דון גטנו קורבו התקבל בברכה במנזר של סאן סלבטורה, במקום מושבה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, משך 10 חודשים. אחים פרנציסקאנים רבים יזכרו את השמחה שלו ואת הזמינות שלו כלפי אחרים.אנו פוגשים את כהן הדת האיטלקי הזה ממחוז בישופות קטן, אסרנצה,, שבדרום איטליה במהלך הימים האחרונים שלו בירושלים.
ש: דון גטנו, מדוע הגעת לארץ הקודש?
ת: אני כהן דת בקהילה 40 שנה ולעיתים קשה לחדש, בייחוד בקהילות קטנות. מספר המאמינים פוחת והולך כמו גם הפרקטיקה הדתית. האיזון הוא עדין ביותר. כמו כל דבר בעולם, יש לכוהני דת ריבוי מטלות ויעדים: הייתי כהן דת, מורה לדת בתיכון ואחראי על בית האבות. לאחר מספר שנים, חשתי עייפות, וכמו כן המוטיבציה והביטחון העצמי פחתו. נראה כי לא יכולתי עוד לשאת את המצב וכי אין לי יותר אנרגיה להתמודד עם זה. עקב כך ביקשתי מהבישוף שלי שנת שבתון על מנת ללוות את המאמינים שלי [למסע עליה לרגל לירושלים]. לאחר מכן, הרעיון של השארות בירושלים צץ בהדרגה עקב כך.
ש: האב גטנו, הגעת באוקטובר האחרון לקוסטודיה של ארץ הקודש, לקהילה גדולה של אחים נזירים. איך היתה האינטגרציה?
ת: תמיד חייתי לבד, מוקף באנשי הקהילה שלי ועם אימי. אבל הייתי לבד בחיי היום יום, בהרהורים שלי ועוד. ועל להתוודות כי מצאתי את עצמי מאד מרוצה מחיי האחווה, ממש מושלם, ואת זה חיפשתי. חיי הקהילה של האחים הפרנציסקאנים תרמה לי רבות. אפילו אם אתה לא פרנציסקאני, כמוני, התקבלתי כאחד מהם, הם מצד צעירים והן מהמבוגרים. טווינו כאן קשרי חברות והשתתפתי בחיי היום יום של המנזר. חיינו ביחד בשעה שמכבדים את החופש של כל אחד ואחד, נפגשים מתי שרוצים. יחס כבוד זה לאחרים נגע לליבי מאד וריגש אותי והשתלבתי בו היטב.
ש: במה עסקת בשנה זו?
ת:כחבר בקהילה, היה עלי לקחת חלק בבנייה [של האמונה והקהילה]. הפרנציסקאנים מקבלים בברכה מספר קטן של כהני דת לתקופות ארוכות ואני מודה להם על שקיבלו אותי. ערכתי סעודות האדון [מיסות] בקפלות שונות, למשל אצל הקלריסות העניות, וידוי בכנסיית הקבר פעמיים בשבוע ואף לקחתי מספר קורסים בפקולטה למדעי המקראי במנזר ההצלפה. עלה בי הרצון האמיתי להעמיק את אמונתי ואת הידע שלי באץ זו. נכחתי בשני סמסטרים באוניברסיטה. 40 שה לאחר מכן, מצאתי את עצמי בבית ספר והיה מאד נחמד! נהניתי במיוחד מההוראה של האב מנס בנושא של מערכת היחסים בין יהדות ונצרות במאות הראשונות לנצרות. ערכנו מספר סיורים, לא רק בישראל אלא גם ברשות הפלסטינית , בירדן ובתורכיה בעקבותיו של שאול הקדוש. נכחתי גם במספר רב של מפגשים, בייחוד בשיחות ליליות שאורגנו ע"י הצעירים האיטלקים. היתה לי גם גישה להכרות עם פעילים בדו שיח, פעילי זכויות אדם, אנשים המביאים תקווה. לאחר מכן, היה את ביקור האפיפיור בארץ הקודש!
ש: מה נחרת במיוחד בזיכרונך?
ת: הייתי אומר שכפר נחום. ביליתי שם מספר ימים במקום קדוש זה, שלחוף ים הכנרת. כאן ישוע שהה חלק גדול מחייו הציבוריים וניתן לחוש שם את נוכחותו. כמו כן, הכרתי היטב את האח וירג'יליו קורבו, משום שהייתי כהן דת בקהילה שלו באזור שלי [באיטליה]. נפגשנו בקיץ, במהלך חופשת החג וחלקנו בצורך העז לגלות כיצד החפירות התקדמו והתקדמו. מ- 1968 ועד 1986 הוא היה המנהל של 19 חפירות וגילה חורבות של ביתו של פטרוס. בהתרגשות רבה גיליתי מחדש את "כפר נחום שלו" ואת האבן הזו שבכניסה לביתו של פטרוס. אני חושב שאני יכול לשמוע את קולו קורא לי, "באבן זו, אני בטוח שישוע נגע".
ש: לאחר שנה של שהות עם הפרנציסקאנים של ארץ הקודש, מה יישאר לך מחוויה זו?
ת: הליטורגיה הלטינית! כשהייתי קטן, למדתי את סדר המיסה בלטינית, לאחר מכן עבר לאיטלקית. בהתרגשות רבה שרתי שוב את המיסה בלטינית. לאחר מכן, יכול אני לציין את הטקסים היפים הללו. משך כל חיי, אזכור את השבוע הקדוש בכנסיית הקבר. אריוע כה עשיר!.התהלוכה מסביב לקבר בחג הפסחא רגשה אותי. לחגוג את התחייה של ישוע באותו מקום שקרה ואלו רגעים נדירים. לעתים מבקרים את הפרנציסקאנים ונאמר כי הם אחראים יותר מדי על קבלת עולי הרגל, אולם בפועל תפקידם בלתי נתפס ומקיף. תפקידם אינו מוגבל למה שרואים במקומות הקדושים. יש גם מטלות הקשורות לטיפול בנוצרים של ארץ הקודש, לטפל בשורשי הבעיות שלהם. ישנה חכמה ותובנה לטווח ארוך בקרב אחים אלוה. הקהילות המקומיות מקסימות ויש בהן באמת חיי יחד והפרנציסקאנים באמת אוהבים אותם ומעודדים אותם.הם באמרת מגלים את המציאות בארץ זו, אולם גם חווים את הקשיים בהשגת האחדות והשלום. כמה ארוכה הדרך! יש הרבה דעות קדומות, הרבה גזענות, הכללה וקיצוניות: הכל עובר גיבוש באמצעות ההבט הדתי.
ש: מה התחושה שלך ערב לפני החזרה הביתה לאיטליה (העזיבה)?
ת: הגעתי לכאן עם הרבבה ציפיות ו"הקצאות" שיש להטעין מחדש הוטענו מחדש ובשלום. אני כבר חש שונה ומקווה שתוכלו לשמוע את הדרשות שלי. אני מרגיש מלא. אני מבין שמעל לכל אנו כולנו במסע של עלייה לרגל. אנשים באים לכאן כדי לראות ולשמוע את ישוע המשיח עם אותה התרגשות של הגילוי. אנו מבקשים גם להבין שישוע המשיח הינו בתוכנו והוא בא עימנו הביתה! ירושלים הינה שלב. תחשה וידיעה זו אני נושא עימי כיום. ואם אחוש נוסטלגיה וגעגועים, אני יודע שאשוב לכאן עוד פעם, משום שיש בי עניין רב מאד בארץ זו ובתושביה. תודה !.
ש: דון גטנו, מדוע הגעת לארץ הקודש?
ת: אני כהן דת בקהילה 40 שנה ולעיתים קשה לחדש, בייחוד בקהילות קטנות. מספר המאמינים פוחת והולך כמו גם הפרקטיקה הדתית. האיזון הוא עדין ביותר. כמו כל דבר בעולם, יש לכוהני דת ריבוי מטלות ויעדים: הייתי כהן דת, מורה לדת בתיכון ואחראי על בית האבות. לאחר מספר שנים, חשתי עייפות, וכמו כן המוטיבציה והביטחון העצמי פחתו. נראה כי לא יכולתי עוד לשאת את המצב וכי אין לי יותר אנרגיה להתמודד עם זה. עקב כך ביקשתי מהבישוף שלי שנת שבתון על מנת ללוות את המאמינים שלי [למסע עליה לרגל לירושלים]. לאחר מכן, הרעיון של השארות בירושלים צץ בהדרגה עקב כך.
ש: האב גטנו, הגעת באוקטובר האחרון לקוסטודיה של ארץ הקודש, לקהילה גדולה של אחים נזירים. איך היתה האינטגרציה?
ת: תמיד חייתי לבד, מוקף באנשי הקהילה שלי ועם אימי. אבל הייתי לבד בחיי היום יום, בהרהורים שלי ועוד. ועל להתוודות כי מצאתי את עצמי מאד מרוצה מחיי האחווה, ממש מושלם, ואת זה חיפשתי. חיי הקהילה של האחים הפרנציסקאנים תרמה לי רבות. אפילו אם אתה לא פרנציסקאני, כמוני, התקבלתי כאחד מהם, הם מצד צעירים והן מהמבוגרים. טווינו כאן קשרי חברות והשתתפתי בחיי היום יום של המנזר. חיינו ביחד בשעה שמכבדים את החופש של כל אחד ואחד, נפגשים מתי שרוצים. יחס כבוד זה לאחרים נגע לליבי מאד וריגש אותי והשתלבתי בו היטב.
ש: במה עסקת בשנה זו?
ת:כחבר בקהילה, היה עלי לקחת חלק בבנייה [של האמונה והקהילה]. הפרנציסקאנים מקבלים בברכה מספר קטן של כהני דת לתקופות ארוכות ואני מודה להם על שקיבלו אותי. ערכתי סעודות האדון [מיסות] בקפלות שונות, למשל אצל הקלריסות העניות, וידוי בכנסיית הקבר פעמיים בשבוע ואף לקחתי מספר קורסים בפקולטה למדעי המקראי במנזר ההצלפה. עלה בי הרצון האמיתי להעמיק את אמונתי ואת הידע שלי באץ זו. נכחתי בשני סמסטרים באוניברסיטה. 40 שה לאחר מכן, מצאתי את עצמי בבית ספר והיה מאד נחמד! נהניתי במיוחד מההוראה של האב מנס בנושא של מערכת היחסים בין יהדות ונצרות במאות הראשונות לנצרות. ערכנו מספר סיורים, לא רק בישראל אלא גם ברשות הפלסטינית , בירדן ובתורכיה בעקבותיו של שאול הקדוש. נכחתי גם במספר רב של מפגשים, בייחוד בשיחות ליליות שאורגנו ע"י הצעירים האיטלקים. היתה לי גם גישה להכרות עם פעילים בדו שיח, פעילי זכויות אדם, אנשים המביאים תקווה. לאחר מכן, היה את ביקור האפיפיור בארץ הקודש!
ש: מה נחרת במיוחד בזיכרונך?
ת: הייתי אומר שכפר נחום. ביליתי שם מספר ימים במקום קדוש זה, שלחוף ים הכנרת. כאן ישוע שהה חלק גדול מחייו הציבוריים וניתן לחוש שם את נוכחותו. כמו כן, הכרתי היטב את האח וירג'יליו קורבו, משום שהייתי כהן דת בקהילה שלו באזור שלי [באיטליה]. נפגשנו בקיץ, במהלך חופשת החג וחלקנו בצורך העז לגלות כיצד החפירות התקדמו והתקדמו. מ- 1968 ועד 1986 הוא היה המנהל של 19 חפירות וגילה חורבות של ביתו של פטרוס. בהתרגשות רבה גיליתי מחדש את "כפר נחום שלו" ואת האבן הזו שבכניסה לביתו של פטרוס. אני חושב שאני יכול לשמוע את קולו קורא לי, "באבן זו, אני בטוח שישוע נגע".
ש: לאחר שנה של שהות עם הפרנציסקאנים של ארץ הקודש, מה יישאר לך מחוויה זו?
ת: הליטורגיה הלטינית! כשהייתי קטן, למדתי את סדר המיסה בלטינית, לאחר מכן עבר לאיטלקית. בהתרגשות רבה שרתי שוב את המיסה בלטינית. לאחר מכן, יכול אני לציין את הטקסים היפים הללו. משך כל חיי, אזכור את השבוע הקדוש בכנסיית הקבר. אריוע כה עשיר!.התהלוכה מסביב לקבר בחג הפסחא רגשה אותי. לחגוג את התחייה של ישוע באותו מקום שקרה ואלו רגעים נדירים. לעתים מבקרים את הפרנציסקאנים ונאמר כי הם אחראים יותר מדי על קבלת עולי הרגל, אולם בפועל תפקידם בלתי נתפס ומקיף. תפקידם אינו מוגבל למה שרואים במקומות הקדושים. יש גם מטלות הקשורות לטיפול בנוצרים של ארץ הקודש, לטפל בשורשי הבעיות שלהם. ישנה חכמה ותובנה לטווח ארוך בקרב אחים אלוה. הקהילות המקומיות מקסימות ויש בהן באמת חיי יחד והפרנציסקאנים באמת אוהבים אותם ומעודדים אותם.הם באמרת מגלים את המציאות בארץ זו, אולם גם חווים את הקשיים בהשגת האחדות והשלום. כמה ארוכה הדרך! יש הרבה דעות קדומות, הרבה גזענות, הכללה וקיצוניות: הכל עובר גיבוש באמצעות ההבט הדתי.
ש: מה התחושה שלך ערב לפני החזרה הביתה לאיטליה (העזיבה)?
ת: הגעתי לכאן עם הרבבה ציפיות ו"הקצאות" שיש להטעין מחדש הוטענו מחדש ובשלום. אני כבר חש שונה ומקווה שתוכלו לשמוע את הדרשות שלי. אני מרגיש מלא. אני מבין שמעל לכל אנו כולנו במסע של עלייה לרגל. אנשים באים לכאן כדי לראות ולשמוע את ישוע המשיח עם אותה התרגשות של הגילוי. אנו מבקשים גם להבין שישוע המשיח הינו בתוכנו והוא בא עימנו הביתה! ירושלים הינה שלב. תחשה וידיעה זו אני נושא עימי כיום. ואם אחוש נוסטלגיה וגעגועים, אני יודע שאשוב לכאן עוד פעם, משום שיש בי עניין רב מאד בארץ זו ובתושביה. תודה !.