קיימת פינה בגן במנזר של יפו שבו ישנו פסל קטן של המדונה [מרים]. לפני 12 שנה, בזמנו של האח הפרנציסקאני עבדלמשיח, חלק מהמאמינים דוברי הערבית של הקהילה החליטו לבנות מזבח קטן לאם האלוהים.
בכל הכנות, עלי לומר כי תמיד התייחסתי לטעם של הפינה שהותירה רצון רב בי לפעול. עבודה זו נעשתה בקלות ראש רבה מדי, ללא פרופורציה וטרם סוימה עד כמה שראיתי. למרות שהייתי כהן דת קהילתי משך מספר שנים, לא היה לי האומץ לטפל בנושא זה ולשפץ פסל זה. תמיד היססתי להרוס את המאפיין של פינה קדושה זו, אשר הינה מקום שבו כולם יכולים לשבת ולעצור לתפילה, בייחוד שהכנסייה עדיין סגורה.
"המקדש" הקטן הזה בייחוד הינו המקום שהמאמינים יכולים להתקרב לבתולה מרים [מריה] ולגעת בה בידיהם. ישנה גדר קטנה לפני המקדש על מנת להגן על הפסלון, אשר הינו דומה יותר לתא וידוי, שבו כל אחד יכול לפתוח את ליבו לבתולה מרים, מרים - עבור הודים, ולאימא מרים - עבור הפיליפינים. הם שותפים עימה לכל דאגותיהם, סבלותיהם, חרדותיהם וממתינים באמון רב, אם לא עבור פתרון, לפחות למתן של כוח רוחני על מנת לחזק את הרוחניות שלהן ולשאת את העול שלהן.
הפסל הקטן אינו יפה כלל! ברם הינו מתוק וזוכה ליחס של כבוד רב. הוא איננו דומה לזה שבכנסייה, אשר הינו יפה אולם מרוחק. הפסל שבגינה קרוב לכולם, כמו אימא אמיתית. היא תמיד שם. אין כל סכנה שהיא תאמר בדרך זו או אחרת לאנשים לשמור על הכנסייה נקייה ומצוחצחת. הפסל מכוסה בשמלה קטנה, תשומת לב של מאמין כלשהו וזאת על מנת לייפות אותה ובייחוד על מנת לכבדה. הנני בטוח כי הבתולה מרים, למרות דמותה שלה, הינה מעניקה חסד רב. אימא מרים שבגן הינה מקום מפגש בטוח הידוע לכל המאמינים – ערבים, פיליפינים ואפריקנים. רבים ממתינים לסופה של סעודת האדון [מיסה] על מנת להתקדם לנקודה הבאה שהינה דוברת בשפה שהם מבינים בפינת הגן שבה קריר ונעים תודות לאיקליפטוס שגדל בסמוך. הם אינם הולכים ישר לכנסייה ומטרידים את המאמינים אשר מתפללים שם. בערב, בייחוד בשבתות, הם מדליקים נרות לפני המקדש הקטן, כמו במערה, הנרות נשארים דולקים, מזכירים למדונה את התחינות של אנשים עניים אלו ואת צרכיהם. התפילה ממשיכה.
יחד עם הקתולים, גם הנשים מדת ההינדו מהודו וגם בודהיסטיות מ-סרי לנקה גם כן מגיעות. כאשר אני שואל כיצד הן יכולות להתפלל לבתולה מרים באם אינן מאמינות בנצרות והן עונות: "אנו מתפללים למדונה והיא עוזרת לנו. זה מה שחשוב לנו ואנו מכבדים ואוהבים אותה.". ובכן, דרכי האל נסתרות באמת ובתמים! היום הגיע מישהו על מנת לנקות את המקדש הקטן, כמו הבנות בתורן המגיעות ומנקות את בית אימן.
האח הפרנציסקאני ארטורט ואסוטו מנהל בית הספר התיכון "טרה סנטה"-
בכל הכנות, עלי לומר כי תמיד התייחסתי לטעם של הפינה שהותירה רצון רב בי לפעול. עבודה זו נעשתה בקלות ראש רבה מדי, ללא פרופורציה וטרם סוימה עד כמה שראיתי. למרות שהייתי כהן דת קהילתי משך מספר שנים, לא היה לי האומץ לטפל בנושא זה ולשפץ פסל זה. תמיד היססתי להרוס את המאפיין של פינה קדושה זו, אשר הינה מקום שבו כולם יכולים לשבת ולעצור לתפילה, בייחוד שהכנסייה עדיין סגורה.
"המקדש" הקטן הזה בייחוד הינו המקום שהמאמינים יכולים להתקרב לבתולה מרים [מריה] ולגעת בה בידיהם. ישנה גדר קטנה לפני המקדש על מנת להגן על הפסלון, אשר הינו דומה יותר לתא וידוי, שבו כל אחד יכול לפתוח את ליבו לבתולה מרים, מרים - עבור הודים, ולאימא מרים - עבור הפיליפינים. הם שותפים עימה לכל דאגותיהם, סבלותיהם, חרדותיהם וממתינים באמון רב, אם לא עבור פתרון, לפחות למתן של כוח רוחני על מנת לחזק את הרוחניות שלהן ולשאת את העול שלהן.
הפסל הקטן אינו יפה כלל! ברם הינו מתוק וזוכה ליחס של כבוד רב. הוא איננו דומה לזה שבכנסייה, אשר הינו יפה אולם מרוחק. הפסל שבגינה קרוב לכולם, כמו אימא אמיתית. היא תמיד שם. אין כל סכנה שהיא תאמר בדרך זו או אחרת לאנשים לשמור על הכנסייה נקייה ומצוחצחת. הפסל מכוסה בשמלה קטנה, תשומת לב של מאמין כלשהו וזאת על מנת לייפות אותה ובייחוד על מנת לכבדה. הנני בטוח כי הבתולה מרים, למרות דמותה שלה, הינה מעניקה חסד רב. אימא מרים שבגן הינה מקום מפגש בטוח הידוע לכל המאמינים – ערבים, פיליפינים ואפריקנים. רבים ממתינים לסופה של סעודת האדון [מיסה] על מנת להתקדם לנקודה הבאה שהינה דוברת בשפה שהם מבינים בפינת הגן שבה קריר ונעים תודות לאיקליפטוס שגדל בסמוך. הם אינם הולכים ישר לכנסייה ומטרידים את המאמינים אשר מתפללים שם. בערב, בייחוד בשבתות, הם מדליקים נרות לפני המקדש הקטן, כמו במערה, הנרות נשארים דולקים, מזכירים למדונה את התחינות של אנשים עניים אלו ואת צרכיהם. התפילה ממשיכה.
יחד עם הקתולים, גם הנשים מדת ההינדו מהודו וגם בודהיסטיות מ-סרי לנקה גם כן מגיעות. כאשר אני שואל כיצד הן יכולות להתפלל לבתולה מרים באם אינן מאמינות בנצרות והן עונות: "אנו מתפללים למדונה והיא עוזרת לנו. זה מה שחשוב לנו ואנו מכבדים ואוהבים אותה.". ובכן, דרכי האל נסתרות באמת ובתמים! היום הגיע מישהו על מנת לנקות את המקדש הקטן, כמו הבנות בתורן המגיעות ומנקות את בית אימן.
האח הפרנציסקאני ארטורט ואסוטו מנהל בית הספר התיכון "טרה סנטה"-