ביום ראשון זה שלפני יום ראשון הרביעי של תקופת צום הארבעים כלל שוב תוכנית ליטורגית שבועית אשר מסמלת תקופה של הכנה לרגל חג הפסחא תוך התמקדות בקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה של ארץ הקודש ושל הפטריארכיה הלטינית המקומית, אשר יחד ערכו את האירוע הדתי הטקסי, שנערך, בהתאם למסורת, בבזיליקה של כנסיית הקבר.
מאוחר יותר בשעות אחר הצהריים בקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (הקפלה של ההתגלות של ישוע שקם לתחייה למרים, אימו), תפילת ערבית ראשונה נערכה. עם האח קרלוס מולינהזמר סולן של כנסיית הקבר, שערך אותה. תפילות הערבית כללו את השתתפות הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, כהני דת מקומיים ומספר של עולי רגל.
מאוחר בלילה, החל מהשעה 23:30, הם התאספו שוב לליל השימורים הלילי. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את האירועים הדתיים הללו בנוכחות של קבוצה גדולה של משתתפים שמילאו עד תום את הקפלה של ההתגלות ואת המרחב שמחוצה לה לפני תאי הוידוי והמזבח המוקדש למרים המגדלית הקדושה, כל הדרך עד ל-אדיקול של כנסיית הקבר. יחד עם סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, קבוצה גדולה של פרנציסקאנים נכחה, כמו גם נשים וגברים רבים מקהילות דתיות אחרות של ארץ הקודש, נוצרים מקומיים דוברי ערבית ועלי רגל רבים שבתקופה זו שלפני חג המולד מחיים את עיר הקודש. לאחר החלק הראשון של הליטורגיה שנערך בתוך הקפלה של ההתגלות, התחייה של ישוע האדון הונצחה שוב עם תהלוכה לכנסיית הקבר ומסביב לאדיקול, בשעה שהקוסטוד נשא באופן טקסי את המקרא מתוך ספר הבשורה וכל הנוכחים החזיקו בידם נר בוער. מלוה בשירה ובתפילה של הנאספים, האח פיצהבלה נכנס לקבר הריק של האדון ישוע עם ספר הבשורה והיה שם לרגע קט של הרהור. בעוזבו את האדיקול, הקוסטוד בירך באופן טקסי את המאמינים. הנאספים לאחר מכן פנו לקפלה של ההתגלות, היכן החלק האחרון של ליל השימורים נערך. סעודת האדון [מיסה] נערכה לאחר מכן בגולגולתא.
בבוקר שלמחרת, יום ראשון הרביעי של תקופת צום הארבעים, הקהילה של המאמינים ביצעה את הנוהל לפי המסורת הלטינית הליטורגית ושוב נאספו במזבח של מרים המגדלית הקדושה בבזיליקה של כנסיית הקבר על מנת לסייע בסעודת האדון בשירה שנערכה לאחר תפילת הבוקר. יום ראשון הרביעי של תקופת צום הארבעים מוגדר בלוח השנה הליטורגי של הכנסייה הקתולית כ"יום ראשון לאטאררה", מהמילה הלטינית של "היה שמח". והאנשים למעשה יש להם סיבה לשמוח: ההגעה המיוחלת של הגואל בחג הפסחא, תחיית האדון ישוע. "שישו את ירושלים, גילו בה, גילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיהו ס"ו 10-11). ניתן לחוש תחושת שמחה זו כשמתקרב השחרור תודות לסימבולים הליטורגיים. כהני הדת המסייעים, למעשה לבשו גלימות בצבע ורוד במקום סגול. הסגול מסמל את החרטה של תקופת צום הארבעים והינו המבוא לצבע פחות עגמומי – ורוד בהיר יותר, ובקרוב יהיה לבן ביום ראשון של חג הפסחא.
ושוב, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה לפטריארכיה הלטינית, מרחק קצר משער יפו שבעיר העתיקה וליוו באופן טקסי את מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, אל הבזיליקה של כנסיית הקבר כך שיכלו לקחת חלק באירועים הדתיים של יום ראשון בהתאם לתוכנית הליטורגית. יחד עם האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, והאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה על הבזיליקה של כנסיית המולד, היו לצידו של מונסיניור שומאלי, והאח פרגוס קלרק, האח הממונה של כנסיית הקבר, ומספר רב של נוכחים מהקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה של ארץ הקודש באירוע הטקסי. נכחו גם אנשי דת (נשים וגברים) מקהילות דתיות אחרות, קתולים מקומיים ועולי רגל רבים מהעולם. סעודת האדון נערכה ע"י האח קרלוס מולינה, בשעה שהדרשה ניתנה מצידו של המזבח ע"י האח נרוואן נאסר אל-באנה, כהן הדת של הקהילה הלטינית של ירושלים.
בסופה של בסעודת האדון, הפרנציסקאנים ליוו את מונסיניור שומאלי ואת הפמליה שלו בתהלוכה, כשעזבו את הבזיליקה ועברו ברחובות הצרים של הרובע הנוצרי של הער העתיקה והגיעו את הפטריארכיה.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – האח ג'ורג'יו ויניה
מאוחר יותר בשעות אחר הצהריים בקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (הקפלה של ההתגלות של ישוע שקם לתחייה למרים, אימו), תפילת ערבית ראשונה נערכה. עם האח קרלוס מולינהזמר סולן של כנסיית הקבר, שערך אותה. תפילות הערבית כללו את השתתפות הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, כהני דת מקומיים ומספר של עולי רגל.
מאוחר בלילה, החל מהשעה 23:30, הם התאספו שוב לליל השימורים הלילי. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את האירועים הדתיים הללו בנוכחות של קבוצה גדולה של משתתפים שמילאו עד תום את הקפלה של ההתגלות ואת המרחב שמחוצה לה לפני תאי הוידוי והמזבח המוקדש למרים המגדלית הקדושה, כל הדרך עד ל-אדיקול של כנסיית הקבר. יחד עם סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, קבוצה גדולה של פרנציסקאנים נכחה, כמו גם נשים וגברים רבים מקהילות דתיות אחרות של ארץ הקודש, נוצרים מקומיים דוברי ערבית ועלי רגל רבים שבתקופה זו שלפני חג המולד מחיים את עיר הקודש. לאחר החלק הראשון של הליטורגיה שנערך בתוך הקפלה של ההתגלות, התחייה של ישוע האדון הונצחה שוב עם תהלוכה לכנסיית הקבר ומסביב לאדיקול, בשעה שהקוסטוד נשא באופן טקסי את המקרא מתוך ספר הבשורה וכל הנוכחים החזיקו בידם נר בוער. מלוה בשירה ובתפילה של הנאספים, האח פיצהבלה נכנס לקבר הריק של האדון ישוע עם ספר הבשורה והיה שם לרגע קט של הרהור. בעוזבו את האדיקול, הקוסטוד בירך באופן טקסי את המאמינים. הנאספים לאחר מכן פנו לקפלה של ההתגלות, היכן החלק האחרון של ליל השימורים נערך. סעודת האדון [מיסה] נערכה לאחר מכן בגולגולתא.
בבוקר שלמחרת, יום ראשון הרביעי של תקופת צום הארבעים, הקהילה של המאמינים ביצעה את הנוהל לפי המסורת הלטינית הליטורגית ושוב נאספו במזבח של מרים המגדלית הקדושה בבזיליקה של כנסיית הקבר על מנת לסייע בסעודת האדון בשירה שנערכה לאחר תפילת הבוקר. יום ראשון הרביעי של תקופת צום הארבעים מוגדר בלוח השנה הליטורגי של הכנסייה הקתולית כ"יום ראשון לאטאררה", מהמילה הלטינית של "היה שמח". והאנשים למעשה יש להם סיבה לשמוח: ההגעה המיוחלת של הגואל בחג הפסחא, תחיית האדון ישוע. "שישו את ירושלים, גילו בה, גילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיהו ס"ו 10-11). ניתן לחוש תחושת שמחה זו כשמתקרב השחרור תודות לסימבולים הליטורגיים. כהני הדת המסייעים, למעשה לבשו גלימות בצבע ורוד במקום סגול. הסגול מסמל את החרטה של תקופת צום הארבעים והינו המבוא לצבע פחות עגמומי – ורוד בהיר יותר, ובקרוב יהיה לבן ביום ראשון של חג הפסחא.
ושוב, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה לפטריארכיה הלטינית, מרחק קצר משער יפו שבעיר העתיקה וליוו באופן טקסי את מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, אל הבזיליקה של כנסיית הקבר כך שיכלו לקחת חלק באירועים הדתיים של יום ראשון בהתאם לתוכנית הליטורגית. יחד עם האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, והאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה על הבזיליקה של כנסיית המולד, היו לצידו של מונסיניור שומאלי, והאח פרגוס קלרק, האח הממונה של כנסיית הקבר, ומספר רב של נוכחים מהקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה של ארץ הקודש באירוע הטקסי. נכחו גם אנשי דת (נשים וגברים) מקהילות דתיות אחרות, קתולים מקומיים ועולי רגל רבים מהעולם. סעודת האדון נערכה ע"י האח קרלוס מולינה, בשעה שהדרשה ניתנה מצידו של המזבח ע"י האח נרוואן נאסר אל-באנה, כהן הדת של הקהילה הלטינית של ירושלים.
בסופה של בסעודת האדון, הפרנציסקאנים ליוו את מונסיניור שומאלי ואת הפמליה שלו בתהלוכה, כשעזבו את הבזיליקה ועברו ברחובות הצרים של הרובע הנוצרי של הער העתיקה והגיעו את הפטריארכיה.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – האח ג'ורג'יו ויניה