"וימלאו ימיה ללדת, ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס"
(לוקס 2,7)
השנה הארוכה העומדת להסתיים ראתה מעשי אלימות הולכים וגוברים. סבלנו את המעורבות של כל כך הרבה חפים מפשע - ילדים, זקנים, נשים ועניים במדינות רבות - אחים ואחיות נוצריים רבים, קורבנות של אפליה, רדיפות וקידוש השם במזרח התיכון ובחלקים שונים של העולם כולו. תקופה ממושכת, בה התקווה בליבנו נתמכה בתפילה ובצורך הדחוף להעניק סיוע. במעמקי ליבנו הרגשנו את עצמת הצורך וחרדת החובה להשיא תקוותנו למרום ולהגן עליה מפני התקפות האלימות שנראו כבלתי ניתנות לעצירה. במו ידנו נגענו באמת הנצחית הטמונה בחג המולד ובבשורה המתגלה בברית החדשה.
דרכי החיים אינן עוברות בחצרות השלטון והכוח, אלא בשבילים הנסתרים של אהבה צנועה, אהבה הבוחרת שלא להטיל מרות.
אלוהים אינו מציל אותנו בחוזק יד, אלא בסימן צנוע לזמינות אינסופית המוצעת לכולם. נזקקנו שהכל-יכול יופיע בדמות ילד "ובחלשים אשר בעולם" בחר (1Cor 1,27) כיוון "שיספיקנו חסדו; והכח מוצא ביטוי מלא בשלמות שבחולשה" (1Cor 12,9).
רק בדרך זו הכל-יכול הציל אותנו באמת עד לשורשי ליבנו העמוקים והחבויים ביותר. כיוון שאילו נעזר רק בכוחו האין-סופי להצילנו ולו גם בכוח נס מיטיב, כמובן שהיינו כבר נרפאים מהרוע, אולם ליבנו לא היה משתנה.
זו הוכחה ואישוש - על אף שידענו זאת מאז ומעולם - כי הסמכות והשלטון מכירים באמת החבויה, כי קיים הכוח לעשות להרע וקיים הכוח להיטיב. אך תמיד בכוח ולבנו היה ממשיך להאמין בכוחו, בתקווה תמיד יהיה זה כוח מיטיב ולא מרע.
ואולם אלוהים הציל אותנו מהרוע, לא בכוחו האין-סופי אלא בחולשתה של האהבה ובזכות זה נרפאנו באמת, כי חזינו באהבה, וגילינו שכאשר היא אמיתית ועמוקה, יש בכוחה להצילנו. אהבה זו מסוגלת אף להצילנו מעצמנו ומתאוות השררה, מן האמונה שאנו שמים בכוח ומהאשליה שניתן לשלוט בחיים באמצעות הכוח.
כי זו הישועה האמיתית - יש להאמין, ובסופם של דברים, באהבה עצמה. להאמין, כי שום דבר אחר לא משנה את הלב ואף דבר אחר לא ישנה את העולם. האלימות המקיפה אותנו, ונראית כאילו היא השפה היחידה בימים אלה הופכת חסרת אונים מול האהבה המצילה אותנו.
היינו זקוקים למישהו שיתייצב לפנינו ובעדנו: "המשיח עֻנָה בעבורכם, והשאיר לכם מופת ללכת בעיקבותיו" (1 פיטר 2 : 21).
הליכה בדרך זו, בשבילים צנועים אלה, על מנת לומר לנו שדרך זו היא הדרך האמיתית, הדרך האמיתית היחידה בה יש לצעוד עד הסוף, עד הצלב בו האהבה - אהבה חלשה ומובסת – מקדיש עצמו כל כולו בכדי להיוולד מחדש ולחיות לנצח.
הכוח והאלימות שאנו חווים בתקופות אלה, יכולים איפוא ליטול מאתנו הכל, אך לא יוכלו ליטול את החיים הנולדים מתוך האהבה, אהבה שניתנה לנו לנצח.
וזאת מהותו של חג המולד, שאותו ילד ייטול את ידנו ויוביל אותנו בדרך זו - הדרך בה בחר אלוהים - שיש בה רק את אהבה לה הקדשנו את לבנו ושבעזרתה אנחנו מגיעים לישועת אמת.
על כן נפנה מבטנו לעבר אותה מערה בבית לחם בכדי לראות שאלוהים בחר בה כדי להעצים את כל הקיים הרחוק מן הכח ושונה מן השררה, וזאת כדי להראות לנו שאלוהים בחר בחולשת גופו של ילד חסר מגן וישע.
חג מולד שמח לכולם.
האח פיירבטיסטה פיצבלה, מסדר הפרנצסקנים
שומר ארץ הקודש
(לוקס 2,7)
השנה הארוכה העומדת להסתיים ראתה מעשי אלימות הולכים וגוברים. סבלנו את המעורבות של כל כך הרבה חפים מפשע - ילדים, זקנים, נשים ועניים במדינות רבות - אחים ואחיות נוצריים רבים, קורבנות של אפליה, רדיפות וקידוש השם במזרח התיכון ובחלקים שונים של העולם כולו. תקופה ממושכת, בה התקווה בליבנו נתמכה בתפילה ובצורך הדחוף להעניק סיוע. במעמקי ליבנו הרגשנו את עצמת הצורך וחרדת החובה להשיא תקוותנו למרום ולהגן עליה מפני התקפות האלימות שנראו כבלתי ניתנות לעצירה. במו ידנו נגענו באמת הנצחית הטמונה בחג המולד ובבשורה המתגלה בברית החדשה.
דרכי החיים אינן עוברות בחצרות השלטון והכוח, אלא בשבילים הנסתרים של אהבה צנועה, אהבה הבוחרת שלא להטיל מרות.
אלוהים אינו מציל אותנו בחוזק יד, אלא בסימן צנוע לזמינות אינסופית המוצעת לכולם. נזקקנו שהכל-יכול יופיע בדמות ילד "ובחלשים אשר בעולם" בחר (1Cor 1,27) כיוון "שיספיקנו חסדו; והכח מוצא ביטוי מלא בשלמות שבחולשה" (1Cor 12,9).
רק בדרך זו הכל-יכול הציל אותנו באמת עד לשורשי ליבנו העמוקים והחבויים ביותר. כיוון שאילו נעזר רק בכוחו האין-סופי להצילנו ולו גם בכוח נס מיטיב, כמובן שהיינו כבר נרפאים מהרוע, אולם ליבנו לא היה משתנה.
זו הוכחה ואישוש - על אף שידענו זאת מאז ומעולם - כי הסמכות והשלטון מכירים באמת החבויה, כי קיים הכוח לעשות להרע וקיים הכוח להיטיב. אך תמיד בכוח ולבנו היה ממשיך להאמין בכוחו, בתקווה תמיד יהיה זה כוח מיטיב ולא מרע.
ואולם אלוהים הציל אותנו מהרוע, לא בכוחו האין-סופי אלא בחולשתה של האהבה ובזכות זה נרפאנו באמת, כי חזינו באהבה, וגילינו שכאשר היא אמיתית ועמוקה, יש בכוחה להצילנו. אהבה זו מסוגלת אף להצילנו מעצמנו ומתאוות השררה, מן האמונה שאנו שמים בכוח ומהאשליה שניתן לשלוט בחיים באמצעות הכוח.
כי זו הישועה האמיתית - יש להאמין, ובסופם של דברים, באהבה עצמה. להאמין, כי שום דבר אחר לא משנה את הלב ואף דבר אחר לא ישנה את העולם. האלימות המקיפה אותנו, ונראית כאילו היא השפה היחידה בימים אלה הופכת חסרת אונים מול האהבה המצילה אותנו.
היינו זקוקים למישהו שיתייצב לפנינו ובעדנו: "המשיח עֻנָה בעבורכם, והשאיר לכם מופת ללכת בעיקבותיו" (1 פיטר 2 : 21).
הליכה בדרך זו, בשבילים צנועים אלה, על מנת לומר לנו שדרך זו היא הדרך האמיתית, הדרך האמיתית היחידה בה יש לצעוד עד הסוף, עד הצלב בו האהבה - אהבה חלשה ומובסת – מקדיש עצמו כל כולו בכדי להיוולד מחדש ולחיות לנצח.
הכוח והאלימות שאנו חווים בתקופות אלה, יכולים איפוא ליטול מאתנו הכל, אך לא יוכלו ליטול את החיים הנולדים מתוך האהבה, אהבה שניתנה לנו לנצח.
וזאת מהותו של חג המולד, שאותו ילד ייטול את ידנו ויוביל אותנו בדרך זו - הדרך בה בחר אלוהים - שיש בה רק את אהבה לה הקדשנו את לבנו ושבעזרתה אנחנו מגיעים לישועת אמת.
על כן נפנה מבטנו לעבר אותה מערה בבית לחם בכדי לראות שאלוהים בחר בה כדי להעצים את כל הקיים הרחוק מן הכח ושונה מן השררה, וזאת כדי להראות לנו שאלוהים בחר בחולשת גופו של ילד חסר מגן וישע.
חג מולד שמח לכולם.
האח פיירבטיסטה פיצבלה, מסדר הפרנצסקנים
שומר ארץ הקודש