבו את המנזר של סאן סלבטוה, הגיעו קרוב למושב הפטריארכיה וליוו את מונסיניור ויליאם שומאלי והפמליה שלו בתהלוכה לבזיליקה, כך שניתן היה להשתתף באירועי יום ראשון לפי התוכנית הליטורגית.. עם נקהלים רבים מאד, עם דבקות רבה ומיוחדת באירוע טקסי של תקופת צום הארבעים, הפעם נערך בסמיכות ל-אדיקול של קבר של האדון. יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח פרגוס קלרק, האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, ועם פרנציסקאנים רבים של הקסטודיה, נכחו גם אנשי דת מקהילות רבות של ארץ הקודש, מספר חברים מהקהילה הנוצרית המקומית ועולי רגל רבים ממקומות רבים בעולם.סעודת האדון נערכה ע"י האח סטפן מילוסובץ, האח הממונה על הבזיליקה של המולד שבבית לחם, בשעה שאת הדרשה נשא בסמוך למזבח האח סבסטיאנו אקלימאס, האח הממונה על דומינוס פלויט [האדון בכה] שלמרגלות הר הזיתים. בהרהרו, האח סבסטיאנו שאב השראה רבה מהטקסט של ספר הבשורה לפי מתי אודות ההשתנות של ישוע בהר תבור (17:1-9), שהינה חלק מהליטורגיה, והינו אפיזודה שבה כבוד והדר מושלמים של ישוע המשיח מתגלים לשליחים וכל אדם מזמן לקחת חלק בחסד של הבורא, לצמוח בקריאה האנושית ולכוון של גישת השלמות בהתאם ליכולות הפרט. תקופת צום הארבעים מזמין כל אדם, בייחוד, למטלה חשובה, על מנת להתקרב לישוע, למודל שהוצב ע"י האב בטבילה בירדן ואשר כבודו המושלם נתגלה בהר התבור. במיילים אלו "זהו בני יחידי אותו בחרתי,הקשיבו לו", אלוהים האב מעלה כל אדם אחרי הליכה בעקבות ישוע, לעזוב הכל וללכת בהתאם בחיים, לקבל את דבר ה' ולהפכם לפרקטי בחיי הים יום, להביא להמרת לב לצדקה, רחמים וסליחה.משום שהאל באמת ובתמים מופיע באהבה, רחמים בסליחה והמסר שלו הולם עם טבעו של האהבה וההתאחדות המושלמת, הרחק מאלימות ונקם אשר בהם נוקטים לרוב אנשים, אפילו בשם הדת. האתגר, אשר אותו מציבה תקופת צום הארבעים, באופן כה אינטנסיבי הינה במדויק כי שוב מאזינים לקול האמיתי של האדון בתוככי מסרים שקריים כה רבים, מעוות הצעות ומבטא אי צדק.
בסופה של סעודת האדון, האחים הפרנציסקאנים שוב ליוו את ויליאם שומאלי ואת פמלייתו בתהלוכה מחוץ לבזיליקה ולאורך הרחובות הצרים של העיר העתיקה של ירושלים, אל הפטריארכיה הלטינית, בסמוך לשער יפו.
קתרינה פופה פדראטי
תמונות – ג'רזי קראי
ביום שבת בשעות אחר הצהריים, הקהליה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה של ארץ הקודש, יחד עם האח פרגוס קלרק, האח הממונה על כנסית הקבר, יחד עם האח ארטמיו ויטורס, סגן הקסטוד, שוב קיבלו את פניו של מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלם, אשר עךך את כניסתו הטקסית לבזיליקה מייד לאחר שנתן כבוד לאבן המשיחה.,אשר מזכירה את המקום שבו גופתו של ישוע המושיע הונחה, לאחר מותו על הצלב, כדי שיוכן לקבורה. מונסניור שומאלי לאחר מכן הנחה את התהלוכה היומית באופן טקסי עם ליווי של העוגב, בבזיליקה, עם השתתפות של האחים פרנציסקאנים של קהילת הקבר הקדוש, אחים רבים אחרים מהקוסטודיה, אנשי דת מקהילות נוצריות אחרות הנמצאים בארץ הקודש, נציגים של המסדר הצבא הריבוני של מלטה, מספר חברים מהקהילה הנוצרית-ערבית המקומית דוברת הערבית ועולי רגל רבים מכל העולם שהגיעו לכנסיית הקבר לרגל תקופה מיוחדת זו במיוחד, היכן שישוע קם לתחייה ואשר רצו לקחת חלק באירועים אינטנסיביים אלו שהתרחשו שם באותה עת. מהקפלה של הסקרמנט המבורך או של ההתגלות של ישוע לאימו, מרים, התהלוכה עצרה בארבעה עשר תחנות המהוות את המסע בכנסיית הקבר ואשר כללו רגעים מרגשים של שירה ותפילה בכל עצירה. בינתיים, הקהילות הנוצריות האחרות גם החלו, האחת אחרי השנייה, את הכניסה הטקסית לבזיליקה ואת האירועים של תקופת צום הארבעים.
מאוחר בערב נערכה תפילת ערבית לילית שחזרה על עצמה החל מ-23:30 ושוב הביאה לבזיליקה של כנסיית הקבר את הקהילה הפרנציסקאנית של כנסיית הקבר , את כהני הדת המקומיים ומספר רב של עולי רגל. הליטורגיה נערכה ע" סגן הקוסטוד, ארטמיו ויטורס, ולאחר החלק הראשון שנחוג בקפלה של ההתגלות, העמוסה באנשים רבים, עם המנון של צום הארבעים, וחזרה על תהילים, קריאת המקראות מהברית החדשה ומספר שיר השירים, תחיית האדון ישוע שוב נזכרה עם תהלוכה לעבר כנסיית קבר ול-אדיקול, בשעה שהאח אטמיו ויטורס נשא את ספר הבשורה והמאימינם הדליקו נרות. לאחר שנלקח ספר הבשורה לתוך הקבר ולאחר תפילה קצרה על קברו הריק של ישוע, האח ארטמיו, שהעלה את ספר הבשורה, ברך טקסית את כל הנוכחים. לאחר מכן, המשיכה תפילת הערבית בחזרה של הנאספים לקפלה של ההתגלות היכן שנקראה הבשורה של התחייה, ושם נחוג הרגע של התקומה מן המתים של ישוע האדון ונערכו שם טקסים מסיימים. לסיום, האח ארטמיו ערך את סעודת האדון בגולגולתא, עם השתתפות רבה של מאמינים ואנשי דת, ועם סיומה, בתפילה מעמיקה, נסתיים האירוע הלילי השני של תקופת צום הארבעים.
בבוקר למחרת, יום ראשון השני של תקופת צום הארבעים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, בהתאם למסורת הליטורגית הלטינית, המאמינים שוב נפגשו במזבח המוקדש למרים המגדלת הקדושה בבזיליקה של כנסייית הקבר לשירה ולסעודת אדון טקסית שלפניה נערכה תפילת "הלל". לרגל אירוע זה, גם אחים הפרנציסקאנים שעזבו את המנזר של סאן סלבטוה, הגיעו קרוב למושב הפטריארכיה וליוו את מונסיניור ויליאם שומאלי והפמליה שלו בתהלוכה לבזיליקה, כך שניתן היה להשתתף באירועי יום ראשון לפי התוכנית הליטורגית.. עם נקהלים רבים מאד, עם דבקות רבה ומיוחדת באירוע טקסי של תקופת צום הארבעים, הפעם נערך בסמיכות ל-אדיקול של קבר של האדון. יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח פרגוס קלרק, האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, ועם פרנציסקאנים רבים של הקסטודיה, נכחו גם אנשי דת מקהילות רבות של ארץ הקודש, מספר חברים מהקהילה הנוצרית המקומית ועולי רגל רבים ממקומות רבים בעולם.סעודת האדון נערכה ע"י האח סטפן מילוסובץ, האח הממונה על הבזיליקה של המולד שבבית לחם, בשעה שאת הדרשה נשא בסמוך למזבח האח סבסטיאנו אקלימאס, האח הממונה על דומינוס פלויט [האדון בכה] שלמרגלות הר הזיתים. בהרהרו, האח סבסטיאנו שאב השראה רבה מהטקסט של ספר הבשורה לפי מתי אודות ההשתנות של ישוע בהר תבור (17:1-9), שהינה חלק מהליטורגיה, והינו אפיזודה שבה כבוד והדר מושלמים של ישוע המשיח מתגלים לשליחים וכל אדם מזמן לקחת חלק בחסד של הבורא, לצמוח בקריאה האנושית ולכוון של גישת השלמות בהתאם ליכולות הפרט. תקופת צום הארבעים מזמין כל אדם, בייחוד, למטלה חשובה, על מנת להתקרב לישוע, למודל שהוצב ע"י האב בטבילה בירדן ואשר כבודו המושלם נתגלה בהר התבור. במיילים אלו "זהו בני יחידי אותו בחרתי,הקשיבו לו", אלוהים האב מעלה כל אדם אחרי הליכה בעקבות ישוע, לעזוב הכל וללכת בהתאם בחיים, לקבל את דבר ה' ולהפכם לפרקטי בחיי הים יום, להביא להמרת לב לצדקה, רחמים וסליחה.משום שהאל באמת ובתמים מופיע באהבה, רחמים בסליחה והמסר שלו הולם עם טבעו של האהבה וההתאחדות המושלמת, הרחק מאלימות ונקם אשר בהם נוקטים לרוב אנשים, אפילו בשם הדת. האתגר, אשר אותו מציבה תקופת צום הארבעים, באופן כה אינטנסיבי הינה במדויק כי שוב מאזינים לקול האמיתי של האדון בתוככי מסרים שקריים כה רבים, מעוות הצעות ומבטא אי צדק.
בסופה של סעודת האדון, האחים הפרנציסקאנים שוב ליוו את ויליאם שומאלי ואת פמלייתו בתהלוכה מחוץ לבזיליקה ולאורך הרחובות הצרים של העיר העתיקה של ירושלים, אל הפטריארכיה הלטינית, בסמוך לשער יפו.
קתרינה פופה פדראטי
תמונות – ג'רזי קראי